"מלך האריות" נחמד, אבל בשביל מה היה צריך את זה?

הגרסה החדשה של "מלך האריות" טובה יותר מהביקורות עליה, אבל מה הטעם בעיצוב חסר רגש שנראה בדיוק כמו צילום?

"מלך האריות", גרסת 2019
"מלך האריות", גרסת 2019
18 ביולי 2019

כשהאנימטורים של דיסני יצרו את "במבי" בראשית שנות ה־40 של המאה שעברה, הם התבוננו בתצלומים ובסרטונים של חיות כדי ללמוד איך הן נעות. אותם חומרים היוו השראה ראשונית לסדרה של 14 סרטי טבע עתירי אוסקרים שדיסני הפיקו בשנות ה־50 תחת הכותרת "הרפתקאות אמיתיות". הסרטים ההם, בהם "האריה האפריקאי", רקמו סיפורים סביב חיות פרא והגדירו את התבנית המקובלת של סרטי טבע למשך שנים רבות (אף שהואשמו במניפולציות של המציאות לצורך עיצוב דרמות אנושיות).

"מלך האריות" גרסת 2019 הוא מין סרט טבע כזה, רק שהפעם מעיין היצירה זרם בכיוון הפוך. מקור ההשראה הוא, כידוע, סרט אנימציה מהימים שעוד ציירו ביד, והגרסה הפוטו־ריאליסטית שלו נוצרה במחשב. זאת סגירת מעגל, או שמא נאמר "מעגל החיים" של דיסני.

בין לבין, דיסני הפיקו גם גרסה בימתית של המחזמר, שב־2014 הוכתרה כהצגה הכי מצליחה בתולדות התיאטרון. ג'ולי טיימור עיצבה את המחזמר בהשראת בובות אפריקאיות ויצרה חיזיון בימתי מפעים שהוא ההיפך הגמור מהחזות הריאליסטית של הסרט החדש. לכן יש להניח שהעובדה שבכותרות הפתיחה היא מקבלת קרדיט של מפיקה, נובעת אך ורק מכך שיצירת המופת התיאטרלית שלה הכניסה לדיסני (ועדיין מכניסה) מיליארדי דולרים.

"מלך האריות", גרסת 2019
"מלך האריות", גרסת 2019

המיליארדים הם גם התשובה לשאלת היסוד – בשביל מה זה טוב? אם נניח אותה בצד ונשתדל להתייחס לסרט כאילו הוא יצירה בפני עצמה – זה די קשה בהתחשב בכך שהתסריט של הרימייק כמעט זהה למקור, כולל שחזור מדויק של סצנות רבות – נגלה שהוא מהנה יותר מכפי שאפשר היה להתרשם מהביקורות המחמירות בחו"ל, ומהציון הראשוני הנמוך שהעניקו לו מתנגדים באתר IMDb (הסרט עדיין לא עלה בארה"ב ומן הסתם הציון יעלה אחרי שהוא ייחשף לקהל הרחב). ג'ון פאברו, שהתמודד יפה עם "ספר הג'ונגל", לא לקח את הסיפור למקום חדש, ולכן יש להניח ש־16 האנשים שזה יהיה המפגש הראשון שלהם עם סימבה ייהנו יותר. כשחושבים לאן דיסני לקחו את "דמבו", מתקבל הרושם שאם אין ברירה, אז עדיף ככה.

כמו שאפשר היה לראות כבר בטריילר, האנימציה הפוטו־ריאליסטית מדהימה במידה כזו שאלמלא השירים היינו שוכחים שאלה אינן חיות אמיתיות. ההקפדה על החזות הריאליסטית אומרת גם שבניגוד ל"במבי" ולסרט מ־1994, לחיות אין כמעט הבעות פנים. לכן כשסימבה בוכה על אביו בלי דמעות, זה פוגם בפוטנציאל הרגשי של הסרט. אבל גור אריות אמיתי (או כזה שנראה אמיתי) זה דבר מתוק להפליא, וכמו שאנחנו משליכים את הרגשות שלנו על חיות המחמד נטולות ההבעה שלנו (טוב, אני מתכוונת לחתולים), רוב הזמן זה עובד גם כאן.

 

הכוכבים שמדבבים את החיות טובים כולם, כולל ביונסה ודונלד גלובר בתפקידיהם הקטנים. ג'יימס ארל ג'ונס בן ה־88 חוזר להרעים בקולו העמוק מים בתפקיד המלך מופאסה, וצ'ואיטל אג'יופור אמנם פחות ארסי מג'רמי איירונס – שסקאר שלו היה לנבל קולנועי בלתי נשכח – אבל זה תואם את העיצוב הריאליסטי של האריה הגרום. כמו תמיד, הדמויות הקומיות גונבות את ההצגה. ג'ון אוליבר מוצלח בהחלט בתפקיד היועץ המכונף זאזו, ובילי אייכנר וסת' רוגן נהדרים כטימון ופומבה – אפילו שטימון לא רוקד הולה, כי דברים כאלה קורים רק בסרטים מצוירים. הסרט כמעט מפצה על כך באמצעות קריצה קומית מוצלחת ל"היפה והחיה". באופן כללי הסרט יותר מותח מאשר מצחיק – הסצנות שבהן חייו של סימבה הקטן מאוימים על ידי הצבועים המפחידים ועדר גנואים אפקטיביות בהחלט. השירים של אלטון ג'ון, שאף פעם לא היו הצד החזק של "מלך האריות" (בשביל המיטב של אלטון יש לנו את "רוקטמן"), זוכים לביצועים טובים.

אבל בסופו של דבר אין ברירה אלא לחזור לשאלה – מעבר להדגמה של מה התוכנה יכולה לעשות, בשביל מה זה טוב? הסיפור על הנסיך הצעיר שנשאל מ"המלט" של שייקספיר (ומקורות קלאסיים נוספים) הרי אויר באופן דרמטי, עתיר דמיון ומרגש יותר בסרט המצויר. ומה בעצם הטעם בעיצוב פוטו־ריאליסטי של דברים שאפשר לצלם? הרי אמנות הציור השתנתה בעקבות המצאת הצילום. האם הסרט מכין אותנו לימים הלא רחוקים שבהם אריות ושאר חיות ייעלמו מהעולם בגלל שינויי האקלים ואנחנו נישאר רק עם כאילו?

ציון: 3.5/5
סרט על: אתם יודעים – אחרי רצח אביו על ידי דודו, גור אריות בורח מהממלכה
ללכת? כן. יש לכם ברירה?

The Lion King בימוי: ג'ון פאברו. קולות: דונלד גלובר, ביונסה, צ'ואיטל אג'יופור, סת' רוגן, ג'ון אוליבר, ג'יימס ארל ג'ונס. ארה"ב 2019, 118 דק'