נאג' חמאדי מסבירים איך העסק הזה עובד ולמה לעולם לא יתפרקו

אראל סג"ל הוא פשיסט מתוק שרק מנסה לעזור לאור הלר להשתלב בין אנשים, דרור גלוברמן חושב שהם משוגעים, טל לזר מדבר עם מלאכים ודרור פויר יודע שרק בלהקה הוא יכול לקלל כמו נהג משאית. אז איך נאג' חמאדי מחזיקים מעמד?

נאג' חמאדי (צילום: Golan Productions)
נאג' חמאדי (צילום: Golan Productions)
3 באפריל 2019

דרור גלוברמן

קלידים

דרור גלוברמן (מתוך הקליפ של "תוציאי את זה עלי")
דרור גלוברמן (מתוך הקליפ של "תוציאי את זה עלי")

הלהקה הזאת היא התגלמות הפוליטיקה הישראלית. נדייק: התגלמות מה שתקוע וחסר תוחלת בפוליטיקה הישראלית.

אור הלר ואראל סג"ל (או כמו שאנחנו קוראים להם: האחים סייקו) – בכל הזדמנות הם נלפתים זה סביב זה ונשאבים לוויכוח פוליטי מעגלי, כשיכורים שלובי ידיים בחתונה בלקנית, בריקוד שאין כוח בעולם שיעצור אותו. ידועים מראש כמו עוד ניצחון של ביבי, בלתי נמנעים כמו תאונת דרכים בסלואו מושן. טילים־פיגועים־רבין־ביבי־רצחתם־אוסלו־לדין־נוני־דרוקר־שרה. שום דבר שלא שמעתם, שום דבר שלא תמשיכו לשמוע.

אין חזרה של נאג' חמאדי שאינה נפתחת בחזרה קבועה על המחזה הזוגי שלהם, שהוא גם המחזה הזוגי של הפוליטיקה הישראלית. הוא לעולם לא נפתר, אפילו לא מתקדם. מדהים איך שני אנשים אינטליגנטים יחסית – למה שניים, 8 מיליון – יכולים להתווכח שנים ברציפות בלי לייצר תובנה רעננה אחת.

מזל שיש רוק'נרול שממלא את החלל של שנאת החינם וטוען אותה בשלל הצדקות והנמקות. הלר, כלב מפורעש, תחליש את הגיטרה. סג"ל, הבאס שלך זה לא מקל"ר, תפסיק לחבוט. אבל מזל שמדי פעם אחד מביא לחן יפה, והשני משחיל סולו שחושף שיש איזה לב חי ורוטט בתוך הבוט המדווח הזה.

מזל שיש את דרור פויר ואת טל לזר, חבריי לקבוצות הווטסאפ "נאג', החלק השפוי", "נאג' ועדת הדחה" ו"נאג' בלי הלר הזין", שמצחיקים אותי עד דמעות ועדיין אוהבים רוקנ'רול יותר מאשר זיוני שכל.

ומזל שמדי כמה חודשים פוסע לחדר איזה אדמו"ר, נגיד, עוזי פוקס, דני רובס, מרגול ועכשיו ששי קשת – אדם שרק הנוכחות שלו ממשמעת את כולם. פתאום הלר מנגן ענוגות. סג"ל מקפיד על תפקידיו קלה כבחמורה. טליק יושב על הביט, פויר מזמר כזמיר. ולרגע אחד זה כל מה שיש.

טל (טליק) לזר

תופים

טל (טליק) לזר (מתוך הקליפ של "תוציאי את זה עלי")
טל (טליק) לזר (מתוך הקליפ של "תוציאי את זה עלי")

אני בכלל נולדתי כנוצרי, במשפחה נוצרית, במדינה מזרח אירופית. תנאים מסריחים, אוכל חרא, קור, עולב. לא זוכר במה אימא עבדה, ואת אבא ראינו רק בלילה כשהיה חוזר הביתה, שיכור וממורמר.

כשהייתי בן 6 בערך אבא חזר הביתה שיכור מהתחת עם עוד אדם, לא פחות שיכור ולא פחות מהתחת. שניהם העירו את אימא ואותי ואמרו שהאדון הזה הוא מלאך שבא לעשות איתנו עסקה. אבא אמר שהוא כבר סגר עסקה, ועכשיו אימא ואני נדבר איתו כל אחד בנפרד.

האדון שאל מה אני הכי רוצה ומה אני מוכן לתת בתמורה לזה. עניתי לו שהייתי רוצה לנגן בלהקת רוק, אבל בעיקר הכי אני רוצה לעוף מהחור הזה שאנחנו חיים בו. האיש חייך ושאל מה אני מוכן לתת בתמורה. עניתי שאני מוכן לעזור להגשים למישהו אחר בעולם את החלום להיות בלהקת רוק.

שבוע אחר כך הודיע לנו אבא שאנחנו בכלל יהודים ואנחנו עוברים לישראל. הגענו והכל השתנה לטובה. גרנו בעיר גדולה, אבא ואימא עבדו ופרנסו כמו כל ההורים, ואני למדתי בבית ספר כמו כל הילדים. החלום התגשם, ההבטחה קוימה.

30 שנה אחר כך, כשאני כבר חי בדירה משלי, מנגן בלהקה ונהנה מכל רגע, דפיקות בדלת. ברור. זה היה החבר של אבא מאז. "הגיע הזמן לתת מה שהבטחת". לא זכרתי מה הבטחתי, והוא הזכיר לי: "לעזור להגשים למישהו אחר את החלום לנגן בלהקת רוק". וואלה, חשבתי. "בסדר, איך עושים את זה?". "מחר תדע", הוא אמר והלך.

למחרת הודיע לי דן ויצמן, הגיטריסט שלנו, שהוא עוזב את הלהקה. "אין לי כוח אליכם יותר", אמר. אז צירפנו גיטריסט חדש במקומו. נורא. רק סולואים של גיטרה כל הזמן. מאז אני רוצה לעזוב את הלהקה ואת הארץ. לבטל את כל העסקה עם האיש ההוא. אמרו לי שהוא מתמודד בבחירות עכשיו. באמת נדמה לי שראיתי את הפרצוף שלו באיזה פוסטר ליד היציאה של לה גווארדיה.

אור הלר

גיטרה

אור הלר (מתוך הקליפ של "תוציאי את זה עלי")
אור הלר (מתוך הקליפ של "תוציאי את זה עלי")

מאז שהייתי בן 9 אני מנגן בלהקה. בשנים הראשונות ניגנתי בביטלס, בהמשך מיניתי את עצמי לגיטריסט של האי סטריט בנד של ברוס (אפילו קניתי טלקסטר 52 כמו שלו), אבל משום מה עדיין לא התקבלתי. החלום הגדול שלי היה להיות ‏בלהקה, אבל החיים לקחו אותי למקום אחר לגמרי – לעיתונות הצבאית. ואז, כשהייתי בשליחות מאושרת בפריז, נחת עליי לפתע חברי משכבר הימים גלוברמן. הוא סיפר לי על חבורה של לוזרים מזדקנים שמנסים לנגן והתחנן שאחזור לארץ להושיע, להציל אותם ‏מעצמם. לחצנו יד ואמרנו בהתרגשות: "בפריז הקמנו מחדש את נאג׳ חמאדי!".

חזרתי לארץ והתחלתי להחדיר בהם קצת סדר משמעת, ללמד אותם קצת איך עושים רוקנ'רול. זה היה קשה ומורכב אבל מאז הלהקה ‏משגשגת ופורחת. דרור פויר הוא אחד הכותבים הטובים בארץ ולפעמים הוא מצחיק אותי כל כך בהופעות שאני לא מסוגל להחזיק את הגיטרה. סגל הוא פשיסט מתוק ורך לבב ומלחין בחסד. למעשה הוא בעל הברית המוזיקלי האמיתי שלי בלהקה. וגם גלוברמן ‏וטליק בסך הכל בסדר. שום דבר לא יגרום לי לעזוב את הלהקה. אני גר בגבעתיים, אין לי אף מקום אחר להרעיש בו עם הגיטרה.

אראל סג"ל

בס

אראל סג"ל (מתוך הקליפ של "תוציאי את זה עלי")
אראל סג"ל (מתוך הקליפ של "תוציאי את זה עלי")

"מהם החיים? הם הבזק הגחלילית בלילה. הם נשימתו של הביזון בימי החורף. הם הצל הקטן שעובר על פני העשב ומאבד את עצמו בשקיעה", אמר המנהיג האינדיאני בלקפוט. ואני אומר, החיים הם מחויבות פר"ח בלתי נגמרת לחלשים בחברה, לעייפים, לתשושי הנפש ולדבילים. אני לא עוזב את נאג' חמאדי כי יש לי מחוייבות, יש לי משימה, יש לי מטרה – לעזור לאור הלר להשתלב בין אנשים בשר ודם. נאג' חמאדי נוצרה כדי לספק לו את החממה שבה גם אדם מוגבל לכאורה יכול לתפקד בין אנשים. האחר הוא אני.

דרור פויר

שירה

דרור פויר (מתוך הקליפ של "תוציאי את זה עלי")
דרור פויר (מתוך הקליפ של "תוציאי את זה עלי")

אין ריאיון שבו לא שואלים אותנו איך אנחנו מחזיקים מעמד ולא מתפרקים, שמאלנים וימנים יחד וכל הבולשיט הזה. האמת היא שאנחנו לא מתפרקים מסיבה אחת ויחידה – הרבה יותר כיף להיות בלהקה מאשר לא להיות בלהקה.

להקה זו מערכת יחסים שאין לך בשום מקום אחר – אין היררכיה, יש רק קרחנה, אתה יכול לשנוא את השותפים שלך עד כדי תיעוב ולהגיד להם את זה בפנים, לקלל אותם כמו נהג משאית בעוד אתה שותה כמו מלח. אפשר ללכת מכות, אפשר לשים זין, אפשר להגיע לרמות של אושר טהור, מזוקק. זו מסגרת שאתה כל הזמן רוצה לפרק. איפה עוד יש את זה בחיים? ובסוף מה יוצא, בשביל מה הכל? שיר. מה זה שיר? אוויר שזז. חמישה גברים מבלים 15 שנה יחד וההישג היחיד שלהם הוא להזיז אוויר מפה לשם. זה ההישג הכי גדול שלי בחיים, לא מוותר על זה למרות אור הלר.

מי שתבחר לבוא להופעה שלנו בשישי תקבל הרבה יותר מסתם אוויר שזז. יהיה אוויר שיזוז כל הדרך מהריאות של ששי קשת וישר אל תוך הלב שלך, כמו חץ.

← נאג' חמאדי, צוותא, אבן גבירול 30 תל אביב, שישי (5.4) 14:00, 80־99 ש"ח