מציאות נושקת: נטפליקס פיצחה מחדש את הריאליטי

"עכשיו זה הזמן שבו הריאליטי צריך לקדם אדיבות וכבוד". את הדברים האלה אמר ברנדון ריגס, האדם שמחליט איך תראה מחלקת הריאליטי של נטפליקס, שמכונה שם בשם המעודן "מחלקת התוכניות הלא מתוסרטות". בראיון ל־NPR בשנה שעברה סיפר ריגס, סגן הנשיא במחלקה, על ההחלטה ליצור ריאליטי עדין יותר. הריבוט של "עין קווירית" וריאליטי האפייה "!Nailed It" הצליחו כל כך, שהיה ברור שהקהל התקדם הלאה ורוצה את המגישים שלו נחמדים יותר. כך הבינו לובשי החליפות שהאסטרטגיה צריכה להשתנות, ואיתה הטלוויזיה שלנו: לא עוד אכזריות עוקצנית והגחכת המשתתפים, אלא טראש נעים וחמים, או במקרים מסוימים – מתובל ועסיסי אבל כזה שבו הקיו לצחוק על המשתתפים מגיע מהשותף לצפייה על הספה, ולא ממחלקת העריכה. רק תציצו באחת מתוכניות הריאליטי הכי פופולריות בנטפליקס כרגע, "Love Is Blind" ("האהבה היא עיוורת"), שיצרה כותרות נלהבות באתרים אמריקאיים. עוד נרחיב עליה בהמשך.

חלק נוסף מהסיבה לשינוי בהעדפות הצפייה, גילה ריגס, הוא הדרך שבה תוכנית ריאליטי הפכה את הנשיא הנוכחי של ארצות הברית לסופרסטאר. לז'אנר כולו, וגם לצופים, דרושה חוויה מתקנת. הנה רשימה חלקית: "תינוקות" שעוקבת אחר עוללים בשנתם הראשונה, "מסעדות על הקצה" – כמו "מהפכה במטבח" רק מלטף, הניסוי החברתי "Humansי100",י"Back with the Ex", תחרות המוזיקה "Rhythm + Flow", "שוגר ראש". מה שמשותף לכל הסדרות, כאמור, הוא היעדר הרעל, ובהחלט אפשר להכריז: נטפליקס שינתה את החוקים הבלתי כתובים של הז'אנר.

מתוך "Love is Blind"

אהבת אמת היא האופציה הרדיקלית ביותר שמציעה נטפליקס. במציאות הנוכחית, הקלישאה הכי גדולה היא גם זו שמציעה הכי הרבה תקווה

בכתבה "האם נטפליקס הבינה את הריאליטי?" של ג'וזף אדליאן במגזין וולצ'ר, הוא טוען שההצלחה נובעת מכך שהריאליטי של נטפליקס שונה לחלוטין מכל מה שנעשה ברשתות הכבלים ובברואדקסט. הליהוק של מארי קונדו, למשל, כמנחה לא טיפוסית לתוכנית לייפסטייל, הוביל להצלחה בינלאומית. אדליאן מציין את הריבוט של "עין קווירית" כמי שיצר את הטמפלט לנוסחה החדשה, שמתמקדת בסיפור סיפורים אישיים באריכות מתמשכת שאינה מוגבלת למרווח שבין הפסקות הפרסומות, ומרגישה אמיתית ואותנטית.

ההשפעה של "עין קווירית" ניכרת בעיקר בדגש על חיוביות ואופטימיות, ועל הציווי המילניאלי "לחיות את החיים הכי טובים שלך". כידוע, ריאליטי המייקאובר לא אמור לתקן רק את המראה החיצוני של המשתתפים, אלא לשנות את חייהם הרוחניים והיום יומיים מהיסוד. הם אמורים לסיים את הפרק כשהם הגרסאות הכי מאושרות, בריאות ויפות של עצמם. מדובר בחוק בסיסי שכל סדרות הריאליטי חייבות לקיים: הטרנספורמציה שעוברים המשתתפים חייבת להיות מוחלטת, ממש כמו מידת המחויבות שלהם "לתהליך", או גרוע מכך, "למסע".

מתוך "תינוקות" בנטפליקס. יש את זה ביותר חמוד?

מכאן, שתוצרי מחלקת הריאליטי של נטפליקס אמורים לשפר גם את חיינו מיד. "Cheer" מלמדת אותנו על הקרבה למען הקבוצה, "Love Is Blind" על קשיי האינטימיות בדור שלנו (או זה מה שהייתה רוצה לחשוב), "האופנה הבאה" תשדרג את הסטיילינג שלנו, "סטיילינג הוליווד" תלמד אותנו על יצירתיות כנגד המכשולים וכן הלאה. כמו המתמודדים, גם אנחנו נעבור תהליך חיובי ונסיים את הבינג' באופוריה שנובעת ממהפך אמיתי.

הכוכבת האמיתית

ההרגשה החיובית הזו יכולה להגיע גם מפתרון שמח לסיפור עצוב, כמו באגדות. "Cheer", מעין שילוב של דוקו־דרמה וריאליטי תחרותי, מספקת כמה דמויות פגיעות ושובות לב עם סיפורי חיים שכוללים מצוקה, הזנחה ונטישה הורית. המעודדות קורעות את עצמן, די ליטרלי, כדי לעמוד בסטנדרטים הבלתי אפשריים כמעט, גופנית ופיזית, שמציב המקצוע, כך שאי אפשר שלא לעודד אותן בחזרה מהספה בבית. למרות וייב לא סקסי בעליל של אולמות שטופי פלורוסנטים ומזרנים ספוגי זיעה, קל להתחבר לדמויות והסיפור של כל אחת מהן מסופר היטב. זה ריאליטי רגיש, ששם דגש על האנשים שמאחורי הפעלולים והאקרובטיקה. אולי בגלל זה הוא הפך לתופעה תרבותית, עם מערכונים ב"SNL", מעריצים בכל הגילאים וסיכוי טוב לעונה שנייה.

מתוך "Cheer". ריאליטי רגיש שהפך לתופעה תרבותית

אלא שזה לא תמיד מצליח ולפעמים, כשהחיוביות פוגשת את התחרותיות, המעמד הופך לבדיחה. כך קורה ב"האופנה הבאה" ("Next in fashion") עם אלכסה צ'אנג וטאן פרנס ("עין קווירית"), הנשענת על הפורמט של "פרויקט מסלול". לפרנס כל כך לא נעים מתפקידו כשופט, שהוא מתחיל להתייפח בבכי כשזמן ההדחה מגיע. הוא בוכה דמעות אמיתיות, ואנחנו אמורים להאנח בהערצה – הוא לא עוד איש תעשייה קר שרק פרינטים אקזוטיים מחממים את ליבו, אלא סלב רגיש. היחס בסדרה אל ההדחה – אבן היסוד של הריאליטי – הוא לא רק כאל מעמד דרמטי, אלא כטרגדיה. באחד הפרקים בעונה, השופטים מסרבים להחליט את מי להדיח – הרי כולם עשו עבודה כל כך טובה וכולם כל כך מוכשרים – ואף אחד לא הלך הביתה. אפשר רק להתגעגע לטיירה בנקס ב"הטופ מודל הבאה", שלפני יותר מעשור צרחה על מתמודדת חסרת מוטביציה: "אנחנו רצינו שתזכי! אף פעם לא צרחתי על בחורה ככה!".

מתוך "Next in fashion" בנטפליקס. יותר מדי נחמדים

הסכריניות הזו בהחלט מגדירה את הדור הבא של הריאליטי, ואהבה רומנטית היא הכוכבת האמיתית שלו. "Love Is Blind", שמככבת בדירוג הצפייה מאז שעלתה, היא תוכנית הריאליטי הכי מדוברת כרגע, ובה רווקים ורווקות יפים מהממוצע מחפשים אהבת אמת מונוגמית ויציבה. בשלב הראשון הם מדברים אחד עם השנייה מבלי לראות את האדם שמעבר לקיר, ובתוך כמה ימים יוצאים משם כמה זוגות מאורסים ורק אז נפגשים לראשונה. משם הם נוסעים לירח דבש, חוזרים לגור יחד בבית, פוגשים את המשפחות – ובתום שבועות ספורים בלבד מגיעים למעמד החתונה, שרק בו יגלו אם שניהם בעניין. כמה מהם יגיעו לשלב הסופי ויגשימו את האידיאל של קומדיות רומנטיות באשר הן? להאמין באהבת אמת שלא מושפעת מתכתיבי החברה זו כנראה האופציה הרדיקלית ביותר שמציעה נטפליקס. בעידן שבו הציניות מסרבת לשחרר, האמונות שלנו התבדו והפלנטה שלנו גוססת, הקלישאה הכי גדולה היא גם זו שמציעה הכי הרבה תקווה.

מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?"