רוברט דאוני ג'וניור מדהים. והוא אפילו לא הדבר הכי טוב בסדרה הזאת

סדרות ריגול נוטות תמיד לטון רציני וכבד, ואם להודות באמת – די משעמם. למעט אולי "סוסים איטיים" שבאה אליו מכיוון אנדרדוגי מרענן, קשה לחשוב על סדרת ריגול סוחפת בהרפתקה חובקת עולם. בקולנוע זה אולי עובד טוב יותר בגלל מגבלת הזמן, אבל בסדרות העסק נמרח ללא סוף ותמיד יש איזה טוויסט מפתיע צפוי מראש. תמיד יש לזה קהל, אבל הז'אנר התיישן והלך לאיבוד בשלב ההתפתחותי הידוע כ"להמציא-את-הז'אנר-מחדש". אבל אז לפתע HBO מרעננת את המסך עם סדרה כמו "נאמנות כפולה", וצריך לחשוב על כל הז'אנר מחדש.

>> קחו חופש: 20 הסדרות הכי טובות שצריך לראות עכשיו
>> מביכוש: 25 רגעי הקרינג' הגדולים של הטלוויזיה בישראל

"נאמנות כפולה" היא סדרת ריגול שונה מאוד ממה שהתרגלנו לקבל בסדרות כמו "האמריקאים" או "קוונטיקו". היא מגדירה את עצמה כסאטירה פוליטית ומקבעת את עצמה בלב מלחמת וייטנאם, כשאת האלמנט הסאטירי צריך לחפש טוב טוב בסאבטקסט. יש שם ביקורת על כל צדדי המלחמה באופן כמעט בלתי נמנע, אבל קשה להגיד שנקרעתי מצחוק בזמן שהבנתי אמת מבעיתה על המציאות. עם זאת, לסדרה עצמה יש כבר מקום חשוב בהיסטוריה: היא ככל הנראה תמלא את ארון הפרסים של רוברט דאוני ג'וניור ותוסיף לו את פרס האמי לאוסף המכובד שכולל כבר אוסקר, גלובוס הזהב ופרס באפטא.

למרות השם הגדול של דאוני ג'וניור, אל תטעו – הוא לא הכוכב הראשי כאן. גם הפעם, כמו ב"אופנהיימר", הוא בתפקיד משני בלבד. במרכז הסדרה (שמבוססת על הרומן רב המכר "The Sympathizer", כשמה של הסדרה באנגלית) עומדת דמותו של "הקפטן" חסר השם (הו שואנדה), קצין שנאמן לצבא דרום וייטנאם ובעצם מרגל עבור וייטנאם. כמרגל כפול הוא גם עושה תפקיד כפול בסדרה עצמה – לצופה אף פעם לא יהיה ברור למי הוא באמת נאמן או אפילו מה העקרונות שלו. מצד אחד הוא משרת תחת גנרל דרום וייטנאמי, מצד שני הוא מרגל בשביל הקומוניסטים, מצד שלישי הוא לא רוצה לעזוב את וייטנאם ומצד רביעי הוא מת על ארה"ב ועל התרבות האמריקאית ומצד חמישי הוא וייטנאמי ומצד שישי הוא גם חצי צרפתי.

יוצר הסדרה, דון מקלר, שחקן ותסריטאי לא כל כך מוכר שמעולם לא ראיתי אף סרט שלו והשם שלו מזכיר לי את השם של הבסיס שהייתי בו בתל השומר, גרם לי להעריך את העבודה שלו כבר מהפרק הראשון, כי אין בו פחד להערים קשיים רבים מספור על הגיבור שלו. זאת כנראה אחת הדמויותת הכי מורכבות שנראה על המסך, וזה מגיע עם הבימוי המצוין של פארק צ'אן ווק (שביים את הסרט הקוריאני המדהים "אולדבוי"), מארק מונדן (שביים את "קוונטיקו" בעבר) ולפרק אחד אפילו את פרננדו מאירלס (שרק עכשיו ביים את "שוגר" באפל TV+). זהו צוות במאים מנצח שאי אפשר להפסיד איתו.

הגיבור הכי מורכב שפגשתם. רוברט דאוני ג'וניור והו שואנדה, "נאמנות כפולה" (צילום: יחסי ציבור/HBO)

"נאמנות כפולה" היא סדרה מיוחדת והכל בה מיוחד: הצילום שמציג זוויות שלא ציפיתם לראות בסדרת ריגול, הפסקול שמשיר לשיר רק הולך ומשתפר, המיקום הוייטנאמי שישר מייצר מגוון רחב של אסוסיאציות (אותי זה מחזיר לטיול אחרי הצבא). אבל אני יודע שאתם לא כאן בגלל האלמנטים הקולנועיים או הנופים. באתם בגלל שם אחד גדול שדחוף את הסדרה: רוברט דאוני ג'וניור.

אם תסתכלו על ארון הפרסים של דאוני ג'וניור קשישא, תראו שם כמעט כל סוג של פרס. אחרי האוסקר על תפקיד המשנה שביצע בכישרון רב בסרט "אופנהיימר", חסר לו רק גביע אחד: האמי. מוזר לראות אותו בסדרת טלוויזיה – זה לא קרה מאז ש"אלי מקביל" הרימה לו מחדש את הקריירה – אבל זה הצעד המתבקש. בסדרה הוא משחק את קלוד, סופר-מרגל אמריקאי שיכול לשנות לחלוטין את פניו ולוקח את הקפטן שלנו תחת חסותו, כשהוא מתפצל לארבע דמויות שונות לחלוטין. כבר מהפרק הראשון אפשר לראות שהוא מאד נהנה. התפקיד הזה תפור עליו. לא חסרים מועמדים, באמת, יצאו המון סדרות מצוינות השנה ואנחנו אפילו לא בחצי שלה, אבל דאוני ג'וניור (שחתום על הסדרה גם כמפיק) עושה כאן עבודה שבלעדיה הסדרה הזאת לא הייתה נראית אותו הדבר.

פנומן בלתי נתפס. רוברט דאוני ג'וניור, "נאמנות כפולה" (צילום: יחסי ציבור/HBOMax)

למרות השם הגדול וההבטחה לפרס אמי, זה רחוק מלהיות הדבר היחיד שהופך את "נאמנות כפולה" לכל כך מוצלחת. מעל הכל, היא כל כך שונה וחריגה בנוף שקשה להבין בדיוק למה. סצינת הסיום של הפרק הראשון מבהירה את זה. מה שמייחד אותה הוא האיזון המדהים בין קלילות והומור לבין זעזוע שמגיע משום מקום. עובר דרכה הומור דק ודיאלוגים קלילים שפורצים את גבולות הז'אנר. היוצרים שומרים את קלפי העלילה בשרוול עד לרגע האחרון, וברגע אחד הכל יכול להתהפך לכאוס מוחלט, כמו במלחמה. המראות בסדרה לא תמיד יהיו קלים לצפייה, במיוחד בתקופה הנוכחית, אבל "נאמנות כפולה" מצליחה להציג את כל הזוויות של מלחמת וייטנאם מחדש, בצורה מעניינת ומעוררת מחשבה, והיא לגמרי שווה את הצפייה שלכם. וכן, רוברט דאוני ג'וניור כנראה יוכל לפרוש בזכותה בנחת.