"מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי": הנוסטלגיה שככה והפגמים מתגלים

אחרי סיקוונס פתיחה מרשים של קרב חללי בין המורדים הטובים עם הפנים האנושיות לרעים במסכות שקוראים להם עכשיו "המסדר הראשון", הסרט השני בסדרה החדשה ממשיך מהנקודה שבה הסתיים הסרט קודם. ריי (דייזי רידלי, כבר לא תגלית) הגיעה זה עתה לאי מרוחק כדי להחזיר ללוק סקייווקר, האיש והאגדה, את האקסקליבר שלו. לוק לא ממש מתרגש מהמחווה, ומשליך את חרב האור הצידה. היחס המזלזל למיתולוגיה שהוא עצמו הוביל מפתיע לרגע, ומעורר ציפייה שהסרט ייקח את הסאגה למקום קצת שונה. אבל אז אנחנו פוגשים את התושבים האחרים של האי – ציפורים חמודות עד אימה עם הבעה של כלבלב נזוף (מתברר שאלה פורגים) – ונזכרים שזה מותג של דיסני.

ריאן ג'ונסון, שזכה למוניטין עם "בריק", סרט עצמאי ששיחק עם התבנית של פילם נואר, והמשיך משם לשחק עם תבניות סיפוריות מתחכמות ב"האחים בלום" ו"לופר", מקבל כאן קרדיט כתסריטאי יחיד. כמו בסרטיו הקודמים, הוא מנסה לפתח רעיונות מעניינים, אך משהו נשאר תאורטי מדי, חשוף מדי, ולא מתגבש ליצירה הומוגנית עם הד רגשי. הוא קיבל לידיו דמויות שהוא צריך למצוא להן מה לעשות, וחלק מהפתרונות נראים מאולצים.

עוד כתבות על "מלחמת הכוכבים":
הושבנו למרתון צפייה בתול "מלחמת הכוכבים" וגיק נאמן
בחנו את עצמכם: עד כמה אתם מכירים את "מלחמת הכוכבים"?

הבמאי ריאן ג'ונסון וצ'ובאקה (צילום: דיסני)

ב"הכוח מתעורר" היתה שכבה עבה של נוסטלגיה, שהיוותה את כוח המשיכה העיקרי של הסרט. הפעם המינון שלה קטן יחסית (אם כי המילניום פאלקון ממשיכה להתנהג כמו דרמה קווין ולהופיע ברגע האחרון כדי להציל את המצב), ומתחת לרובד הדק נחשפת דרמה שטחית שרוב מהלכיה צפויים. הניסיון לתבל את ההתרחשויות בהומור אמנם מניב כמה בדיחות טובות (צ'ובקה הוא עדיין הדובר הכי רהוט), אבל הן אינן משתלבות היטב עם השיאים הדרמתיים, ולכן רוב הזמן חשתי די אדישה ביחס למתרחש על המסך. רק העימות האחרון מציע פיתולים עלילתיים ודרמתיים מספקים, וגם שועלי בדולח יפהפיים.

"מלחמת הכוככבים: אחרוני הג'דיי" מתקדם בכמה צירים מקבילים – ריי על האי מנסה לשכנע את לוק סקייווקר לחזור לפעולה אבל הוא חושב שכל העסק הזה של הג'דיי פג תוקפו; בן סולו/קיילו רן (אדם דרייבר) מחפש את מקומו במסדר החדש לצד המנהיג העליון סנוק (אנדי סרקיס); צי המורדים בהנהגת הגנרלית ליאה (קרי פישר המנוחה שהסרט מוקדש לה) חומק מחלליות הקרב של האויב, ופין (ג'ון בויגה) נשלח לכוכב קזינו לאתר מפצח קודים שיאפשר לו לחדור לספינת הפיקוד של המסדר החדש.

הסיפור האחרון הוא חתיכת מעמסה עלילתית ופקשוש מבחינה עיצובית. למרות התקציב המוגדל שאיפשר למלא את הקזינו המהודר בהמוני סטטיסטים מזנים שונים ומשונים, המקום חסר את הברק המאובק של הקנטינה במוס אייזלי. ניסיון לנסח אמירה חברתית על ניצול באמצעות מהמרים עשירים, ילדים עבדים ועדר יצורים דמויי למות (דווקא חמודים) נראה כפוי וניחן בטעם פודינג אינסטנט. ובויגה, שהיה מצחיק ונוגע ללב בסרט הקודם כחייל הסער שהצטרף למורדים, אינו מוצא את עצמו כאן. רק בניסיו דל טורו מנצל את ההזדמנות לעצב הופעה מוגזמת וללעוס את המילים כמו שהוא אוהב.

בינתיים אוסקר אייזק בתפקיד הלוחם הפוחז פו דמרון מקבל שיעורים באיפוק מהמפקדת לאורה דרן, במה שהכי קרוב לרעיון מפותח ולאמירה עדכנית ובעלת תוקף גלקטי על היתרונות הבולטים של נשים בשלטון. אבל זה סרט של לוק סקייווקר, שסוחב רגשות אשמה לגבי קריירת האופל שבחר אחיינו, ולכן אינו ממהר לחזור לפעולה. מרק האמיל שהפך לאובי וואן קנובי של הסרט הזה, זוכה בכמה מהסצנות הכי מוצלחות של "אחרוני הג'די". וגם זו לטובה.

סרט על: הטובים נגד הרעים
ללכת? ואם אגיד לכם לא ללכת, לא תלכו?