הסרט עם ג'ניפר לופז אולי נשמע כמו זבל, אבל חכו לאוסקר

סרט על חשפניות עם ג'ניפר לופז שקוראים לו "נוכלות בלי חשבון"? נשמע כמו זבל מצוי, הלאה. רגע, רגע, רגע. מה אם אגיד לכם שהמבקרים בפסטיבל טורונטו התעלפו, ושסביב לופז מתפתח ברגעים אלה ממש באזז אוסקר רציני?

בתחילת הסרט כתוב שהוא מבוסס על סיפור אמיתי. זה משפט משומש שלא פעם משמש הצדקה רעועה לסרט. אבל הפעם הוא מטעין אותו בחשמל, ומציג אותו כבן לוויה ל"מכונת הכסף" המבריק של אדם מקיי, שהציג את המשבר הכלכלי של 2008 מנקודת מבטם של כמה גברים שניצלו אותו לטובתם. מקיי הפיק את "נוכלות בלי חשבון", והוא ללא ספק הבחין בקשר ביניהם.

ג'ניפר לופז ב"נוכלות בלי חשבון"

כתבה בניו יורק מגזין מ־2015 שימשה בסיס לתסריט פרי עטה של הבמאית לורן סקפריה. היא מתפקדת כסיפור המסגרת שבו דורותי (קונסטנס וו הנהדרת מ"עשיר בהפתעה") מספרת לעיתונאית (ג'וליה סטיילס) על ימיה כחשפנית בשם דסטיני במועדון שאותו פקדו גברי וול סטריט, ומה קרה כשהכסף הפסיק לזרום ב־2008. כשראו שאינן מצליחות למצוא פרנסה ראויה – ניסיון כחשפנית אינו מרכיב אטרקטיבי בקורות חיים – מלכת המועדון רמונה (לופז) ארגנה כמה מחברותיה לצוד אנשי עסקים נשואים בחליפות מהודרות, להכניס סם אונס למשקאותיהם ולרוקן את חשבונות האשראי שלהם מתוך הנחה שיעדיפו לא להתלונן. זה אפילו יותר משתלם כי בגיהוץ כרטיס אחד אפשר להוציא סכומים הרבה יותר גדולים מאשר סך כל השטרות המקומטים שהודבקו לגופן קודם לכן. הן לא עושות את זה כדי לנקום בגברים שניצלו אותן – הן לא רואות עצמן כמנוצלות וגם לא כלוחמות צדק פמיניסטיות – אבל אין להן חיבוטים מוסריים, משום שהן יודעות שהן גונבות מהגנבים. וחוץ מזה יש כל כך הרבה תיקים יוקרתיים ונעליים אופנתיות ופרוות צ'ינצ'ילה שהן עדיין לא קנו זו לזו.

חלקו הראשון של הסרט מוקדש לימים הטובים שלפני הקריסה, וסקפריה מצליחה לאזן במיומנות של הולך על חבל בין הסליזיות המפתה של החומר שבו היא עוסקת לבין תיאור החברות שמתפתחת בין הנשים. פה ושם יש ציצים חשופים, אבל הבמאית מגוננת על הכוכבות שלה ומראה לנו את האפקט שלהן על הגברים במקום להראות את מה שהם רואים. שלא כמו "נערות שעשועים" בזמנו, זה סרט מלא סטייל שאינו מתנשא על גיבורותיו.

לופז מתפרצת לסרט באיחור מה במופע אקרובטי של ריקוד על עמוד, והיא סקסית וכריזמטית, ומלכותית, והופכת את הסרט לשלה. אחר כך בסצנה אינטימית על הגג היא מאמצת אל חיקה את החשפנית המתחילה דסטיני, ועוטפת אותה במעיל הפרווה שלה במחווה אמהית ונדיבה שאף גבר לא יזכה בה. וגם שם היא נראית ומתנהגת כמלכה. אבל בבית, כשהיא מראה לדסטיני את בגדי הים מעור שהיא מעצבת בתקווה לפתוח קו אופנה משלה, היא חוזרת להיות ג'ני מהבלוק – האישה הפשוטה עם החלומות הגדולים – והיא נוגעת ללב.

כמו "אושן 8" ו"נוכלות עם סגנון" (לא להתבלבל בבקשה), זה סרט על אחוות נשים שסוטות מדרך הישר כדי לדפוק קופה. אבל הפעם, כאמור, מדובר בסיפור נשי מקורי ולא בקומדיית דראג צדקנית, והסרט עוטה את הפמיניזם שלו בנינוחות ובלי לעשות מזה עניין גדול. גם היפוך יחסי הכוחות והצגת החשפניות כבעלות השליטה במפגשים עם הגברים משכנעים כאן יותר מאשר ברבים מהסרטים שניסו לטעון טענות דומות.

הפסקול הנהדר מרוצף באטיודים של שופן לפסנתר שכמו מפרידים בין מה שהגיבורות עושות לבין איך שהן מרגישות. העריכה השוצפת תורמת לאנרגיה של הסרט הסוחף הזה, שנע היטב בין הזמנים. והוא גם ניחן בהומור ערמומי. לא פעם אנחנו מבחינים בבדיחה רגע אחרי שחלפה – כן, כמו הגברים שבתוך הסרט. ולכן אף שהצחוק אינו רועם, הוא מחלחל עמוק יותר.

ציון: 4/5
סרט על: חשפניות שמתקשות להתפרנס מוצאות דרך חדשה לרוקן את ארנקי הלקוחות שלהן. סיפור אמיתי
ללכת? כן. "נוכלות" הוא כל מה ש"אושן 8" רצה להיות ולא ממש הצליח

Hustlers בימוי: לורן סקפריה. עם קונסטנס וו, ג'ניפר לופז, ג'וליה סטיילס, מרסדס רוהל. ארה"ב 2019, 109 דק'