ריאן ריינולדס, ליאור רז, פיצוצים, דם. נטפליקס נפלה בסעיף הכי חשוב

"מחתרת השישה" הוא קודם כל הצעד הבטוח של נטפליקס לתוך אחת הטריטוריות האחרונות שנראו עד לא מזמן הוליוודיות למהדרין. היא כבר הוכיחה שהיא יכולה ליצור קומדיות של אדם סנדלר, סרטי מלחמה (בין אם מהסוג של "חיות ללא לאום" או מהסוג של "משולש הגבולות") וגם סרטי איכות גדולים ושאפתניים כמו "רומא" של אלפונסו קוארון או "האירי" של סקורסזה. מה נשאר? לא הרבה. למשל, סרט אקשן של מייקל ביי, מהסוג שעולה 150 מיליון דולר. עם ריאן ריינולדס. והתסריטאים של "דדפול". אה, וגם ליאור רז ("פאודה") בתפקיד הנבל.

אפשר להגיד הרבה דברים על מייקל ביי. הוא אחראי על אחד המותגים הקולנועיים הכי בלתי נסבלים בשנים האחרונות, "רובוטריקים", כמו גם על סרטים מנופחים אחרים כמו "פרל הארבור" הנורא או "ארמגדון" המתיש. הוא שנוא על ידי כמעט כל מי שהוא לא קהל היעד האוטומטי שלו (בשנים האחרונות בעיקר נערים) או המפיקים שרואים ממנו מאות מיליוני דולרים. ביי מסוגל לביים סרט של שעתיים וחצי שנראה, מרגיש, מצולם, ערוך ודוהר באינטנסיביות של טריילר. לרוב זה גורם לאפילפסיה. אבל לפעמים, כשהוא מוריד לרגע את הרגל מהגז – וזה קורה בדרך כלל כשהוא עובד בתקציב יותר נמוך מבדרך כלל – מתגלה פתאום שהוא יכול להיות גם שנון, כיפי ואפילו מודע לעצמו, כמו למשל בקומדיית הפשע החביבה "רווח וכאב" שעשה לפני כמה שנים. ב"מחתרת השישה" יש מהמודעות העצמית של "רווח וכאב" וגם מהקלילות והסטייל (היחסי) שהיה לביי לפני המון שנים, בעיקר בלהיט הניינטיז "בחורים רעים". הוא סרט לא רע. בכלל. הלוואי ומייקל ביי היה עושה רק סרטים כאלה.

ליאור רז ב"מחתרת השישה"

אין ספק ש"מחתרת השישה" היא לא לכולם, אך כל מי שאוהב וגדל על אקשן ניינטיזי מוגזם ייהנה כאן. הוא דווקא נופל בסעיף אחד שהוא בגדר חובה לסרט אקשן מוצלח: הנבל

מדובר קודם כל בסרט שעטנז. הוא גונב ומשאיל ביד חופשית מ"מהיר ועצבני", "אושן 11", ובעצם מכל סרט "חבורה של זרים מיומנים מתאספים לביצוע משימה בלתי אפשרית". אה כן, הוא גונב גם מ"משימה בלתי אפשרית", ומאיזושהי סיבה גם מזכיר מאוד את "קון אייר". התסריט כאן דקיק עד לא קיים: ריאן ריינולדס הוא מיליארדר הייטקיסט שמביים את מותו ומחליט להשתמש בכסף ובכוח שלו בשביל לחסל רודנים שממשלות העולם מאפשרות את המשך כהונתם. למה הוא בוחר דווקא ברובאץ' אלימוב (שם נפלא), שעשוי כמין תמהיל בין בשאר אסד, הרודן הצ'צ'ני רמזאן קדירוב וכל נבל ג'יימס בונד אי פעם? הסרט בקושי טורח לתת סיבה. אין לו זמן לזה: מכוניות מתהפכות! דברים מתפוצצים! רימוני גז צחוק! אנשים נופלים מגגות! ויש גם המון, המון דם: מייקל ביי, שבבית הטלוויזיוני החדש שלו לא צריך לדאוג מהאופן שבו דירוג הסרט ישפיע על מכירות הכרטיסים, עושה כאן סרט עם המון אפקטים אלימים ודי מרהיבים, יש לציין. כבר בסצינה הראשונה יש קטע ארוך וממושך עם עין (בלי כל שאר הראש). בהמשך כמעט כל קליע שמנתץ גולגולת או קורע גרון מקבל את ההילוך האיטי שביי כל כך אוהב. אין ספק שזה לא לכולם, אך כל מי שאוהב וגדל על אקשן ניינטיזי מוגזם ייהנה כאן.

"מחתרת השישה" דווקא נופלת בסעיף אחד שהוא בגדר חובה לסרט אקשן מוצלח: הנבל. ליאור רז באמת עושה כמיטב יכולתו – הוא זועף, מאיים, סדיסטי ומתחייב לתפקיד החד-ממדי שלו בטוטאליות הנדרשת כדי שזה יעבוד. הוא פשוט לא מקבל מספיק עם מה לעבוד, והכוונה היא אפילו לא לתסריט; בשלב הזה אף אחד לא מצפה לתסריט. פשוט אין לו מספיק אינטרקציות עם הגיבורים: הוא חולק סצינה אחת די סתמית עם ריאן ריינולדס בתחילת הסרט ולאחר מכן הם שוב נפגשים ממש לקראת הסוף שלו. נכון שכל העלילה היא "מצוד אחר הדיקטטור", שמחייבת מרחק גאוגרפי בין הגיבורים לנבל, אבל היריבות לא מרגישה אישית וזה מעקר אותה מתוכן.

נכון שאי אפשר לקרוא לזה מכל הלב "סרט טוב". בכל רגע שהוא עוצר, ולו לשנייה, מהטירוף הרגיל שלו, הוא מפסיק לעבוד. בכל רגע שדמות אומרת משהו שהוא לא פאנץ' או קריאה מיידית לפעולה, זה גרוע. בגדול, בכל רגע שבו משהו על המסך לא עולה באש, הסרט לא מעניין. למרבה המזל, משהו עולה באש בערך 85% מהסרט. אלו אחוזי הצלחה גבוהים שמצביעים, שוב, על כך שמייקל ביי מודע לעצמו מאוד, יודע בדיוק איפה הוא חזק (ויזואליה מוקפדת בטירוף, קצב גבוה, כיף) ואיפה הוא חלש (כל השאר). רק שיעשה יותר מזה ופחות מהרובוטים הענקיים והסתמיים שלו וכולנו נהיה בסדר.