לפעמים כל מה שצריך בחיים הוא סרט נעורים כזה בדיוק

"מותר לאהוב"
"מותר לאהוב"

"מותר לאהוב", שנחת בנטפליקס אחרי ביקור מוצלח בטרייבקה, אמנם עובר בתחנות המוכרות של הז'אנר, אבל ליהוק טוב וטיימינג נכון הופכים אותו לחווית צפייה כיפית

4 במאי 2020

"למקרה שלא ניחשתם, זה לא סיפור אהבה", טוענת אלי צ'ו בתחילת הסרט שהיא גיבורתו. צופים מנוסים בקומדיות רומנטיות יודעים שהצהרות מתחכמות כאלה, שמספרות לנו על ההתחלה שהחיים הם לא כמו בסרטים, תמיד נסתרות בהמשך כשהגיבורות הסרבניות מגלות שהחיים שלהן דווקא כן. אבל הפעם הטענה הזאת מגלה לנו יותר על הנערה הביישנית שטוענת אותה, מאשר על הז'אנר.

"מותר לאהוב" עלה לנטפליקס ב-1 במאי, יומיים אחרי שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל טרייבקה, שבצל הקורונה נערך השנה אונליין. העובדה שלצורך התכתבות רומנטית במסנג'ר, אלי בוחרת לעצמה את שם המשתמש "סמית קורונה" – כשמה של מכונת כתיבה שפותחה בתחילת המאה ה-20 – נועדה לאפיין אותה כנערה משכילה וחובבת ספר. צחוק הגורל הוא שעכשיו השם הזה צובר אסוציאציות שונות לגמרי.

"מותר לאהוב"
"מותר לאהוב"

זהו סיפור התבגרות בעיירה קטנה, שמשתמש בתבנית המוכרת של סירנו דה ברז'רק כדי לספר על משולש אוהבים, כפי שעשו לא מעט סרטים לפניו. על אף המחסור במקוריות, הבמאית-תסריטאית אליס וו מצליחה למלא את הקלישאות בתוכן אנושי שובה לב. זה סרטה השני של וו, ובינו לבין סרטה הראשון "Saving Face" – שנוצר בהשראת חוויותיה כלסבית שהתקשתה לצאת מהארון בקהילה הסינית-אמריקאית – חלפו 15 שנים. המוניטין והפרסים לא עזרו לה להרים את הפרויקטים הבאים להם הקדישה את מרצה, וגם "מותר לאהוב" היה תקוע זמן מה ב"רשימה השחורה" של תסריטים טובים שמתקשים להגיע לשלב ההפקה.

אלי בת ה-17 (לאה לואיס מהסדרה "ננסי דרו"), שהיגרה מסין לארה"ב בגיל 5 ומתגוררת עם אביה האלמן בתחנת הרכבת שהוא מנהל, כותבת עבודות עבור עמיתיה לכיתה. האפיון של סינים-אמריקאים כתלמידים חרוצים הוא טיפוסי. מה שפחות טיפוסי הוא המורה העייפה, שגילתה את הפרנסה הצדדית של אלי, אך אינה מסגירה אותה, כי היא מעדיפה לקרוא את העבודות הטובות שהיא כותבת מאשר את החיבורים הגרועים שהתלמידים יכתבו בעצמם.

פול (דניאל דימר), אחד מאותם תלמידים גרועים, פונה אל אלי בבקשה שתכתוב עבורו מכתבי אהבה לבת הכומר, אסטר היפה והחכמה (אלכסיס למיר), שיוצאת עם טריג, החתיך המאוהב בעצמו של המחזור. אלי נענית לבקשתו, גם משום שצריך לשלם את חשבון החשמל, וגם משום שהיא עצמה נמשכת לאסטר. משום שאלי הנחבאת אל הכלים מעולם לא יצאה לדייט ואין לה מושג למה הכוונה ב-hang out, היא אמנם יודעת מה אפלטון ואוסקר וויילד כתבו על אהבה, אבל אינה יודעת איך זה מרגיש באמת. דווקא פול כבד הפה, שמבין בנקניקיות יותר מאשר בספרים ונראה בהתחלה מטומטם כמו שהוא נשמע, מתגלה בהדרגה כעלם מתוק, ובעל תובנות פשוטות ויפות על אהבה ועל חברות.

משום שאלי קוראת ספרים כמו "שארית היום", ואבא שלה צופה בסרטים הוליוודיים קלאסיים כדי ללמוד אנגלית, הסרט מלא אזכורים לקומדיות ודרמות על תשוקות מודחקות ומשולשי אהבים. אחת מהן היא "סיפור פילדלפיה" עם קתרין הפבורן, קרי גרנט וג'ימי סטיוארט (1940) – מהקומדיות הרומנטיות הבודדות בתולדות הקולנוע שבהן שני הגברים אטרקטיביים באותה מידה, והגיבורה באמת יכלה לבחור בכל אחד מהם. ההצלחה הגדולה ביותר של "מותר לאהוב" היא שגם כאן, על אף שהבנו מראש לאן זה הולך, למשך דקות ארוכות אנחנו מוכנים לקבל גם אופציות אחרות, מפני ששלושת הגיבורים הצעירים מקסימים.

העלילה אמנם מתקדמת בין תחנות מוכרות – תחרות כישרונות, רכישת בגדים לתחרות, המסיבה הראשונה שבה אלי משתכרת – אך אלי ופול מתעצבים כצעירים מבולבלים שמתוך חברותם לומדים להכיר זה את זה ואת עצמם, ויפה לראות את זה קורה. חבל שדמותה של מושא האהבה אסטר, שנראית בעיקר דרך עיני שני האחרים, מפותחת פחות. זה מגיע לשיא בסצנה בכנסיה שבה דמויות שונות מעזות להתוודות בפרהסיה על דברים שלא העזו להגיד (גם לעצמם) בסיטואציות נוחות יותר. אף שגם זו וריאציה על סצנות מוכרות מסרטים קודמים, זה כתוב מספיק טוב, ועם קמצוץ הומור, בכדי שזה יעבוד.

ליהוק טוב, כיוונון וטיימינג נכון הופכים את סרט האינדי הזה לחוויית צפייה נעימה. עד כדי כך שבסוף אנחנו, כמו אלי, אפילו מוכנים לקבל גם את סצנת הפרידה הנדושה ברכבת שהובטחה לנו.

השורה התחתונה: סרט נעורים שובה לב שמגייס את הקלישאות לטובתו

The Half of It בימוי: אליס וו. עם לאה לואיס, דניאל דימר. ארה"ב 2020, 104 דק'