"זו ההזדמנות שלי", אמרתי לעצמי. באצבעות רועדות שלחתי הודעה לבלש משטרתי
אליאנה ברבל החליטה לא לוותר למציצן שהפחיד אותה בלילות, הובילה ללכידתו פעמיים וגייסה את העירייה למאבק בתופעה. שלב ראשון: מיפוי האזורים בהם חוות נשים הטרדה של מציצנים. וגם אתן ואתם יכולים לעזור \\ טור אישי
"אליאנה, את הוזה", אמרתי לעצמי ב-12 בלילה כשאני במיטה. "אין מצב שזה מה שראית, שזה מה שקרה עכשיו". אבל לא הזיתי. שלושה ימים אחר כך כבר אי אפשר היה להתבלבל: בעודי שוכבת במיטה ורואה טלוויזיה, הבחנתי בצללית שחורה של ראש מחוץ לסורגים שלי. מישהו מסתכל עליי במקום הכי פרטי ואינטימי שלי, בלילה. נלחצתי, נבהלתי וברחתי מהחדר, וגם הוא. התחושות מאותו רגע היו קשות. החדר שלי כבר לא היה שלי. בכל רגע שנכנסתי אליו, במיוחד בשעות החשכה, ידעתי שיכול להיות שיש זוג עיניים נוסף שמסתכל עליי. הזמנתי משטרה אבל כבר היה מאוחר מדי. ליתר ביטחון, אחד הבלשים השאיר לי את מספר הטלפון שלו. "כל דבר שקורה, אני זמין".
הייתי נחושה לתפוס אותו. לא הייתי מוכנה לקבל את העובדה שאני אחיה בפחד בבית שלי. במשך חודש וחצי נוספים כל ערב הייתי נכנסת למיטה ולוחשת לעצמי, "אליאנה, אם הוא יגיע הערב תנסי לשמור על קור רוח. אל תבהלי. תשארי בחדר ותסמסי לבלש". זה היה יותר קשה משחשבתי. פעמיים נוספות נבהלתי וברחתי מהחדר.
בפעם הרביעית הנס קרה. הרגשתי שהכוכבים בצד שלי. השארתי את החלון פתוח בכוונה, וב-21.30 נכנסתי למיטה. כבר באותה השניה הבחנתי שהוא שם. "זו ההזדמנות שלי", אמרתי לעצמי. באצבעות רועדות שלחתי הודעה לבלש משטרתי. "אני חושבת שהוא כאן ברגע זה מסתכל עליי מבחוץ, תביא צוות", כתבתי לו. "אני שולח, אל תעשי כלום, תני לו להציץ". וכך עברו להן כמה דקות מורטות עצבים, שבסופן שמעתי את השוטרים תופסים אותו על חם מחוץ לחלון שלי. פרצתי בבכי. הרגשתי הקלה עצומה.
תוך כדי כל הסאגה הזו, תיעדתי את המקרים ברשתות החברתיות כדי להזהיר נשים אחרות. לאט לאט הוצפתי בעשרות עדויות של נשים שחוות את אותו הדבר, חלקן כבר שנים. כולן אובדות עצות. אני לא לבד בסיפור.
חמישה ימים לאחר מכן, כשהוא סיים את מעצר הבית ולמרות שאסור לו להתקרב לתל אביב למשך 30 יום, הוא כבר הגיע שוב לחלון שלי. הפעם הוא הגדיל לעשות ושלח יד מבחוץ ופתח את החלון כשאני על המיטה רואה את זה קורה בשידור חי. לא ישנתי ארבעה לילות בגלל זה. ושוב, הייתי נחושה לתפוס אותו. אמנם המערכת לא יודעת להתמודד עם מציצנים, אבל היא כן יודעת להתמודד עם עבריינים שמפרים החלטה שיפוטית. וכך, כשבוע אחרי, במארב של המשטרה, הוא נתפס מחוץ לביתה של אישה אחרת. הפעם זה נגמר, חשבתי. גם הפעם טעיתי.
התקנתי מצלמה, ואת מה שראיתי לא יכולתי אפילו לדמיין. בזמן שההוא במעצר, עין המצלמה תפסה לפחות עוד שני גברים שהגיעו לחלון שלי בלילות. פעם פעמיים בשבוע. בשלב הזה הרגשתי כמעט מובסת. מה עוד אני יכולה לעשות? כל כך הרבה משאבים רגשיים ונפשיים השקעתי כדי לתפוס אחד, האם ככה יראו החיים שלי כאן? מרדף מתמיד אחרי המציצן התורן וחרדות בלילות? הבנתי שגם אם כולם יתפסו, הם כולם ישתחררו ויחזרו לעשות בדיוק את אותו הדבר. אם לא מחוץ לחלון שלי, אז בחלון של אחרות. זו התמכרות. זה חזק מהם. הם לא מפחדים. לא מהמשטרה ולא ממעצר. אגב, ממש בימים אלה המציצן שנתפס הולך להשתחרר שוב. שוב למעצר בית קצר ואז הרחקה מתל אביב. שנתחיל להמר תוך כמה זמן הוא חוזר לחלון שלי?
בשלב הזה פניתי לעיריית תל אביב-יפו. "לאחר שהבנתי שלמערכות אכיפת החוק אין איך להגן עליי ואני חיה בחרדה בביתי", כתבתי, "אני מבקשת מהעירייה לתת את הדעת על הנושא ולחשוב יחד על פתרונות אפשריים שיחזירו לי ולעוד עשרות נשים בעיר את הביטחון".
קיבלתי מענה מיידי מסגנית ראש העירייה חן אריאלי ומיו"ר ועדת הביטחון חייים גורן. שבוע לאחר מכן כבר עשינו שיחת זום שכללה את כל הגורמים הרלוונטיים בעירייה. פייר, התרגשתי. כל כך הרבה פעמים בחיים התאכזבתי מרשויות שהעדיפו להעביר אחריות לרשות אחרת במקרה הטוב, ולהתעלם במקרה הרע. וכאן המצב היה שנה לגמרי. הרגשתי מהם מחויבות אמיתית לעזור לנו להרגיש בטוחות בבית שלנו, במסגרת הסמכויות שלהם.
וכאן אני צריכה אתכם ואתכן. התחלנו בתהליך מיפוי של האיזורים בהן נשים חוו/חוות הטרדה של מציצנים. לאחר המיפוי, נעבור לגבש סט של פתרונות אפשריים לתופעה. עשרות נשים כבר שלחו לי את הסיפורים שלהן, ואין לי ספק שעוד לא התחלנו לגרד את קצה הקרחון. קרה לך? אנא מלאי את הטופס הזה: https://bit.ly/3asY9xM; קרה לחברה שלך? תעביר/י לה! אני מקווה שיחד עם העירייה ועם העזרה שלכן ושלכם, נוכל להוביל מהלכים שיחזירו לנו את השקט הביתה (אני זמינה גם במייל).