מרתה: המטבחון של מרתה

למסעדה

אם יש דבר שמרגיז יותר מאוכל בינוני, זה שקר בפרסום. ואם יש דבר שיותר מרגיז משקר בפרסום זה אי היכולת להתנצל עליו. מקרה שהיה כך היה: לפני כשבועיים מישהו לחש על אוזני שלביסטרו מרתה יש שף חדש שעושה עבודה לא רעה בכלל. מכיוון שמרתה מתויגת אצלי כמסעדה בינונית שמחתי לשמוע את הבשורה. פשפוש קצר באינטרנט וכניסה לאתר המסעדה העלה חדשה נוספת: ב"ימי ראשון במרתה", כך זעקה הכותרת, מציעה המסעדה "1+1 על כל המנות העיקריות ועל כל הבירות מחבית – משעה 21:00 ועד סוף היום". לאחר ששפשפתי את עיני החלטתי למהר ולהתקשר למסעדה בידיים רועדות ובדפיקות לב מואצות, מהחשש שמא המבצע כבר חלף. הרי לא בכל יום מישהו מציע בירה ואוכל בחצי מחיר. בטלפון הצגתי עצמי כמי שקרא באינטרנט על המבצע ושאלתי אם הוא אכן מתקיים. "כן. תבוא בתשע" ענה הגבר מהצד השני בהחלטיות. שנייה לאחר מכן מיהרתי להתקשר לאשת הברזל, שהיא הבחורה בעלת יכולות השתייה הכי מרשימות בעיר, כדי להכריז באוזניה: "הלילה אנחנו הולכים לפרק חבית בירה במרתה".

הגענו ברבע לתשע והתיישבנו על הבר. להפתעתי הקהל המבוגר מסביב נראה מנומנם. בוודאי לא נרגש כמונו. לאחר שהזמנו בקבוק מים עדכנו את הברמן שהגענו כדי לממש את המבצע. "אבל זה מתחיל בתשע" הוא התחמק. עכשיו כבר עשרה לתשע ואנו הצענו שנשתה דרינק קטן במהלך הדקות הספורות שנותרו לגונג. הברמן נעלם וחזר מצויד בשאלה תמוהה: "האם אנחנו חברי מועדון הלקוחות של מרתה?". לא, אנחנו לא חברי מועדון הלקוחות של מרתה. ולא של יילו, ושלא של המשביר לצרכן ולא של בסט בונוס ולא נוסעים מתמידים באל על. אנחנו סתם לקוחות שנתקלו בהצעה מפתה מאוד באתר האינטרנט שלכם. "אם כך, לא תוכלו לממש את המבצע" הוא חרץ. לאחר שאמרנו שלהשקפתנו מדובר בשקר בפרסום, חזר הברמן עם התשובה מפי מנהל המסעדה ש"הדבר אינו אפשרי וההגבלה הזו מצוינת מפורשות באתר". נכון לכתיבת שורות אלה, ביום שלישי השבוע, לא נמצא באתר זכר לטענת המנהל. מה גם שבשיחת הטלפון המקדימה לא נאמר דבר על ההגבלה הדמיונית. ניחא, אמרנו, שקרנים, שקרנים, אבל נשאר העניין של השף החדש. אם כבר הגענו עד הלום, לפחות נבחן את כשרונו.

באופן מובן, דבר מביקור אקראי במרתה אי שם לפני ארבע שנים לא נחרט בזיכרוני, אבל עיון קצר בתפריט החזיר נשכחות. שניצל, חציל קלוי בטחינה, פטה כבד עם ריבת בצל, קרפצ'ו בקר ברוטב בלסאמי. כל המנות הכי צפויות והכי שחוקות בלקסיקון הקולינריה הישראלי נותרו כאן כאבנים שאין להן הופכין. נדמה שהדבר היחידי שנוסף כאן במהלך ארבע השנים האחרונות זה החידוש המפעים של "עגבניות שרי בצבעים". נכון לעכשיו בערך חצי מהמנות מתפארות בשטות הזאת. לאחר שהזמנו קראף קטן של יין מירון של יקב הרי גליל (כמו תפריט האוכל, כך גם תפריט היין כאן הוא שבלוני להחריד), בחרנו בקרפצ'ו בקר ובסלט סיציליאני. מתברר שסלט סיציליאני גרסת מרתה הוא אוסף ירקות אנטיפסטי (ארטישוק, זוקיני, בצל וכמובן אותן "עגבניות בצבעים") עם גבינה, שמוגשים בערבוביה קקופונית, במקום בנפרד. למי שחשש, הבלסמי המתוק שאהוב כל כך על מסעדות מהסוג הזה, נשפך כאן כיין. הוא נשפך גם על הקרפצ'ו. אלא שכאן הפתעה: הבשר עצמו נפרס לפרוסות עבות יחסית והיה מאיכות טובה. הגילוי הזה הבהיר שלמישהו כאן יש ספק בשר טוב. בסיבוב השני החלטנו ללכת על "המבורגר מרתה" ועל מנת פסטה. מתוך רשימת הפסטה ההזויה שהכילה מנות כמו "רביולי גבינות ברוטב שמנת פסיפלורה" או "לינגוויני שרימפס בקרם עגבניות שרי וחלב קוקוס", קרצה מנה בשם "סניוריטה פטריות" שאמורה הייתה להכיל 4 סוגי פטריות. לשאלתנו הסביר הברמן ש"סניוריטה באיטליה זה כמו פפרדלה רק עם קצוות משוננים". יכול להיות שבכפר איטלקי מסוים של גולים ספרדיים כך אכן קוראים לפסטה הזו, אך רוב האיטלקים יקראו לה פשוט "מפלדינה" או "טריפולינה". על כל פנים זו הייתה פסטה מאיכות טובה שבושלה גרוע – חלק ניכר משרוכי הפסטה היו דבוקים אלה לאלה. וארבעת הפטריות? אנו הצלחנו לזהות שם רק פורטבלו ושמפיניון. אה, וכמובן המון שמן כמהין. לגבי ההמבורגר: הוא היה טעים מאוד. וגם הלחמנייה שלו הייתה טובה. יחד עם צ'יפס סבירים, זו הייתה ללא ספק המנה המוצלחת בארוחה. אבל תגידו, כדי שנגיע לאכול את ההמבורגר הזה שלכם, שווה לכם להתפלש בשקרים וקארמה רעה?

התענוג

אוכל: ביסטרו ישראלי

מחיר: בינוני־יקר

שירות: לא מקצועי

שירותים: רחבים ונקיים

חניה: סמוכה בתשלום

חשבון

קרפצ'ו בקר 46 ש"ח

סלט סיציליאני 56 ש"ח

המבורגר עם גבינה 69 ש"ח

פסטה 4 פטריות 66 ש"ח

קראף קטן יין הר מירון 72 ש"ח

2 כוסות קאווה קריסטלינו 52 ש"ח

2 אספרסו קצר 20 ש"ח

2 בקבוקי סודה קטן 20 ש"ח

סה"כ: 401 ש"ח