הלהיט הראשון של האירוויזיון
כולם ציפו לפלופ הגדול של הקיץ, אבל הלילות של כפר האירוויזיון ופסטיבל EAT הם הדבר העממי החמוד ביותר של חודש מאי
אמרו שאף אחד לא יבוא. אמרו שזה יהיה כפר רפאים. אמרו שזה לא מגניב. ואז פתח כפר האירוויזיון בפארק צ'רלס קלור את שעריו וסתם לכולם את הפה. בשני הלילות הראשונים לפעילותו נהרו עשרות אלפים אל החוף הדרומי של תל אביב לבלות בין הופעותיו, מסיבותיו ודוכני האוכל של הכפר, ובאופן מפתיע יצרו אווירה סחית-עממית שמחה ומרימה שמסתמנת כמרענן הרשמי והכיפי של אירוויזיון 2019.
הערב השני של המסיבה המתמשכת בכפר האירוויזיון התאפיין בהופעות דראג מבדחות (כולל שחזור דרמטי של רגע הזכייה של נטע ברזילי בשנה שעברה), פסקול סטרייט-פרינדלי שהרקיד היטב את רבבות הלועסים העולצים ותחת כיפת הטכנודרום שיובאה מהמידברן התפתח דיסקו-סח חמוד וחביב. שטחו העצום של הכפר דאג לכך שהצפיפות הייתה נסבלת ומזג האוויר המושלם של תחילת הקיץ סיפק הרבה אוויר לנשימה. גם התחזיות האפוקליפטיות לגבי היעדרם של תיירים מהכפר התגלו כנבואות שקר ונוכחותם של אירופאים אדמדמים והלומי מזה"ת בהחלט הורגשה.
זה מין רגע מוזר כזה שבו צריך להסיר את הכובע שאין לנו ולומר שעיריית תל אביב הצליחה להרים בכפר האירוויזיון הפקה מרשימה ביותר, כזו שמצליחה לשמור על רוח הפאן התל אביבית למרות המוניותה וחרף פוטנציאל ההתבהמות המיוזעת. תל אביב כבר עייפה מאירועים מיוחדים שמביאים אליה את כל גוש דן ואחותו, אבל פסטיבל קייצי כזה הוא בדיוק מה שהדוקטור רשם לה: חינמי, פתוח ומכיל את כולם ובעיקר שמח וטוב לב.
מילים טובות צריך לומר גם לניהול האמנותי של לילות כפר האירוויזיון, עם הופעות שעל הנייר נראו אולי מעט שחוקות, אנמיות או מיינסטרימיות מדי (סטטיק ובן אל, סטפן לגר וכל היזהר כהנים שרק רציתם), אך בפועל הרימו לאללה והעיפו את הקהל לא מעט. אם מצליחים לגנוז את הציניות אפשר אפילו ליהנות מזה. כן כן, מה ששמעתם, גם תל אביבים עילאיים ומתנשאים יוכלו לחוש בנוח יחסית בתוך האוקיינוס האנושי הצוהל הזה, והדברים נאמרים מתוך תחושת אחריות מסוימת.
ההצלחה הגדולה של כפר האירוויזיון היא תוצר מפתיע של שילוב בין שני אירועי חוץ שעל הנייר נראו משמימים. פסטיבל האוכל EAT סובל כבר כמה שנים מתדמית המונית ואף חזירית, בעוד כפר האירוויזיון עצמו נחשד כמגלומניה ריקה מתוכן, אך החיבור ביניהם על פני שטח עצום יצר שלם העולה בהרבה על סכום חלקיו. דוכני האוכל קיבלו תפאורה מוזיקלית כיפית והרבה יותר ספייס מבדרך כלל, הכפר קיבל איזור הסעדה מוצלח במחירים נוחים שעולה בהרבה על האיכות המקובלת באירועים מסוג זה, הקהל הראשל"צי שנוהר בשביל גורמה בפיתה נמהל באלפי התיירים שהגיעו מוכנים לכל וקהילת הלהט"ב המקומית צבעה את הכל בצבעי וואי-איך-עלה-לייייייי.
יש כאן אולי לקח אמיתי לאירועים ההמוניים הבאים שבדרך: עיריית תל אביב היא כנראה חברת ההפקות הטובה בארץ וצריך להתחיל לתת לה קרדיט. כשהיא דואגת למספיק מקום ופסיליטיז ומייצרת את החיבורים הנכונים בין אירועים מושכי קהל מקומי ואירועים מושכי מבקרים מבחוץ – כולם נהנים. או לפחות לא ממש סובלים. אפשר כמובן להתבכיין בו-זמנית על כך שלא באו מספיק תיירים ומאידך הגיעו יותר מדי תיירים, כמנהג התל אביביות החמוצה, אבל כדאי יותר פשוט לצאת אל כפר האירוויזיון, ללבוש חיוכים מטופשים, ולערב אחד קט למצוא את מקומנו הראוי והאמיתי בין ראשל"צים לבודפשטים. תרימו, נו.