12 השעות הראשונות במידברן 2026 היו מאוד סוערות לצלמת מיקה גורביץ'. הם החלו ברצון לחתוך חזרה הביתה, והסתיימו בהשלמה עם מה שהברן הגיע ללמד אותה. אז היא יצאה עם המצלמה לעכל ולעבד את כל האסימונים שנפלו לה, ואנחנו זוכים מההפקר בכמה צילומים מרהיבים שמספרים את המציאות הצבעונית שהתקיימה אי שם במדבר, רק לפני פחות משבוע.
>> אלים ומפלצות: המהפיכה באולפני DC לא כזו מלחיצה ולא ממש מעודדת

מיצב האפיג'י השנה היה אינטרפרטציה של האמנים לחזון יחזקאל. בחזון זה נגלה אלוהים לנביא מתוך סערה של אש וברקים, כשהוא נישא על גבי מרכבה שמימית המורכבת מארבעה יצורים, או מלאכים, שנעים על גבי אופנים הנמצאים בתנועה, אך בו זמנית בכל מקום. המסר המרכזי הוא שאלוהים לא נמצא רק בירושלים או בבית המקדש, אלא שה"מרכבה" שלו זזה לכל מקום, אפילו לגלות בבבל. בשביל אנשים בגולה זה מסר מנחם: אלוהים איתם גם שם.

הצוות זיהה את הרלוונטיות והחיבור של החזון לתקופה הכאוטית שאנחנו חיים היום בישראל, העמיק וצלל לסיפור, צימצם וזיקק, וכך נוצרה היצירה -"מרכבא": איש, אישה, נשר ואריה נעים כאלמנט אחד ומאוחד מתחת לכס מלכות אחד, הרי היא השכינה שמחברת אותם ואותנו.

אני ממשיכה בסיבוב שלי ומגיעה לארנב. הארנב מציע לכתוב מה אני רוצה לשחרר על חתיכת עץ, לשלשל את החתיכה לתוך התיבה שלו, ושביום השריפה
חתיכת העץ תישרף יחד עם הארנב.

ממשיכה בטיוליי בפלאיה הקרובה, שומעת מוזיקה מעולה. מתקרבת לבמה קטנה בצורת פירמידה, מלא ברנרים צבעוניים רוקדים סביבה.

אני מתחילה להרגיש קצת יותר טוב, האנרגיות שלי חוזרות אלי. חוש התקשורת שלי מתחיל שוב לפעול, ואני מבקשת לצלם בחורה מתוקה מול הרחבה.

שם אני ממשיכה לאקסטטיקה – במת מוזיקה מעלפת. זו הבמה שניגנה ראשונה, וזו הבמה שניגנה אחרונה בסוף המידברן השנה. על העמדה ברחבת האקסטטיקה דיג'י סטיקי שלא הפסיקה לקפוץ על העמדה, הרגשתי שהיא ממש ממש אוהבת את מה שהיא עושה.

למחרת אני יוצאת לסיבוב בעיר, ומציעים לי שקשוקה טרייה בדרך.

אני עוברת על פני ארטקרים מדהימים. כמות הארטקרים שהגיעו השנה הייתה מ ש ו ג ע ת. כ-70 ארטקרים בכל הגדלים ומכל הסוגים הסתובבו בפלאיה.

אם יש משהו שאני אוהבת זה לעצור קבוצות חברים בדרך, ולהציע להם שאצלם אותם. בצורה הזאת אני גם מכירה עוד אנשים, וגם מעניקה להם מהגיפט הקבוע שלי – צילום מקצועי בפלאיה.

השמש מתחילה לשקוע, ואני יוצאת לכיוון הספינה של קאמפ YYY בניהולו של סקאזי, ברנר אדוק שרק לפני רגע נולדה לו תינוקת שלישית במספר. כשאני מתקרבת לרחבה אני קולטת שיאיא מהדג נחש ו-BLISS מנגנים ביחד על הבמה, חלק מתוך השיר "נתראה בגלגול הבא" של רביד פלוטניק. שילוב מושלם שמעולם לא חשבתי עליו – והרחבה עפה באוויר.

אני ממשיכה בסיבוב עם החברים הכי טובים שלי, ואנחנו מגיעים לקטר – הארטקר הכי גדול בפלאיה, יצירת אומנות נוספת של האומן עידן שליט, שהפעם הגיעה לפלאיה בחסות קאמפ שליף. השנה מיקמו את הקטר בתוך מכתש קטן, נסתר מהעין, אך ככל שמתקרבים, עוצמת האירוע גדלה.

אני מתקדמת אל תוך המכתש, השמש יורדת. אני עוברת אל הגבעה הבאה, ומשקיפה אל הקטר. מתחתיי ממש אני רואה ארטקר קטן בצורת חללית – "הספוטניק". אני רואה בה בחור צעיר בשם שחר יוחנן. הוא נפצע קשה בעזה מפיצוץ מטען לפני 3 שנים, איבד שניים מחבריו והפך משותק בשתי הרגליים. כתוצאה מפיצוץ, הוא נפצע בגב ומאז מתנייד על כיסא גלגלים. בחור בשם ערן שטיינגולד, שבנה את חללית ה"ספוטניק", ראה את שחר ליד קמפ Free wheel – קאמפ הנגשה, שאחראי על כל התחום ההנגשה בברן, מקביים וקלנועיות, ועד נקודות איסוף מהפליאה למתקשים בהליכה (בהובלת א.שרמן המלך).

ערן הציע לשחר לנסות את ה"ספוטניק"- הוא נתן לו אותה לשלושה ימים, ובתכלס הציע להשאיל אותה לשחר לכל האירוע. כשבדקתי מה המשמעות של הספוטניק, הבנתי שאין יותר מדוייק מהחיבור שנוצר בין ערן ושחר. משמעות השם ספוטניק ברוסית הוא לוויין, או בן-לוויה, והספוטניק פשוט ליווה את שחר לפלאיה. כך שחר יוחנן, בארטקר "ספוטניק" שיצר ערן שטיינגולד, רוקד עם הידיים באוויר, לידו חברו הטוב שליווה אותו – גלעד בן סימון. הם רוקדים ומתחבקים, והדמעות שלי זולגות להן מעצמן.

בדיוק ברגע הזה מתחיל קטע בסט של רייזינג דאסט, הטראק Free the world שבו שומעים את נאום הסיום מהסרט "הדיקטטור הגדול" משנת 1940 של צ'רלי צ'פלין – בחייאת, שימו לכם את הטראק הזה ברקע – וזה היה מבחינתי אחד הרגעים הכי מרגשים שחוויתי בכל הברנים, מאז שאני ברנרית (שזה 2015). הרגשתי שיש אותנו כל כך. תחושת ניצחון ואושר ממלאת לי את הלב, אני עומדת שם מסתכלת על הסצינה של הספוטניק, הקטר, המילים של הדיקטטור עוטפות אותי, ואני בוכה מהתרגשות.

בדרך חזרה מהקטר לעיר אני עוברת ליד החתול, ונפעמת. איזה יצירה מטורפת של עץ ותאורה – כל קימור, כל חיתוך, כל פנס – הכל כל כך מושלם וזורם בהרמוניה ביצירה הזאת. נראה לי שהתאהבתי בחתול הזה. דפנטלי אחד המובילים בתחרות "המיצב הטוב ביותר" שאני עורכת לעצמי בראש כל שנה. וככה אני מסתובבת לי בפלאיה, ומכל עבר אני מרגישה תחושת ניצחון. ניצחון אישי שלי על השדים שלי, ניצחון של עם ישראל על השדים שלו. ניצחון של קהילה שמוכיחה כל פעם מחדש את עוצמתה. נצחון של אהבה. נצחון של ביחד.

ביום חמישי אני מטיילת בין המיצבים שנשרפים, פוגשת עוד ועוד חברים, רואה עוד אומנות. ומגיעה ברגע האחרון לטמפל. לא ראיתי את הטמפל הבנוי בכלל. אין לי מושג איך הוא נראה, אבל בשריפה – הייתי. ושרפתי. שרפתי את העבר שלי. שרפתי את הכעס שלי על אבא שלי. שרפתי את תחושת חוסר השייכות שלי למשפחה שלי. שרפתי את המסכנות. את הקורבנות. את התלותיות.

ואז הבנתי… אני מסוגלת לייצר לעצמי את תחושת השייכות האישית שלי, בכל מקום, בכל מצב. יש לי אותי. השנה אני שייכת לפלאיה. מידברן 2026, PAST FORWARD. תם ונשלם. עד הפעם הבאה.
רוצים לשמוע חוויות נוספות ולראות את האלבום המלא שצילמתי במידברן השנה? מוזמנים לעקוב במיקה גורוביץ- הלוחשת לגברים.
כל התמונות צולמו ע"י מיקה גורוביץ- והתקבלה עבורן הסכמה נלהבת!!

• ❤ תרבות
• מידברן
• מוזיקה אלקטרונית
• מסיבות