תקלות, פדיחות ואנגלית שבורה: נטע ברזילי הצילה את הפרומו לאירוויזיון

אירוע הפרומו לאירוויזיון שהתקיים בכיכר רבין היה חגיגה של שעמום, תקלות וניסיונות ניכוס ציוניים. נקודת האור הייתה נטע ברזילי, ולפי הביצועים ששמענו יש לה סיכוי אמיתי לנצח

נטע ברזילי בכיכר רבין (צילום: גיא יחיאלי)
נטע ברזילי בכיכר רבין (צילום: גיא יחיאלי)
11 באפריל 2018

למרות מאמצים עילאיים מצד מירי רגב להפוך את חגיגות ה-70 למדינה לשיחת היום, הגאווה הלאומית הכי טהורה ואותנטית של השנה היא ההתאהבות הקולקטיבית בנטע ברזילי. הלהיט "Toy" והזמרת שאחראית לו הזכירו להמון ישראלים ש"הגאווה הלאומית" הזו, שהפכה למושג ציני וחלול, שם נרדף לתחרויות "מי יותר בוגד", יכולה להיות גם מסיבה ענקית. וזה מה שהיה אמור לקרות אתמול (שלישי) בכיכר רבין, באירוע הפרומו לאירוויזיון Israel Calling – חגיגה גדולה של רב לאומיות ומוזיקה טראשית. אבל בישראל כמו בישראל, על האווירה הטובה העיבו תקלות טכניות, תור ארוך מדי בכניסה (כי למה לפתוח יותר משער אחד כשאפשר לדחוק את כל הקהל לכניסה ברוחב מטר בקושי), אנגלית מגומגמת במבטא ישראלי כבד וחגיגה שנקטעה ברגע השיא בשביל טקס הענקת תעודות.

כן. באמצע הופעת אירוויזיון מרובת משתתפים, השרה לשיוויון חברתי גילה גמליאל עלתה לבמה לצרכי מחווה ליזהר כהן ונורית הירש, כולל נאום באנגלית ואחריו תרגום לעברית. כל העניין הזה כנראה לא נמשך יותר מרבע שעה, אבל הרגיש כמו נצח. העובדה שהאירוע התקיים לראשונה בחלל גדול וממלכתי כמו כיכר רבין לא אומרת שאפשר להפוך אותו לקדם טקס יום העצמאות. לאירוע כזה אין זכות קיום אם הוא מטרחן, כי יש בו בעיה אינהרנטית ובלתי פתירה: רוב השירים באירוויזיון לא מאוד מעניינים. יש להניח שלחגיגה הוזמנו כל המשתתפים, וכשמועמד אנמי עם שיר משמים אומר שהוא רוצה לבוא – מי אנחנו שנסרב לו? זאת בעיה גם בתחרות הכללית, אבל אותה רואים בבית, עם אופציה להעביר ערוץ או ללכת להשתין. בכיכר יש שירותים כימיים וטלפון לגגל בו "איפה זה לעזאזל מקדוניה". פחות זורם.

דנה אינטרנשיונל בכיכר רבין, אתמול (צילום: גיא יחיאלי)
דנה אינטרנשיונל בכיכר רבין, אתמול (צילום: גיא יחיאלי)

עוד כתבות מעניינות:
אתרי ההימורים עדיין שמים את כל הכסף על נטע ברזילי
ההימורים הכי חזקים באירוויזיון 2018
12 הרגעים הגדולים בתולדות האירוויזיון

אז יש לנו רשימה ארוכה למדי של משתתפים, כמות בלתי סבירה של בלדות, לא מספיק יורו טראש ובטח לא מספיק שירים באמת מגניבים. מה עושים? מנסים לסדר אותם ברצף שלא ירדים את הקהל ומשבצים הופעות אורח, כמו הביצוע המושלם של דנה אינטרנשיונל ל"דיווה" או הביצוע הלא מספיק טוב של יזהר כהן ל"אבניבי" (אתה אחלה, אבל די לדבר באמצע השיר של עצמך). בין לבין עלתה לבמה המנחה גלית גוטמן, שתפקידה העיקרי היה להזכיר (באנגלית) שנטע ברזילי תעלה להופיע מתישהו. בזמן ההופעות בניין העירייה הואר בצבעי הדגל של כל מדינה, כדי שצופים משועממים יוכלו לשחק זהה את הדגל ולצלם תמונות יפות לאינסטגרם. הבעיה – אנחנו בישראל. האורחים מרומניה הופיעו בלי בניין מואר, בלי מסכים ובלי אורות על הבמה – תקלה שחזרה על עצמה שוב בהמשך ולקחה איתה הרבה מהמומנטום.

נטע ברזילי בכיכר רבין, אתמול. הצילה את הערב (צילום: גיא יחיאלי)
נטע ברזילי בכיכר רבין, אתמול. הצילה את הערב (צילום: גיא יחיאלי)

באופן טבעי, השירים הטובים באמת היו בהתחלה ובסוף. באמצע נדחקו שלל מדינות שאף אחד לא ממש זוכר איפה הן ושירים שאפשר לשכוח תוך כדי שהם מתנגנים. למרבה האכזבה, השירים הגרועים היו שירי פופ בינוניים ומשעממים ולא אסונות מהנים. מי בכל זאת הצטיינו? ראשית, השירים שאנשים אשכרה מכירים וציפו להם, כמו "Storm" החמוד מאנגליה, הכפיל הצ'כי של ג'סטין טימברלייק ו-"Mercy" הצרפתי. אוסטרליה, דנמרק וסאן מרינו סיפקו שירים חמודים, האחרונים אפילו פירגנו בקטע ראפ מצחיק שלא במכוון, בעוד גיאורגיה שילהבו בשיר שנשמע כמו קטע מסרט גנוז של דיסני. ליא סירק מסלובניה הייתה הדבר הכי קרוב לטראש כיפי, עם שיר גילטי פלז'ר קלאסי שקודח במוח אבל עושה את העבודה.

Israel Calling בכיכר רבין. למה להסתפק בכניסה אחת? (צילום: גיא יחיאלי)
Israel Calling בכיכר רבין. למה להסתפק בכניסה אחת? (צילום: גיא יחיאלי)

הפתעת הערב הייתה השיר המרים בטירוף של מולדובה, שהגיע לקראת הסוף והפך כיכר מלאה באנשים מותשים ומשועממים להופעה של עומר אדם. ועם זאת, כולם כאן בשביל אישה אחת, והיא הייתה שווה את ההמתנה המייאשת. נטע ברזילי ו"Toy" ראויים לכל ההתלהבות שהם מעוררים, בטח מול מתחרים כאלה, וברזילי חרכה את הבמה בהופעה אנרגטית וצעירה מהסוג שכל כך היה חסר באירוע. אם היא לוקחת את האריווזיון השנה, אני מאוד מקווה שהאירוח הישראלי של התחרות ייראה טוב יותר מהערב הזה.