משה כהן-אליה רוצה לעשות ״תפוז מכני״ עם ערוץ 14. סך הכל נורמלי

רק בשבוע שעבר תהיתי כאן איך הפך "1984" של ג'ורג' אורוול מאזהרה מפני שלטון טוטליטרי למדריך הפעלה של בנימין נתניהו. אז קבלו את פרק ההמשך. בסרטון שפורסם ברשתות החבריות בעמוד בעל השם הנייטרלי "שקרים ורעל 14", מספר פרופ' משה כהן אליה ש"תפוז מכני" (או "התפוז המכני", אם אתם מתעקשים על השם הישראלי) הוא אחד הסרטים האהובים עליו. האמת? התרגשתי. זה לחלוטין אחד מחמשת הסרטים האהובים עליי בכל הזמנים. לרגע חשבתי שסוף סוף מצאתי משהו שאני והפרופסור מסכימים עליו. ואז, בערך חמש שניות אחר כך, הוא הצליח לעשות ל"תפוז מכני" בדיוק את מה שנתניהו עשה ל"1984".
>> צפיתי בקטע הזה שוב ושוב. נתניהו בכלל הבין מה יצא לו מהפה?

הפרופסור נזכר בסצנה שבה קושרים את אלכס, גיבור הסרט, מחזיקים את עיניו פתוחות בכוח ומאלצים אותו לצפות במסך במשך שעות, ואז אומר: "ככה את יאיר גולן. צריך לשבת ככה שעות לראות ערוץ 14. זה יהיה סוג של חינוך מחדש". ינון מגל מחייך ומשלים את הרעיון בלי שמץ של אירוניה: "כן, פותחים לו את העיניים שיראה דברים חיוביים". יש רק בעיה אחת קטנה: הסצנה הזו היא בדיוק סיוט הבלהות שאנתוני ברג'ס וסטנלי קובריק ניסו להזהיר מפניו.

ספוילר קל למי שלא צפה באחד הסרטים הגדולים בתולדות הקולנוע: גיבור הסרט נקשר לכיסא ועפעפיו מוחזקים פתוחים בכוח. אנשי המדינה מסממים אותו בחומר שגורם לו לבחילה קשה, ובמקביל מאלצים אותו לצפות במשך שעות בסרטי אלימות. כך הם מתנים את גופו לקשור בין אלימות לבין תחושה של מחלה. מאחר שברקע הסרטונים מנוגנת הסימפוניה התשיעית, הוא לא מסוגל עוד לשמוע את בטהובן (אותו הוא מעריץ) בלי לחטוף בחילה. כלומר, המדינה "מרפאת" אותו מהדחף לאלימות, אבל על הדרך הורסת את החלק היחיד בנפש שלו שמסוגל לחוות יופי. הטיפול, או "החינוך מחדש" כפי שמכנה אותו הפרופסור, לא הופך את אלכס לאדם טוב. הוא פשוט שולל ממנו את האפשרות לבחור, ובכך הופך אותו מאדם ליצור מכני. זו בדיוק משמעות שם הספר והסרט: תפוז מכני הוא אורגניזם חי מבחוץ, אך מכונה שנדרכת בידי המדינה מבפנים. ופה האירוניה כבר הופכת כמעט מושלמת: במטאפורה של ״הפטריוטים״, יאיר גולן הוא האדם הכבול, בעוד ערוץ 14 נמצא בצד של מי שמחזיקים את עיניו פתוחות.

כלומר, אם לוקחים ברצינות את המטאפורה של כהן אליה, ערוץ 14 הוא מכשיר ה"חינוך מחדש" של המדינה. לא אני בחרתי את ההשוואה הזאת. הוא בחר בה. ומה שנשאר מהסצנה אצל כהן אליה הוא לא הניסוי האכזרי בבני אדם, לא שלילת הבחירה החופשית ולא שטיפת המוח שמפעילה המדינה, אלא הרעיון שאפשר לכפות על אדם לצפות בתוכן מסוים בשם "חינוך מחדש". מצחיק במיוחד ינון מגל, שמוסיף שמראים לאלכס "דברים חיוביים". במטאפורה שנבחרה באולפן, ערוץ 14 ממלא את מקומם של סרטי האלימות שבהם משתמשת המדינה כדי לבצע את ההתניה. אפילו קובריק לא היה מצליח לכתוב סאטירה כזאת. כך בדיוק נשמע כל מנגנון כפייה לאורך ההיסטוריה: אף אחד לא קורא לזה שטיפת מוח. תמיד "פותחים את העיניים". תמיד "מחנכים". תמיד התוכן הוא "חיובי".

בשבוע שעבר נתניהו הצליח לקרוא את "1984" ולהזדהות עם המנגנון שעליו אורוול הזהיר. השבוע כהן אליה ומגל מצליחים לצפות ב"תפוז מכני" ולהזדהות עם מנגנון ה"חינוך מחדש" שממנו הסופר ברג'ס והבמאי קובריק הזהירו. זו כבר מתחילה להיראות כמו שיטה. איכשהו, שוב ושוב, יצירות שנכתבו כאזהרה מפני כוח בלתי מרוסן נקראות כאן כאילו הן מציעות רעיונות לא רעים בכלל. בקצב הזה אני לא בטוח שאני רוצה שהם יגיעו ל"פרנהייט 451" או ל"עולם חדש מופלא". יש לי תחושה לא טובה שגם שם הם עלולים למצוא יותר מדי רעיונות ופחות מדי אזהרות.