תחבורה בועתית: באבל הוא שירות נהדר, אבל לא כולם נהנים ממנו

שירות המיניבוסים באבל, המתיימר להיות הגט טקסי של מוניות השירות, פוטר אותנו מהנוהג הפרובינציאלי של העברת מטבעות לנהג ומסתמן כבשורה אמיתית. חבל רק שבמזרח העיר עדיין לא יכולים ליהנות ממנו

מיניבוס של באבל. צילום יח"צ
מיניבוס של באבל. צילום יח"צ
21 באפריל 2019

באבל, שירות מוניות שירות שהושק השבוע בעיר ומתבסס על קריאות באפליקציה, מסתמן כסטוץ תחבורתי סליזי במיוחד. יוסי יגיע עוד תשע דקות, אומרת האפליקציה. אין לו תמונה ואין לי מושג אם הוא חובב דיג או סרטים. עם זאת העיצוב נעים, הממשק נגיש, ההליך זריז. תוך כמה שניות הזנתי מקום מוצא ויעד (המערכת מזהה גם שמות עסק! הידד!) והתכוננתי לצאת לדרכי.

>>מי יעצור את התוקף מבוגרשוב?
>>למה מבנים סבירים מוגדרים כ"מסוכנים"?

זמן ההמתנה עומד כבר ארבע דקות על שמונה דקות. אייקון שחור ומאיים מעט בדרכו אליי. "יור באבל איז טו מינטס אוויי!", צוהלת אליי הודעה אנגלו־טקסטית. "להתראות, בני תמותה!", אני מפטיר בבוז לכיוון הסטלנים על הדשא. הבאבל שלי כאן.

אותו ריח ישן. מונית שירות
אותו ריח ישן. מונית שירות

אני מנסה לפתוח את הדלת, אך היא נפתחת בקצב משלה. כחלק מהטקס נשלפת לקראתי מדרגה מיוחדת המסמלת את המעבר מהבועה שבחוץ אל הבועה שבפנים. יוסי מקבל את פניי בחיוך. הוא לא אומר שאני הנוסע הראשון שלו. אני לא שואל. הנסיעה משולמת באשראי דרך האפליקציה, כך שאפשר להיפרד לשלום מאחד המנהגים האיומים ביותר שנולדו בתחומי המשטר הציוני: טפיחות חוזרות על כתפי זרים במטרה להעביר כסף או עודף אל הנהג וממנו.

בפנים הכל מרגיש כל כך חדש. וישן. ריח של פלסטיק טרי בסביבה המוכרת להחריד של מונית השירות הישנה והשנואה. מיניבוס המרצדס משייט לו בכבישים רק יממה אחת בלבד, אבל במהלכה יוסי כבר הספיק לצבור פח פלסטיק קטן, מצית, חפיסת סיגריות ובקבוקון ג'ל לחיטוי הידיים לצד הפסיליטיז החדשניים שכוללים מטעני USB ומסך מרשים שעליו מוצג מסלול הנסיעה ושמות הנוסעים (אני). מתחשק לי לנגב את הזגוגית השמנונית המפרידה בין גבו של יוסי לנוסע לא קיים באמצעות העיתון שננטש, כמיטב המסורת, על המושב האחורי. הנסיעה עוברת ללא אירועים מיוחדים חוץ מעיכוב של כמה דקות בשל פקקים. יוסי מאחל לי חג שמח ומוריד אותי על דרך סלמה – הגבול הדרומי שכלול בתחום השירות כרגע.

למרבה האכזבה לא כולם זכו ליהנות מבאבל כמוני. העיתונאי והמשורר רועי "צ'יקי" ארד הצביע על חוסר הצדק שבבחירת האזורים הפעילים בשירות. שכונות צפוניות, למשל צהלה או רמת אביב, כלולות בו, אך שכונות דרום המזרח – התקווה או הארגזים – מודרות ממנו. בפוסט שכתב בפייסבוק הוא מסביר: "מדובר בשירות שחשוב במיוחד לשכונות עניות שבהן לאנשים פשוט אין כסף להחזיק מכונית, ולא בשל סיבות אקולוגיות־עקרוניות… הכנסת שכונות הדרום מזרח היא הגדלה קטנה מאוד של הטווח". בחברת דן אומרים בתגובה שמדובר בפיילוט שעשוי להיות מורחב לאזורים נוספים אם יצליח, ועם נהג כמו יוסי בצי המוניות, אין כל סיבה שלא.