אישה במעיל בצבע בורדו מעט גדול על מידותיה, עם פרווה שעוטפת את צווארה כמו רעמה של אריה, הולכת בכביש על רקע הרים אפורים שפסגותיהם מושלגות. הדימוי העז והחידתי הזה, המתנוסס על הפוסטר של "נאנדאורי", הוא הגרעין שסביבו נבנה סרט הביכורים של אתי ציקו.

הוא הזכיר לי את הפוסטר של "ביקור התזמורת", שבו נראית קבוצת גברים במדי תכלת על רקע המדבר. הדימויים שונים מאוד זה מזה, אבל שניהם מציבים במרכזם דמויות הלובשות בגדים בצבעים בולטים, שמדגישים את זרותם בנוף שאליו הגיעו. שני הסרטים צולמו על ידי שי גולדמן, שתרומתו המהותית להעשרת הרובד הוויזואלי של הקולנוע הישראלי במאה הנוכחית זיכתה אותו בארבעה פרסי אופיר, בהם אחד על עבודתו ב"נאנדאורי".

>> "הים": אפילו הלב של מיקי זוהר ייפתח אם יטרח לצפות בסרט
https://timeout.co.il/%d7%94%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%aa/>> "אתי": יצירה מופתית, אינטימית וחכמה. זאת צפייה חובהhttps://timeout.co.il/%d7%90%d7%aa%d7%99-%d7%91%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%aa/

הסרט נפתח בסצנה עוצמתית המתבוננת בילדה שממרה את פיו של אביה הדורש ממנה לעשות מעשה נורא. שוט ארוך של הנוף הכפרי הצחיח שאליו הילדה בורחת מעביר אותנו שנים רבות קדימה, אל האישה שהיא גדלה להיות. מרינה (נטע ריסקין מ"תא גורדין" ו"שטיסל") היא עורכת דין מישראל שחוזרת למולדתה גיאורגיה עם משימה שמתבהרת בהדרגה.

"נאנדאורי" (צילום: שי גולדמן)

בתור התחלה היא מחפשת את דטו (רולנד אוקרופידזה החתיך) כדי לספר לו משהו על אחותו נינו (אנסטסיה צ'נטוראיה), שאזכור שמה מעורר אמוציות קשות בקרב אנשי הכפר. המפגש הראשוני בין מרינה העדינה ודטו המאצ'ואיסטי מלחיץ, אבל היא אינה נרתעת. הילדה המרדנית הפכה לאישה חסרת פחד שהופכת שוב ושוב את יחסי הכוחות מול הגברים שמקיפים אותה. מרינה משכנעת את דטו לנסוע איתה לטביליסי לצורך השגת מסמכים כלשהם, ו"נאנדאורי" הופך למעין סרט מסע (כולל התקלות הצפויות), שבמהלכו השניים לומדים דבר או שניים זה אודות זה.

"נאנדאורי" (צילום: שי גולדמן)

כוחו העיקרי של הסרט בוויזואליה המהפנטת שלו. כמה שוטים ארוכים, איטיים ומסוגננים, שעוקבים אחר דמויות מרחוק, הזכירו לי את סרטי המסע של תאו אנגלופולוס, כמו "נוף בערפל" המספר על שני ילדים שיוצאים לחפש אחר אביהם הנעדר. וכמו אצל המאסטר היווני, "נאנדאורי" הוא סרט אליפטי שמותיר לא מעט דברים עמומים. מרינה השקטה והנחושה בגילומה המאופק של ריסקין היא דמות עתירת עוצמה – היא שולטת בנרטיב כמו גם ברובד החזותי. עם זאת, לעיתים הסרט הופך להצהרתי מדי, כמו ברגע שבו מרינה אומרת לדטו "נמאס לי שגברים אומרים לי מה לעשות". בהמשך המשפט המתריס הזה יקבל ביטוי ארוטי בסצנה פיזית וכמעט חסרת מילים, שלתחושתי התסריט היה זקוק לפיתוח נוסף כדי להוביל אותנו אליה.

"נאנדאורי" (צילום: שי גולדמן)

זו לא הפעם הראשונה שציקו עוסקת בנושא של נשים גיאורגיות שמהגרות לישראל ומשאירות את בניהן מאחור. ב-2021 היא יצרה את "רוסו" הקצר והמצוין המספר על עובדת ניקיון באוניברסיטת תל אביב שמנסה להשיג את בנה בטלפון. "נאנדאורי" מתרחש כולו בגיאורגיה, פרט לסצנה אחת – פלשבק שמספק את הרקע לשובה של מרינה למולדתה כנציגה של נינו. הסצנה הזאת, שמספקת הרבה אינפורמציה, ומצולמת מקרוב, אפקטיבית בפני עצמה, אך היא חורגת מהסגנון של הסרט.

"נאנדאורי" (צילום: שי גולדמן)

זה סרט עז הבעה על נשים שמורדות במסורת התרבותית שדיכאה אותן, אך בה בעת נראה שאינו מתעניין ברצונו של באצ'ה, בנה היפה והמנומס של נינו, שנשאר בשולי הסיפור למרות שהוא בלב הדרמה.לצד פרס הצילום, "נאנדאורי" זכה בארבעה פרסי אופיר נוספים – לבימוי המרשים של ציקו, לריסקין, לאיפור של אורלי רונן ולעיצוב התלבושות של ענבל שוקי. כל הפרסים האלה מגיעים לו. הסרט ניחן בשפה קולנועית מוקפדת ומסוגננת שלוכדת את העין. תסריט מגובש יותר היה מעמיק את הדרמה הרגשית שטמונה בו.

3.5 כוכבים
Nandauri בימוי: אתי ציקו. עם נטע ריסקין, רולנד אוקרופידזה. ישראל/גיאורגיה 2025, 93 דק'

• ביקורת סרטים https://timeout.co.il/topic/%d7%91%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%a7%d7%95%d7%9c%d7%a0%d7%95%d7%a2-%d7%95%d7%a1%d7%a8%d7%98%d7%99%d7%9d/
• קולנוע ישראלי https://timeout.co.il/topic/%d7%a7%d7%95%d7%9c%d7%a0%d7%95%d7%a2-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c%d7%99/
• פרס אופיר https://timeout.co.il/topic/%d7%a4%d7%a8%d7%a1-%d7%90%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%a8/