מוגזמים, נמאסתם: הבורגרים של מינימנגס מצטיינים דווקא כשהם פשוטים. יחסית
מתן שרון, שמנמן של אהבה, הסתער על קולקציית הבורגרים המופרכת של האחות הקטנה של יומנגס כדי לגלות שאחרי כל הלחמניות במבה בסוף דווקא מנות הבייסיק (המוגזמות כשלעצמן) הן הבחירה הטובה ביותר
מזה עשור הסיפורים על יומנגס מסקרנים תל אביבים שמנמנים מכל רחבי העיר. שמועות על ארץ אחרת שבה ההמבורגר גדול יותר מתכולת הקיבה, המילקשייק זורם בנהרות ותוספת הבייקון מספיקה כדי להאכיל משפחת חזרזירים שלמה. מקום שבו מערבבים קציצות בקר עם כבד אווז, מכסים בגבינות מיושנות ותוקעים מזרק מייפל מבלי להתנצל. התל אביבים האמיצים שחזרו ממסע הצלב לסניפי יומנגס סיפרו על ההתמסרות לטראש והאהבה לבשר, ולא השאירו לשאר ברירה אלא לחלום על איזה פיני ענק ונוטף שומן. עכשיו, אחרי שנים של נתק, סוף סוף נחתם הסכם שלום ויומנגס פתחו שגרירות קטנה בעיר הגדולה – מינימנגס, אחות קטנה עם טיפה יותר פאסון. רק טיפה.
בפעם האחרונה שהחתמתי דרכון ביומנגס ניסיתי לצלוח את אתגר ההמבורגר הענק שלהם (2.2 קילו, וזה לא הכל. ספויילר: כשלתי באומץ), אבל שש שנים זה מספיק זמן כדי להתגעגע ואני בהחלט התגעגעתי להגזמות. רק שמינימנגס, בהתאם לשמו, ממש לא מוגזם. נכון, גם הוא מעוצב באותו סגנון רחוב אמריקאי עם הדפסי פסאדו-גרפיטי של פצצות ומזרקים, ומדובר עדיין באויבם הגדול ביותר של התזונאים, אבל הכל פחות מוגזם מאשר במסעדת האם – הקציצות קטנות יותר (180 גרם במקום 220 ומעלה), התוספות מצומצמות, המילקשייק נעדר והצ'יפס כבר לא שמנוני עד מוות, תודה לאל. בתור שמנמן של אהבה אני אמור להתבאס מזה, אבל האמת היא שגם בגרסתה המצומצמת, זו ארוחה די ממלאת. בעיר של קציצות 120 גרם, ה-180 גרם הוא המלך. חוץ מזה, תמיד אפשר להזמין תוספת קציצה ב-24 שקל.
הדבר הראשון שפגשתי בסניף החדש היה אחד מהניסיונות של מינימנגס לייחד את הבורגר שלהם מים הבורגרים של תל אביב – לחמניות קונדיטוריה בטעם מתחלף (כל שבועיים) שאמורות להוסיף אקסטרה טעם למכלול. כמה שמחתי כשהמוכר האדיב הציע לי לטעום את הלחמניה לבדה (הוא בזבז עלי לחמניה!) לפני ההזמנה. כמה שמחתי שהגעתי דווקא בשבוע של לחמניית הבמבה עם חמאת בוטנים ובוטנים מסוכרים (למרות שגם הלחמניות האחרות – עגבניה, פולנטה ופרעצל גאודה וצ'ילי – נשמעות טעימות), וכמה שמחתי שהלחמניה המתקתקה הזו הייתה אשכרה טעימה, לא רק בתיאוריה. מיהרתי להזמין את הפיני (בקר ארגנטינאי, חזה אווז מעושן וחזה מולארד טחונים עם קשיו, וכמובן, בליווי מזרק המייפל המיתולוגי) בלחמניית הבמבה (87 ש"ח לארוחה). מצחיק, אבל זו עוד הזמנה די סולידית ביחס ליומנגס.
כואב לי לומר את זה, אבל התאכזבתי מהביס הראשון הזה, והשאר לא שיפרו את הרגשתי. משהו בשילוב בין הפיני המתקתק ללחמניית הבמבה המתוקה פשוט העלים את שניהם. הכל היה טרי, הקציצה היתה מוצלחת (למרות שחתיכות הקשיו היו ענקיות) והלחמנייה, בנפרד, באמת טעימה, אבל הביס המשותף פשוט לא ביטא את הסליזיות המתבקשת בארוחה שכזו. התנחמתי בכך שהצ'יפס הפריך באמת השתפר מהגרסה הסמרטוטית של ימי העבר, והתגעגעתי לאיזה מילקשייק טוב ומנחם.
לא יכול להיות! עד שיומנגוס הגיעו לארצי, תל אביב, זה מה שהם מביאים איתם? עם כל האווירה האמריקאית הטובה, המתיקות של העובדים והלחמנייה, עמדתי לצאת משם מבואס. בצעד של יאוש, ואולי בעצם מתוך ניצוץ של תקווה, הזמנתי טייקאווי פשוט יותר – הבורגר הצרפתי (בקר ארגנטינאי טחון עם כבד אווז, שמן פטריות כמהין שחורות וחרדל דיז'ון עם ריבת בצל – 73 ש"ח לבורגר לבדו) בתוספת בייקון (14 ש"ח) ואת מנת הכנפיים המיתולוגית שלהם (36 ש"ח לעשר כנפיים), שריד נוסף מיומנגס המקורית. כמה אני שמח שעשיתי את זה, כי הנה היומנגס שזכרתי.
ללא הסחת הדעת של לחמניית הבמבה, הבורגר היה יותר ממושלם. תערובת הבשר עסיסית ובעלת טעם ייחודי, המתיקות של ריבת הבצל נותנת בעיטה לטעמי הפטריות והבייקון אמנם לא מגיע בכמויות המוגזמות של יומנגס, אבל בהחלט עולה בכמותו על רוב תוספות הבייקון בעיר וגם עשוי לכדי שלמות שמנונית. והלחמנייה? כמה פשוטה, ככה פשוטה. לפעמים כל מה שצריך זה משהו פשוט. רק רציתי לקחת ביס כדי לראות אם האכזבה באמת מוצדקת, בסוף סיימתי עוד בורגר. הכנפיים הן אכן אותן כנפיים משגעות מסניף המקור, עם רוטב סמיך בחריפות מושלמת ושחיתות שמתחרה בבריכת החמאה של הכנפיים של דיקסי. בחיי שהיה חסר רק מילקשייק והייתי משוגר ישירות לאמריקה.
מאז ימיהם בחצר מושב בורגתא ועד היום, אנשי יומנגס היו סמל להרפתקנות והגזמות. כשלוקחים סיכונים לפעמים מתפספס, ולחמניית הבמבה שלהם היא בעיקר פספוס, אבל כאן נכנס החלק של ההגזמה: כשיש לך שבעה בורגרים מיוחדים, עשרים ושלוש תוספות ולפחות ארבעה לחמניות מיוחדות, חלק מהקומבינציות פשוט לא יעבדו. יש לי תחושה שהרוב דווקא כן, ואולי כאן לא כדאי לבחור בהגזמות באופן קפריזי, אלא לנסות לעשות בחירות מתאימות יותר משעשיתי אני. אה, ותזמינו את הכנפיים, זו בחירה שאין איך להתחרט עליה. אולי רק אם אתם אלרגים לבוטנים.
מינימנגס, אחד העם 15 תל אביב, 3554*