כסף שורף לי את קצה היד, אבל הקסדייה הזו ממש טעימה. איזה באסה

לפני שנתחיל, בואו נדבר על הפיל היקר שבחדר. גל עליית המחירים לא דילג גם על תחום אוכל הרחוב, ובלא דילג אני מתכוון נכנס בו חזיתית והשאיר אותו לדמם על הכביש. המסעדנים סובלים, קהל הלקוחות משלם יותר וזה עוד מבלי להתייחס לאסקלציה של דמי המשלוח בוולט. זה מצב מחורבן, אבל גם נתון – אנחנו העיר היקרה בעולם וברור שנסבול מתג מחיר קיצוני גם באוכל. בחודשים האחרונים גם מדור זה חווה על בשרו את העלייה, ואפילו הלנתי עליה לא פעם (לצד מלחמה עיקשת בקופסאות רוטב מיניאטוריות). אבל הגיע הזמן לשחרר טיפה.

בוריטו במסקליטו (צילום יעל יצחקי)

יקר פה, כולנו יודעים. מה שהיה נחשב מחיר גבוה לפיתה לפני שנתיים כבר הפך לסטנדרט. להלין על כך שוב ושוב לא עוזר ללקוח, למסעדות או לבריאות הנפשית שלי. לכן מעכשיו, למחיר אתייחס בחומרה רק כשהוא באמת חריג ונותן תמורה לא ראויה לכסף, כשנשאר טעם מר של גניבה לאור יום. אחרת, אתייחס לגודל המנה, לטעמה, לחווית האכילה הכללית ובעיקר לאוכל עצמו. המחירים עדיין יופיעו כאן כמובן, ושכל אחד יחליט אם פיתה ב-40 ש"ח שווה עבורו. את המלחמות על מחיר הפסטה נשאיר ל"צינור" (אבל לא אנטוש את מלחמת הרטבים שלי!).

ובנושא לא רחוק – אחת הדרכים להתמודד עם עליית המחירים ועם קצת מסקנות מימי הקורונה, היא פתיחת סניפי אוכל רחוב למסעדות, דוגמת הדסון לילינבלום. המטרה היא להציע את מנות המסעדה בדוכן שמתמקד בטייק-אווי ובישיבה קלילה מבלי להתעסק בטיפ למלצרית או חניה. הנציגה החדשה של הפורמט היא "מסקליטו", האחות הקטנה של מסעדת מסקל המקסיקנית, אחת מוותיקות הדור הנוכחי של פלורנטין. בכנות, תמיד ראיתי את מסקל כמסעדה מהסוג שמפסיקים לבוא אליה מרגע שעוברים לתל אביב וזה בדיוק מה שעשיתי לאורך שנים, כך שמסקליטו הקטנה היא הזדמנות נהדרת לבדוק איך האוכל מפלורנטין שורד ביחס למקסיקניות החדשות.

האח הקטן של המקסיקנית מפלורנטין. המנות של מסקליטו (צילום: מתן שרון)

התפריט של מסקליטו קל מאוד לתפעול: ישנן ארבע צורות הגשה (בוריטו, 3 יח' טאקו, 3 יח' קסדייה או קערה) כשלמעשה תמחור המנה לא מתבסס על הקנקן, אלא במה שיש בו – ברבקואה בקר וטלה (ברוטב תפוזים. 58 ש"ח), פולד פורק (חזיר בצ'יפוטלה והדרים. 58 ש"ח), עוף מפורק (בעגבניות אדומות וירוקות. 54 ש"ח) ושורשים (ירקות שורש ושעועית לימה. 52 ש"ח). לצידם ניתן להזמין נאצ'וס (22 ש"ח) פריכים עד קשיחים לחובבי הז'אנר, שמוגשים לצד סלסה מעגבניות מבושלות וטעם מעושן קלות בהתאם למסורת.

התחלתי עם בוריטו ממולא בבשר הבקר והטלה, יחד עם אורז, שעועית, סלסת אבוקדו, חסה וסלסת עגבניות. מדובר בבוריטו כל כך קלאסי עד שהוא כמעט גנרי, ולמרות שהוא נארז בצורה מקצועית יותר מכל מקום אחר בעיר, הוא היה קומפקטי למדי, ברמה שאפשר לכנות אותו בוריטיקו. הטעם הזכיר יותר את הגרסה המסורתית של הבוריטו בפשטותו, עם טעמים פחות עזים ממקבילותיו בעיר, כשהבשר חולק את מרכז הבמה עם השעועית והאורז ומאבד קצת מטעמו המצוין שמתגלה רק כשקוטפים חתיכה מבפנים. הפתרון, בהתאם, הוא לזלף אחת משלושת הסלסות החריפות שאפשר וכדאי לקחת מהדלפק (רק אל תעשו את הטעות שלי: תשאלו מה היא החריפה מכולן – ותזהרו). אה כן, ותוותרו על תוספת הגבינה. אני לא מאמין שאני אומר את זה אבל היא מיותרת לחלוטין במכלול הטעמים הגדול.

און פוקיטו בוריטיקו. הבוריטו של מסקליטו (צילום: מתן שרון)

אחר כך דגמתי את הטאקו עם בשר החזיר הפיקנטי, שהיה טעים מאוד אבל מעט דל בכמות. אני אישית גם לא חובב גדול של טורטיות תירס מחוספסות שכאלו, אבל הרמה גבוהה מאוד, הביס עסיסי עד לרמת נזילה על היד והירקות טריים וטעימים (סלסת אבוקדו, סלסת עגבניות, בצל וכוסברה). הייתי שמח גם למעט עגבנית טריות או הפתעה אחרת בביס, אבל אפשר להסתפק בחתיכות החלפיניו הפרוסות שמוגשות לצד כל המנות לשדרוג הקראנץ' הרענן.

קסדיה כמו שצריכה להיות. מסקליטו (צילום: יעל יצחקי)

לבסוף טעמתי את הקסדייה, מנה שמשום מה לא פשוט להשיג ברמה בעיר. שלוש החתיכות הורכבו מבשר העוף המפורק, טורטיות חיטה, מוצרלה, סלסת עגבניות וחמוצים, והיו כנראה המנה הטעימה ביותר מהאופציות של המקום. בשר העוף היה עסיסי מבלי להיות נוזלי, המוצרלה נמתחה כרצוי, ויחד עם הרטבים (שחולקו בנדיבות!) מדובר בביס טעים מאוד, במיוחד עם רוטב התפוז החמצמץ. בשילוב עם שמנת חמוצה סמיכה (תוספת של 10 ש"ח עבור כמות נאה), זה אפילו בביס מצוין. זה אוכל מקסיקני טעים, פשוט בסגנונו וסוגר פינה מוצלחת בבטן, אוכל שבכל תקופה אחרת היה יכול להפוך למנת VFM. אבל הבטחתי שלא אדבר על הכסף, אז כן. היה טעים. איזה באסה.

מסקליטו, הרצל 77, ב'-ש' 13:00 – 23:00. יש גם בוולט