אבא, אמא, כאפה: כל הבעיות בסדרת הדגל החדשה של נטפליקס

שלום, אפשר לעניין אתכם בקוד אתי? "מורשת יופיטר" (צילום מסך: נטפליקס)
שלום, אפשר לעניין אתכם בקוד אתי? "מורשת יופיטר" (צילום מסך: נטפליקס)

"מורשת יופיטר" היא סנונית ראשונה מיקום קולנועי-קומיקסי שנטפליקס מתכוונת להמטיר עלינו בשנים הקרובות, ואם להסתמך על העונה הראשונה, אז הבעיות הכי גדולות של הסדרה קטנות יחסית לבעיה האמיתית של ענקית הסטרימינג

11 במאי 2021

בראשית היתה חברת סטרימינג, הגדולה מסוגה בעולם. היא המציאה מחדש את המושג "סטרימינג". היה לה הכל – את הראשוניות, את הפריסה הכי גדולה בעולם, את הנתונים על מליוני צופים, היו לה סדרות מקוריות שכולם דיברו עליהן. והיה לה עוד משהו אחד, קטן, אבל משמעותי מאוד – כמה סדרות מקוריות של מארוול. עד שיום אחד זה נגמר – דיסני סיימה את הקשר איתה, לקחה אליה את היקום הקולנועי של מארוול והשאירה אותה לבד, בחושך, צריכה להמציא לעצמה את הסופר-גיבורים שלה מחדש. אל תדאגו לחברת הסטרימינג הקטנה. יש לה עדיין די הרבה שעומד לצידה.

אז נטפליקס (ניחשתם נכון על איזו חברה אנחנו מדברים!) עשתה כמה מהלכים גדולים מאוד בשנים האחרונות בתחום רכישת התוכן. אחד מהם הוא הרכישה של Millerworld, חברת הקומיקס של מארק מילר. למי שבקיא יותר ביקומים קולנועיים מאשר בקומיקס, מילר הוא היוצר של "קיק-אס" האהובה ו"קינגסמן". אבל ביקום של מילר ישנן גם סדרות הרבה פחות אולטרה-אלימות ויותר כבדות ראש. אחת מהן היא "מורשת יופיטר", סאגה משפחתית אפית שחיכתה הרבה מאוד שנים בשביל להפוך לסידרה עתירת תקציב.

עכשיו זה הזמן שלה, והיא הסנונית הראשונה ביקום הקולנועי החדש שנטפליקס מקווה לטפטף עלינו בשנים הקרובות. זו לא סתם סדרה, זה מהלך אסטרטגי של חברת ענק שרוצה להצליח גם היא במשחק שבו דיסני משחקת כל כך טוב. "מורשת יופיטר" היא סידרת דגל על אמת. זו הצהרת הכוונות הכי גדולה שנטפליקס השיקה בשנים האחרונות. לכן יש לה חתיכת תיק לשאת עוד לפני שנראה ממנה פריים אחד.

יש כאן רעיון מעניין ודופקים לנו אותו בפרצוף שוב, ושוב, ושוב. "מורשת יופיטר" (צילום: נטפליקס)
יש כאן רעיון מעניין ודופקים לנו אותו בפרצוף שוב, ושוב, ושוב. "מורשת יופיטר" (צילום: נטפליקס)

והציפיות ממנה יכולות להיות בשמיים, אבל גם עם הציפיות הגבוהות ביותר, יתכן והעובדה שמדובר בסדרה שהיא חלק מ"יקום" תביא איתה את החוליים הרגילים – כשגם אם מגיע למסך רעיון מקורי וחדשני, ככל שהפרקים יתקדמו היקום בסופו של דבר יבלע את כל הרעיונות בשל הצורך לחבר את העלילה לכל שאר העלילות ביקום, והצורך להזיז את העלילה והדמויות למקום שבו היקום צריך שהם יהיו בו לקראת המוצר הבא (ראו "וונדוויז'ן", סדרה שהתחילה ממש טוב והסתיימה כמו עוד סרט מארוול דרג ג').

במרכזה של "מורשת יופיטר" אכן יש רעיון מעניין – העולם מלא בסופר-גיבורים שנוצרו ב-1929, בזמן השפל הכלכלי הגדול. "אוטופיה" הוא הגיבור המרכזי והסמל של "איחוד הצדק", הסופרמן של העולם הזה, והוא זה שעומד על המשמר של הקוד האתי של האיחוד – שלא להרוג אף אחד וזה כולל את האויבים שלהם. אוטופיה והדור שלו רואים בתפקיד הסופר-גיבורים כהשראה, כחיילים, אבל לא כמי שמתערבים בענייני השלטון או המדינה. הם לא מתערבים בפוליטיקה, הם לא משתתפים במלחמות, ואת הנבלים שהם תופסים הם מעבירים לרשויות ולא הורגים אפילו לא אחד.

זה בסדר ממי, גם אנחנו היינו מסניפים כל היום במקומך. "מורשת ג'ופיטר" (צילום מסך: נטפליקס)
זה בסדר ממי, גם אנחנו היינו מסניפים כל היום במקומך. "מורשת ג'ופיטר" (צילום מסך: נטפליקס)

אך הקוד האתי הזה עומד כמובן למבחן בימינו, כשהסופר-נבלים נהיו אלימים יותר ויותר, והעולם כבר לא בנוי רק משחור ולבן, ולכן הדור הצעיר של הגיבורים, הילדים שלהם, עומדים למבחן מול הקוד הזה ומעוניינים להתמרד. אלה השאלות שתשאל הסדרה לאורך כל שמונת פרקיה. שוב, ושוב, ושוב. 

זה לא יכול להיות סיפור על פער בין דורי בלי שתהיה משפחה – משפחת אוטופיה, או ליתר דיוק סמפסון. אוטופיה עצמו הוא שלדון, וכל מה שהוא רוצה לדבר כל הזמן זה על כמה הקוד האתי שלו כל כך חשוב. הבן שלו, ברנדון, מנסה להיות כמוהו אבל לא מצליח. בתו, קלואי, היא קלישאה של הילדה האבודה שהיא גם דוגמנית, גם מורדת, גם בורחת מהאב והקוד האתי הכוחני שלו וגם היא פשוט רוצה להסניף כל דבר שעומד בדרכה. היא האכזבה הגדולה, זו שברחה מאחריות לניהיליזם מוחלט. בין הדור ההוא לדור החדש עומדת גרייס, אשתו של סמפסון, שעושה את המסע מהצד של שלדון לצד של ברנדון ובחזרה לאורך כל העונה. 

העבר לא מעניין ומההווה לא אכפת לנו. "מורשת יופיטר" (צילום מסך: נטפליקס)
העבר לא מעניין ומההווה לא אכפת לנו. "מורשת יופיטר" (צילום מסך: נטפליקס)

בהחלטה התמוהה ביותר של יוצרי הסדרה, לכל העלילה הזאת מוחדרת עלילה נוספת, מין סיפור מקור (Origin) של אוטופיה וחבריו ב-1929. למרות שאנחנו הצופים רואים כבר את העתיד ויודעים את הנולד, החליטו היוצרים משום מה שיש גם לספר כיצד החבורה קיבלה את כוחות העל שלה במין עלילת הרפתקאות מיסטית שאינה קשורה לכלום. היא לא שופכת אור על ההווה, היא לא יוצרת הקבלה אמיתית בין הדור הישן לחדש, היא פשוט יושבת שם, תופסת חצי מכל פרק, נמרחת לאורך הגלות, מושכת ומושכת את הזמן, כאילו היוצרים של הסדרה יודעים שיש עליהם עוד הרבה מאוד תוכן שצריך להנפיק מתוך הסיפור הזה. בכל זאת, יש יקום שלם למלא עם החומר הקיים, ואין כל כך הרבה ממנו. והכי נורא? זה פשוט משעמם, בטח כשאנחנו יודעים בדיוק לאן יגיעו הדמויות שעומדות לפנינו. אנחנו רואים אותם חיים בסצינה הבאה! היא מתרחשת 90 שנה אחרי! 

וזה לא שבהווה כל כך אכפת לנו מהסיפור. גם שם נראה שהיוצרים של הסדרה לא ידעו להתמודד עם החומר שביד שלהם. הדמויות ארכיטיפיות, הדיאלוגים ביניהן מגיעים למקומות נמוכים במיוחד, העלילה מתקדמת בקצב איטי להחריד, והקונפליקט המרכזי של הסדרה נזרק על פרצופו של הצופה כמה שיותר שוב ושוב, כאילו נוצרה הסדרה במחולל קלישאות של תבניות סיפור הסופר-הירו, יחסי אב ובן (בכל פרק מצאו להם לפחות שלוש סצנות ביחד) וסיפור מקור של גיבורים שהמסקנה שלו מגיעה בכלל מעולם אחר מזה שבו הסדרה מתקיימת ברגע זה.

יש גם צרות שקשה מאוד להסביר. "מורשת יופיטר" (צילום מסך: נטפליקס)
יש גם צרות שקשה מאוד להסביר. "מורשת יופיטר" (צילום מסך: נטפליקס)

וכאן ניתן לתהות כמה מקומו בסדרה של מילר כמפיק-על הפך אותה לאסטרטגית מדי, מחושבת מדי, בונה מדי על העתיד במקום לבדר לנו את הצורה כאן ועכשיו. ועם כל הבעיות שיש למורשת יופיטר כחלק מפאזל גדול יותר, יש לה צרות אחרות שאותן קשה להסביר. צרות כמו "למה האיפור של הדמויות כל כך גרוע?" ו"למה הן נראות צעירות בעתיד וזקנות בהווה?" או "למה יש כל כך מעט סצינות אקשן?" ו"למה האפקטים היפים מתבזבזים על סצינות כל כך אנמיות?" ולמה כשכן יש סצינות אקשן, כל הגיבורים והרעים פשוט צורחים "ואאאאאהההההה" כמו תינוקות מגודלים? ואיך הדיאלוגים האלה עברו את היד של איזשהו מפיק או עורך תסריט?

סיימו שמונה פרקים ולא תוכלו לשמוע יותר את המילה "קוד" בחייכם. והכי נורא זה שאחרי שתסבלו ותחשבו שלפחות תהיה איזושהי סגירה לסדרה, היא נשארת בפרק האחרון שלה עם טוויסט נוראי, שנראה כמו חיקוי מארוול מהגרועים שיש, טיפשי ומאולץ ומגיע משום מקום. לא הכל אבוד במורשת יופיטר, אבל יש הרבה יותר מדי שכן. אם זו סדרת הדגל שנטפליקס מסוגלת להפיק בימים אלה, אז יש לה בעיה קשה הרבה יותר מזה שאין לה סדרת מארוול משלה.