"אסור לנו לעמוד מהצד ולצפות במדינה שלנו קורסת לתוך עצמה"

ערב חם בשכונת ביצרון. חסימות כבישים בהפגנה נגד אמיר אוחנה, 2020 (צילום: אורן זיו)
ערב חם בשכונת ביצרון. חסימות כבישים בהפגנה נגד אמיר אוחנה, 2020 (צילום: אורן זיו)

עו"ד מיכל בר נעצרה בהפגנה נגד אמיר אוחנה בתל אביב אחרי שניסתה לסייע לאישה שנרמסה בידי שוטרים. כרוניקה של ערב שהתחיל בהבערת קטורת והסתיים ברישום פלילי נקמני \\ טור אישי

ממש סמוך לכתיבת שורות אלה, בזמן שיש נגדי צו הרחקה מהשר אוחנה ומתקיימת הפגנה נוספת מחוץ לביתו, קיבלתי הודעה על זימוני להליכי מיון ללשכת השר בתור עוזרת משפטית במשרד לביטחון הפנים. תחי האירוניה. 

הקדמה זוטא: אני עורכת דין מזה שש וחצי שנים, עבדתי בכל מסגרת אפשרית במערכת המשפט, החל מהתמחות בפרקליטות וכלה בסניגוריה הציבורית והפרטית. בשנה האחרונה עבדתי בתור עוזרת משפטית לשופטים בבית המשפט. כיום, ברוח התקופה, אני מובטלת. אמא שלי נוהגת לפרגן לי על סטטוסים עם הומור זול על חתונה ממבט ראשון, ואמרה לי שאני צריכה לכתוב טור בעיתון. קיוויתי שאוכל לכתוב על נושאים ברומו של עולם כמו טנטרה, יוגה, תוכניות ריאליטי וסטיילינג. מי חשב עד לפני כמה ימים שאתבקש לכתוב טור על חקירה פלילית שלי. כמי שגדלה בהתנחלות בשומרון, הייתי צריכה להתמודד עם דיסוננס קוגניטיבי בין הליכוד הישן והטוב ברוח בגין שסבבה אותי, לבין זה שכבר שנים הליכוד לא משרת אף אחד חוץ מאת העומד בראשו.

תארו לכם שהייתם יוצאים להפגנה והייתם פוגשים אישה רמוסה תחת שוטרים שצועקת שהיא נכה. מה הייתם עושים? הכל התחיל מהתלבטות ראשונית אם להגיע להפגנה מתחת לביתו של אמיר אוחנה בתל אביב. הפגנה בתל אביב עבור תל אביבים שלא יכולים לעלות בתדירות לעיר הבירה (בין אם מטעמי נוחות ועצלתיים ובין אם מטעמי נגישות וניידות) נראתה לי כהזדמנות להביע את מחאתי גם סמוך לבית ולא להמתין רק להפגנת מוצ"ש בבלפור. בזמן הצעדה בהפגנה השתרכתי מאחורי ההמון, לכן לפרקים איבדתי את הצועדים ונותרתי מאחור במרחק רב עם חבר. בשלב מסוים אנשים החלו לצעוק "שוטרים שוטרים, תורידו ת'מדים!" ואישה בקהל ביקשה מהמפגינים לא לעלוב בשוטרים ואמרה ש"הם לא עשו לנו כלום". ההמון לא שמע לה והמשיך לצעוק ולהרעיד את קירות סינמטק הריקים מאדם בשל מדיניות הממשלה שסגרה את בתי התרבות והבילוי.

אם אין מצעד גאווה פשוט נצעד. מחאת העצמאים בתל אביב (צילום: גטי אימג'ס)
אם אין מצעד גאווה פשוט נצעד. מחאת העצמאים בתל אביב (צילום: גטי אימג'ס)

בזמן ההפגנה, עד שעוכבתי, בירכתי את השוטרים עם עץ קטורת שהדלקתי כסימן לתקווה ולשלום בין המפגינים לשוטרים. בתום ההפגנה, לאחר שצעדנו ברחבי תל אביב רבתי, הגענו לצומת עזריאלי. בצומת עמדו כחומה אנושית בצורה שלא תבייש משחק כדורגל כ-15 חיילים, מאחורי מפקד תחנת לב תל אביב שהורה במגאפון על פיזור ההפגנה ואמר כי "אם תוך שלוש דקות ההפגנה לא תתפזר אנחנו נתחיל לעצור אנשים". לי זה הזכיר פתאום את פרשת כפר קאסם, שם כל מי שהיה מחוץ לבית בזמן העוצר – ירו בו על מנת להרוג. חשבתי שלמדנו משהו מאז ימי קום המדינה.

באותו מעמד כרעתי על ברכיי והתחננתי בפני המפקד שלא ינהגו באלימות כלפי המפגינים. תחנוניי תועדו וצולמו על ידי גוף תקשורת כלשהוא, והוא הורה לי לקום. באותו רגע קמתי והלכתי דרומה לכיוון ביתי. אני תוהה האם הסצנה המתועדת גרמה למפקד לעכב אותי מספר דקות לאחר מכן. 

בהגיעי לגשר קלקה, ראיתי את אותה אישה כבת 50-40, אשר קודם לכן צעדה בצוותא עמי סמוך לסינמטק ואחזה במגאפון קטן בגודל של כ-20 ס"מ. האישה החלה לדבר במגאפון חצי משפט ומיד קפצו עליה צוות של כ-10 שוטרים והפילו אותה אל האספלט. השוטרים רמסו את האישה. לא יכולתי להשאר אדישה ואמרתי להם שוב ושוב שמדובר ב"עיכוב לא חוקי". מפקד התחנה הגיח מאחורי וניגש אל האישה השרועה על הרצפה כאילו מדובר במיני-סצנה הלקוחה מ"אמריקן איקס". בגלל הערותיי המשפטיות – הורה מפקד התחנה לעכב אותי. הוא הצמיד אותי אל חיילת מג"ב נחמדה ומנומסת, אליה התלוויתי בנינוחות. 

ראו כמה כוח יש למדינה: ביום אחד ניתן למחות את כל פועלך המקצועי כשכל מה שעשית היה להגיד שהעיכוב לא חוקי. באופן אבסורדי, במהלך החקירה הוסבר לי כי מדובר ב"הנחיה מלמעלה" וכי אין להם שיקול דעת כלל לעניין זה

מפקד התחנה הורה לקחת אותי אל תחנת המשטרה ולכתוב בענייני דו"ח עיכוב. מיד נועצתי עם עורך דיני דניאל חקלאי, אשר המליץ לי לבקש לשוחח עם חוקר בטרם ייכתב הדו"ח, שכן מדובר בעיכוב לא חוקי. בעקבות בקשתי הובילו אותי מתחנה אחת לאחרת, כשאני מסבירה שוב ושוב שמדובר בעיכוב לא חוקי ולכן מבקשת לשוחח עם שוטר בטרם ייכתב דו"ח עיכוב, אשר עלול להכתים את עברי הנקי. עוכבתי בין השעות 23:20 עד השעה 01:50, כאשר לפתע הודיע לי קצין החקירות כי אני נכנסת לחקירה תחת אזהרה ויש לי הזכות להיוועץ עם עורך דין. השאירו אותי בתחנה עד השעה 04:00 בבוקר.

אף אחד לא יכול לשתוק מול אלימות כה בוטה. מחאת בלפור (צילום: גטי אימג'ס)
אף אחד לא יכול לשתוק מול אלימות כה בוטה. מחאת בלפור (צילום: גטי אימג'ס)

הייתי המומה. למעשה, ביקשתי מלכתחילה ביוזמתי לשוחח עם חוקר כדי להסביר לו שהעיכוב לא חוקי, ובסופו של דבר הם החמירו נגדי את הצעדים, צעד שהרגיש כנקמה בתגובה לבקשתי, והובלתי לחקירה תחת אזהרה ופתיחת תיק פלילי (!); נוצר מצב של הטלת אימים על האזרח, בו אני צריכה לדאוג הן לפרנסתי (שאינה בנמצא בתקופת הקורונה) והן לכתם הרובץ עליי כעת, בפרט בשל עיסוקי כעורכת דין. אציין, כי על עיכוב בתחנת המשטרה לא נפתח תיק פלילי, על חקירה באזהרה לעומת זאת – כן.

תראו כמה כוח יש למדינה: ביום אחד ניתן למחות את כל פועלך המקצועי כשכל מה שעשית היה להגיד שהעיכוב לא חוקי. באופן אבסורדי, במהלך החקירה הוסבר לי כי מדובר ב"הנחיה מלמעלה" וכי אין להם שיקול דעת כלל לעניין זה. מושפלת מבט הצטלמתי ל"פוטו רצח" כאחרונת העברייניות ונלקחו ממני טביעות אצבעות.  החוקר היה צריך לבקש ממני מספר פעמים להרים את מבטי וראשי למצלמה. 

האלימות שאני אישית נוכחתי בה בהפגנות היא אלימות מצד המשטרה, פגיעה אנושה בזכות הבסיסית להפגין תוך הפעלת כוח בלתי סביר ושאינו מידתי. לכל אחת ואחד מאיתנו יש חובה מוסרית היסטורית לכונן את המציאות שאנו רוצים לחיות בה ללא פחד מגורמי אכיפת החוק

אחרי הסיפור הקפקאי דנן, ואחרי שהעובדה שנפתח לי תיק פלילי שימנע בעדי להמשיך הליכי מיון לתפקידים בעריכת דין חלחלה לתוך תודעתי, החלטתי לכתוב לכם ולכן. כי אסור לנו לעמוד מהצד ולצפות במדינה שלנו קורסת לתוך עצמה, משוסעת ומפולגת. את כל תקופת הקורונה העברתי בהתבוננות אישית, בעריכת מדיטציות, בטיולים בטבע ובצפיות בשקיעה, היה לי זמן רב להרהר לתוך עצמי ולחשוב כמה מגיע לי לחיות חיים טובים.

אני מתנדבת במשך שנים עם נפגעות תקיפה מינית, ובכל פעם שאני רואה הטרדה אני מתערבת ומסייעת, כך גם במקרה של אותה אישה מבוגרת שנרמסה באלימות כשהיא צועקת לשוטרים שהיא נכה. אני חושבת שכל אדם שהיה מבחין באירוע כזה לא היה עומד ושותק אל מול אלימות כה בוטה.

עו"ד מיכל בר (צילום עצמי; עבודת גרפיטי: Imaginary Duck)
עו"ד מיכל בר (צילום עצמי; עבודת גרפיטי: Imaginary Duck)

כולנו יכולים ליטול חלק ביצירת המציאות שאנו חפצים בה, אחרת המציאות הזו לא תתממש. מדובר בהזדמנות שמתרחשת פעם בדור. פעם בכמה מאות שנים מגיעה מגיפה שכזו שנועדה לטלטל את אמות הסיפים, שנועדה לגרום לנו להרהר ולערער את ההבניה החברתית והשלטונית לה הורגלנו. יש לנו הזדמנות ליצור שינוי עמוק ומהותי, חרף הבלבול והכאוס בו אנו מצויים באופן אישי בתקופה זו. המחאה מכילה הרבה דעות שבאות לידי ביטוי בשטח בהפגנות. התקשורת אוהבת לשדר את האלימות לכאורה שמופעלת שם, במקום לשדר את האמנים שיוצרים מיצגים ומיצבים, את האנשים עם התקווה שמפזרים קטורת של מרווה לכל עבר (כמו לפני שנעצרתי), שמפיצים אהבה ביניהם ומהווים אחד לשני גורמי תמיכה והכלה. יש מקום לכולם, גם לאלה שמתקשים עם אלימות ורוצים לפזר חיבוקים בחינם.

האלימות שאני אישית נוכחתי בה בהפגנות היא אלימות מצד המשטרה – שוטרים רכובים על סוסים המכתרים את קהל המפגינים מכל כיוון, מחסומים שנועדו ליצור חיץ בכל סמטה היוצאת מהכיכר ומניעת יציאת מפגינים שמעוניינים להיחלץ מהמקום. מפגינים רבים מציינים ומתעדים שהם נרמסים תחת השוטרים או מותזים בחוזקה על ידי המכת"זיות, אשר הפעלתן במרחק כה קצר מן המפגינים היא בבחינת עוול ופגיעה אנושה בזכות הבסיסית להפגין. אף אם מדובר בחריגה משעות ההפגנה המוגדרות, מדובר בהפעלת כוח בלתי סביר ושאינו מידתי.

לכל אחת ואחד מאיתנו יש חובה מוסרית היסטורית לכונן את המציאות שאנו רוצים לחיות בה בשיתוף פעולה עם השלטון ולא לחיות בפחד מגורמי אכיפת החוק, אותם הכרתי באופן אישי ומקצועי במשך שנים ועליהם סמכתי לשמירה עליי כאזרחית. אני עדיין מאמינה בשלטון החוק, ולמזלנו יש דמוקרטיה, המאפשרת לנו לבטא את עצמנו בכל דרך אפשרית ואנו חייבים לשמור על הזכות הזו להביע את דעתנו, בין אם בכתיבת פוסט בפייסבוק או בהפגנה בגשרים הסמוכים לביתנו, ובין אם בכתיבת שלט שמבטא את המצב האישי של כל אחד מאיתנו. יש לנו זכות וחובה להשמיע את קולנו.

עכשיו אני שוקלת לבקש ממפקד התחנה שיהיה הממליץ שלי בראיון למשרה במשרד הפנים. סך הכל הפגנתי בקיאות די מרשימה בהלכות עיכובים. נראה לכם שהוא יזרום?