>> פסטיבל בכורות (20.5-19.5) יתקיים בירושלים בפעם השלישית כתצוגת תכלית של כל המוסדות האקדמיים ללימודי התרבות והאמנות בעיר. אחרי שנדחה בצל המלחמה עם איראן, הפסטיבל בניהולם האמנותי של כרמי וורטמן וקרן עופר יציג עשרות עבודות ביכורים של סטודנטים וסטודנטיות ובוגרי.ות המוסדות האקדמיים הרבים לאמנות ולעיצוב בירושלים (כל הפרטים על הפסטיבל השווה הזה כאן). במסגרת הפסטיבל יבצע איתמר איתמר שלמה כהן סט לייב שלפסקול ליצירת המופת העל זמנית "מטרופוליס". ביקשנו ממנו לכתוב על הלהיט בן מאה השנים וקיבלנו נוסטלגיה ל-2019.

>> כל השכונה סלון לילה: 3 לילות שידליקו את הרחוב בנווה שאנן
>> בואו הביתה: המבנים הכי מעניינים בתל אביב נפתחים לציבור הרחב

מטעמי נוסטלגיה טהורה, ביקשתי השבוע מצ'אט ג'יפיטי לתת לי סקירה על שנת 2019 בישראל. זכרתי שבאותה שנה האירוויזיון המכובד (ואיתו מדונה) התארח בארץ, ביבי לא הצליח להקים ממשלה, והעתיד נראה מסקרן ודי ורוד, אם לומר את האמת.כמו כן, למיטב זכרוני, עבורי זו הייתה שנה מדהימה של יצירה, פריחה, סקרנות והתפתחות. הסיבה המרכזית לכך שהרגשתי כל כך טוב הייתה כנראה העובדה שהייתי בשנתי הלפני אחרונה ללימודים בבית הספר לאמנות מוסררה.

הלימודים בבית הספר היו שונים מכל מסגרת אחרת שהכרתי עד אז. מעבר לגילויים המרגשים של ז'אנרים מוזיקליים שלא ידעתי שקיימים, מה שהיה נוכח במיוחד היה הקיום של סביבה לימודית מולטי-דיסציפלינרית – בתוך בית הספר ומחוצה לו.

בזכות חברים, מורים ומכרים הייתה לי הזכות ליצור מוזיקה לתיאטרון, למחול, לווידאו ולקולנוע, ולהכיר סטודנטים וסטודנטיות משלל בתי הספר לאמנות בעיר – והכל באותה 2019 מדוברת. שוב, מטעמי נוסטלגיה טהורה, בראייה לאחור הכול נראה מקסים ורומנטי יותר מכפי שהיה באמת. בפועל, 2019 הייתה מלאה מתחים פוליטיים, ביטחוניים וכלכליים – וגם הלימודים עצמם היו רוויי עליות ומורדות ושאלות מהותיות על החיים ועל העתיד. אבל נדמה לי, ואולי גם לקוראים של הטקסט הזה, ש-2019 עדיפה על 2026 ביותר מפן אחד.

באחד מימי הבחירות ש-2019 ידעה, ארזתי את התיק, המחשב, הקונטרולרים והכבלים שלי ושמתי פעמיי ל"מפעל" בירושלים – בית לאמנות ותרבות במרכז העיר. באותו יום ביצעתי פסקול לייב לסרט "מטרופוליס" של פריץ לאנג. התבקשתי לעשות זאת על ידי קולקטיב האנימציה "תוהו" – שרובו מורכב מבוגרי המחלקה לאנימציה בבצלאל.

לאלו שפחות מכירים – "מטרופוליס" נחשב לאחת מיצירות הקולנוע החשובות ביותר של המאה ה-20: סרט אילם בשחור-לבן (כיאה לשנת 1926), המגולל את סיפורה של חברת מעמד פועלים בתוך עיר עתידנית (ולא סתם עתיד – אלא שנת 2026!), שנלחמת לשחרור מהכבלים המענים של שלטון קפיטליסטי. בתוך המאבק הזה מתקיים סיפור אהבה בלתי אפשרי בין בנו של השליט לבין מובילת המאבק, אותה השליט חוטף ומחליף בגרסה רובוטית שטנית בכדי להכשיל את מאמצי השחרור של העם.

לא סתם זה מצלצל מוכר – כי למרות שכמעט מאה שנים עברו מאז הקרנת הבכורה של אותו סרט, גם היום שליטים קפיטליסטים שטניים מובילים קמפייני השפעה בעזרת (רו)בוטים כדי למנוע התקוממות נגדם. נחמד, לא?היצירה העתידנית הזאת פוצצה – וממשיכה לפוצץ – את המוח עד היום לכל מי שצופה בה, בזכות ארט, צילום ובימוי שעדיין מרגישים שייכים לעתיד שטרם הגיע. בשנת 1984 אחד היוצרים החשובים בעולם המוזיקה האלקטרונית, ג׳יורג׳יו מורודר, לקח את הסרט, חתך בבשר החי שלו, קיצר אותו לשעה ורבע, הוסיף צבעי ניאון בוהקים ויצר פסקול אייטיז אלקטרוני שנתן עוד גל חיים לקלאסיקה הזאת.

חזרה אלינו ולפסקול של 2019 – הבקשה מצד הקולקטיב הייתה למקד את הבחירות האמנותיות של הפסקול סביב התמה "אישה-רובוט" – נושא חם ומרתק מאז ומעולם, ובמיוחד ב-2019 (כנראה גם בזכות הסדרה "ווסטוורלד" שהייתה אהודה ומדוברת במיוחד באותם ימים).סביר להניח שאלמלא ההצעה הזאת מצד "תוהו", לא הייתי ניגש למשימה הזו, וכנראה שלא לפי התימה הזאת. אבל כך בדיוק נראתה אותה שנה עבורי – סקרנות וחדוות יצירה שהתאפשרו בזכות הלימודים בירושלים. למרות ששבע שנים, שכללו יותר מדי מערכות בחירות, סגרים ואסונות, עברו מאז אותו יום – כשאני מחפש את אותה רוח סקרנית ליצירה חדשה, אני מיד נזכר באותה שנה ובאותה תחושה שהרגשתי, כשחיפשתי שירים ויצירות של מוזיקאיות עכשוויות שיתאימו לסרט אילם משנות העשרים של המאה הקודמת.

הפסקול שערכתי משתרע בין האלקטרו-טכנו של הלנה האוף לבין הפואטיות הגרנולרית של AGF, בין הדאביות הסקסית של גרייס ג׳ונס לבין הדארק-וייב של בוי הארשר, ובין אקספרימנטל פולני לבין בוס-גירל היפ הופ. התוצאה יצאה די מיוחדת ובעיקר מאוד שונה מכל מה שאני רגיל לעשות במסגרת העשייה המוזיקלית שלי.

את הרוח הסקרנית הזאת, את הרוויה היצירתית ואת הראשוניות האמיצה של יצירה מתוך תקופת הלימודים בירושלים – עיר עמוסת בתי ספר לאמנות – אפשר להרגיש במלוא העוצמה בפסטיבל בכורות שיתקיים בירושלים ב-19 וב-20 במאי.בנוסף למאות בוגרי בתי ספר לאמנות שיציגו את עבודותיהם ברחבי העיר, אגיע גם אני לתקלט פסקול חי ל"מטרופוליס" באחד המקומות המיוחדים בעיר – סינמה שפיגל, בית קולנוע הפועל בבית הספר לקולנוע סם שפיגל, וממשיך את פעילות "סינקלאב רקס" האגדי שפעל בעיר עוד מ-2020 (איכשהו, עוד שנה שאפשר להתרפק עליה ביחס לשנים האחרונות). מזמין אתכןם להגיח לירושלים, לשוטט בין העבודות, לספוג את הרוח ובעיקר להתמלא בהשראה נחוצה במיוחד.
>> מטרופוליס לייב, 19.5 21:30, סינמה שפיגל, מנורה 3 ירושלים.הכרטיסים שלכם כאן.

• יוצרים כותבים
• ❤ תרבות
• בכורה
• תרבות בירושלים