מה רואים הלילה: "הלוטוס הלבן" חוזרת וזה כל מה שאתם צריכים לדעת

לקבל את "הלוטוס הלבן" בפעם הראשונה היה כמו לקבל מתנה. סדרה כל כך שנונה, עדינה, ברוטאלית ואנושית לא פוגשים כל יום, שלא לדבר על העובדה שהיא גם הייתה הקאמבק הטלוויזיוני של מייק וייט הגדול (הפעם האחרונה שלו במדיום הייתה לפני כמעט עשור, עם סדרת הקאלט "מוארת"). ספק דרמה, ספק קומדיה, לרגעים בודדים כמעט סדרת מתח. למי שטרם ראה את העונה הראשונה (רוצו, עכשיו), אפשר לתאר אותה בתור סוג של תשובה לשאלה "מה היה קורה אם 'יורשים' הייתה עושה כמנהג סיטקומים בניינטיז ויורדת לפרק ספיישל להוואי, רק שהפרק היה שישה פרקים, וכולם היו סותמים לרגע את הפה על עסקים ומדברים רק על רגשות?". זאת, פחות או יותר, החומרים מהם הייתה עשויה העונה הראשונה של "הלוטוס הלבן": אנשים עשירים מתנהגים לא יפה אחד לשני ולאנשים עניים יותר בריזורט יוקרתי בהוואי, ואז גם האנשים העניים מתנהגים לא יפה, גם לעשירים וגם אחד לשני. אף אחד לא יוצא נקי ב"הלוטוס הלבן", וזה ניגוד כל כך שלם ויפה עם הריזורט המצוחצח והמעוצב הזה.

אז כאמור, שמחנו. שמחנו שקיבלנו שישה פרקים, עם סוף סגור מאוד, אמרנו תודה ולמען האמת, לא היינו בטוחים שאי פעם נפגוש אותה שוב. בפעם שעברה כתבנו עליה כך: "'הלוטוס הלבן' היא סדרה שמלאה ברגעים פיוטיים ומרגשים של יופי גדול, והיא מסוגלת לחרבן עליהם ברגע שאחרי רק כדי להזכיר בכנות שככה זה, יש את כל היופי והאנושיות ויש את כל החרא והריקנות והם דרים באותה כפיפה בכל רגע נתון, לפותים זה בזה באופן בלתי ניתן להתרה, כמו החיים והמוות עצמם. הרבה זמן לא הייתה כאן סדרה שבאה לספר לנו סיפור כזה ומכריחה אותנו לחשוב. זה פשוט לא משהו שסדרות עושות. חוצפה".

ועכשיו, למרות שלא מגיע לנו, אנחנו מקבלים גם עונה שנייה, "הלוטוס הלבן: סיציליה", שמחזירה לנו רק שתי דמויות מהעונה הראשונה (אלו של ג'ניפר קולידג' המדהימה וג'ון גריז) ומלבד זאת משאירה אותנו להתמודד עם הקפריזות של הקאסט החדש: מייקל אימפריולי (כריסטופר! מולטיסנטי! מ"הסופרנוס"!), פ. מוריי אברהם, אוברי פלאזה ("מחלקת גנים ונוף") ועוד ועוד. הפעם, כפי שניתן להבין מהשם, כולם נופשים בסיציליה, וכפי שניתן להבין מהעובדה שזו העונה השניה של "הלוטוס הלבן", כולם הולכים פשוט לתעב אחד את השניה בתוך משהו כמו שני פרקים. אנחנו כבר לא יכולים לחכות.

"הלוטוס הלבן" (HBO), ימי שני בהוט וב-yes