האורך לא קובע: על מחאת המכנסיים הקצרים

באחד ממדורי הרכילות התפרסם השבוע אייטם תחת הכותרת ״רותם סלע שוכחת את הביקיני״, אבל כותרת המשנה מיד מבהירה, מפרגנת ומסירה חשש לרשלנות מצד הדוגמנית: ״גם בבגד ים שלם אפשר להיראות לא פחות לוהטת״. אפשר לנשום לרווחה.

אגב, רק כדי לשים דברים על השולחן, לא הגעתי אל הידיעה הזו במקרה – אני קורא מדורי רכילות. מושאי הסיקור, הטוקבקים ולעתים קרובות גם הניסוחים המערכתיים במדורים אלה, מלמדים הרבה לא רק על סלבס שמשפיעים על אי אלו ציבורים שנעדרים מצריכת התרבות השוטפת והאינסטינקטיבית שלי, אלא גם על החברה עצמה. והאמת, זה גם סתם כיף.

בעניין החברתי, הכותרת הזאת מושכת תשומת לב כי היא נותנת תוקף לאחד הסאבטקסטים החשובים של מחאת המכנסיים הקצרים שיזמו תיכוניסטיות בעלות תודעה מגדרית וסתם כאלה שחם להן (גם אלה וגם אלה אדירות). אורך הבגד, או שטח העור שהוא מכסה, לא רלוונטי לשדר המיני. המיניות תשודר בין שינסו לרסן אותה ובין שלא, ועל השאלה אם יש לה מקום בקרב בני נוער אי אפשר לענות לחיוב או לשלילה, כי זו פשוט מציאות שיש להתמודד איתה באמצעות חינוך, הסברה והקניית תודעה נכונה. אפשר להתווכח על הטון שבו הוצגה הידיעה על רותם סלע, אבל בסך הכל היא רק מוכיחה שלא משנה אם המכנסיים מעל או מתחת הברך – מי שמתגרה מירכיים, של נערות או בכלל, יתגרה בלי למדוד כמה סנטימטרים של עור חשופים ללטישת מבט.

מאחר שהפרקטיקה נכשלת, נותר רק המסר המעוות שלפיו הנערות הן לא רק פתייניות בפוטנציה כי הגוף שלהן הוא, ובכן, גוף נשי; הן גם קורבנות פוטנציאליים ולכן עליהן להצניע את גופן. הנערים לעומתן יכולים להסתובב בלי חולצה, כי יש בזה מהות לא ברורה של גבריות שאסור לסרס. העוול כאן הוא לא רק חוסר השוויון, אלא הסללה כמעט אוטומטית של גברים לעתיד להיות תוקפים פוטנציאליים, כי אם לומדים משהו מכל הסיפור הזה – הוא שאישה במכנסיים קצרים בעצם מביאה את התקיפה על עצמה.