"מרי פופינס חוזרת": נוסטלגיה שכמעט משחזרת את הקסם המקורי

כשמרי פופינס החדשה הופיעה מבין העננים בכיתי כמו ילדה קטנה, או בעצם כמי שהייתה ילדה קטנה בפעם הראשונה שראתה את הסרט המקורי. גם בהמשך האמנתי באמילי בלנט כהתגלמות האומנת השמיימית ששבה לטפל בילדי משפחת בנקס. היא אמנם לא ניחנה בקול הפעמונים של ג'ולי אנדרוז, אבל מי כן?

"מרי פופינס חוזרת" הוא 90 אחוז נוסטלגיה, וזה עובד יופי, גם אם היה יכול להיות מעניין ומאתגר יותר לחפש כיוון חדש. אולפני דיסני ובמאי המיוזיקלס רוב מרשל – שזה סרטו הטוב ביותר מאז "שיקגו" – הקפידו לשחזר את החזות ואת הרוח הטובה של הסרט מ-1964, וגם את הראשוניות של האפקטים המיוחדים, כאילו לא הוצפנו מאז באנימציה דיגיטלית השועטת במהירות 300 קמ"ש.

מיד עם הגעתה מרי מבהירה שהיא בעצם באה לטפל במייקל (בן ווישו) וג'יין (אמילי מורטימר), הילדים שגדלו, שחו בפני המציאות ושכחו את הקסם. זה אותו גרעין דרמתי שהניע את "כריסטופר רובין", רק שהסרט הזה מצליח היכן שההוא כשל. מייקל הוא עכשיו אלמן טרי עם שלושה ילדים משלו, והבנק שבו הוא עובד – אותו אחד שבו עבד אביו – עומד לעקל את בית ילדותו בשל הלוואה שלא החזיר בזמן. שקוע בצערו ובחששותיו, אין לו סבלנות לניסיונות של ילדיו לעזור.

לא רק מרי פופינס חוזרת, גם רוב הסצנות הזכורות מהסרט המקורי חוזרות בווריאציות חדשות. מרי והילדים שוב נכנסים לתוך עולם מצויר – הפעם זאת קערת חרסינה מצוירת, אבל הפינגווינים האהובים נמצאים שם. גם פה יש סצנות שבהן הילדים לומדים שבכל מטלה (כמו לעשות אמבטיה) יש אלמנט של כיף, עושים בלגן בבנק ומבקרים אצל דודה משוגעת (מריל סטריפ), שבמקום להתרומם לתקרה היא מתהפכת על ראשה (הסצנה לא ממש ממריאה, תרתי משמע). המחול האנרגטי של מדליקי הפנסים מאזכר את מחול מנקי הארובות על הגגות, וגם העפיפון הירוק והמטולא מהסרט ההוא חוזר כאן כמוטיב מרכזי בעלילה, שבסופה המשפחה שוב יוצאת לפארק, הפעם בחברת בלונים מעופפים.

בהתאם, מרק שיימן הלחין שירים בסגנון אלה שכתבו האחים שרמן, ואף שרובם נעימים לאוזן הם אינם נשארים שם. ביציאה מהסרט יש יותר סיכוי שנמצא את עצמינו מזמזמים את "סופרקאליפרג'ליסטיקאקספיאלידושס", או אפילו את "בכיף שלך" מתוך "מואנה", וחבל שלין-מנואל מירנדה גויס רק להופיע בסרט ולא לכתוב את השירים. מירנדה מגלם את מדליק הפנסים ג'ק, בן דמותו של מנקה הארובות ברט, וכמו דיק ון דייק בזמנו, המבטא הקוקני שלו נשמע מלאכותי. הוא חביב למדי אבל הוא החוליה הפחות חזקה בקאסט מושלם שכולל גם את ג'ולי וולטרס האדירה כעוזרת הבית אלן, דיוויד וורנר כאדמירל בום ושתי הופעות אורח נהדרות במיוחד לקראת הסוף.

"מרי פופינס חוזרת" לוקח רעיונות לא רק מהסרט הראשון, אלא גם מסרטים אחרים של דיסני, בהם "אליס בארץ הפלאות" (הנפילה לתוך עולם אלטרנטיבי) ו"פינוקיו" (המרדף המצויר), וסצנת השיא בהשתתפות הביג בן בכלל גנובה מהסרט האילם "!Safety Last" של הרולד לויד. כן, אולפני דיסני ממחזרים את הסרטים הקלאסיים שלהם עד זרא, אבל הסרט עתיר חן, והופעתה החמצמצה של בלנט כאישה בטוחה בעצמה שמגיעה בלי שהוזמנה ומתייחסת לקסמיה כמובנים מאליהם מצליחה להיות יותר מחיקוי של אנדרוז.

אחת ההמצאות העצמאיות היותר מוצלחות של הסרט היא דמותו שובת הלב של פריי (קובנה הולברוק-סמית), עובד ההוצאה לפועל, שמפגין דאגה כנה לאנשים שהוא בא לעקל את ביתם ורצון אמיתי שימצאו דרך לצאת מהצרה. כזהו "מרי פופינס חוזרת" – פנטזיה טובת לב המובילה לסיום סוחף ומרגש שמשאיר אותנו עם טעם של פונץ' רום חם. רוב הזמן התמוגגתי.

סרט על: מרי פופינס חוזרת לטפל בילדים שגדלו

ללכת? כן. הנוסטלגיה כובשת והסרט כמעט מצליח לשחזר את הקסם של המקור