המסעדה המקסיקנית הזו לא באמת קיימת, אבל היא טעימה לאללה
מבקר אוכל הרחוב שלנו יצא למצוא מסעדה מקסיקנית חדשה שאיתר באגף ה"גם טעים וגם חדש" של וולט - אבל רק כשהגיע גילה שנחת במלכודת. מזל שהוא בכל זאת בחר להזמין משלוח, כי בזכות העקשנות הוא גילה מקסיקנית קטנה, זולה וטעימה מאוד
בתור צייד אוכל מיומן, אחד מהמקורות שלי למצוא ספוטים חדשים לטעום הוא בקטגוריית המקומות החדשים בוולט. כן כן, אבותיי הציידים-לקטים בוודאי גאים בי. אל תשפטו, אני בקטע של להשיג אוכל טוב בכל מקום שאני יכול למצוא אותו. בשבועות האחרונים שמתי את עיני הרעבה על מסעדה מקסיקנית חדשה בעלת השם הטיפה גנרי "ניו מקסיקו". לא משהו מיוחד, נאצ'וס, בוריטו, קאסדייה. הבייסיק. מצד שני, הבייסיק זה בול מה שאני מחפש כשאני רוצה מקסיקני – משום מה אוכל הרחוב המקסיקני הפך בארץ לחומר שממנו עשויים ארוחות גדולות א-לה מקסיקנה, או מטבח מסוגנן כמו לה מעלה. רק מעטים (אני מדבר עליכם, טאקרייה) השכילו להישען על סגנון האוכל היומיומי יותר של המדינה ממרכז אמריקה.
לכן בכל פעם שאני מגיע למקסיקנית חדשה – וזה לא קורה הרבה, כאמור – אני מחפש דווקא את הפשוט והטוב. לפעמים זה פשוט ויקר, לפעמים אני מגלה מציאה אמתית, אבל המרדף אחר הבוריטו המושלם לעולם לא נגמר. לכן חיכיתי להגיע ל"ניו מקסיקו", אבל כשנחתתי בכתובת שהיתה רשימה בוולט (אhדלסון 4, לא שזה חשוב) הופתעתי לגלות… כלום. פשוט כלום. שביל גישה אחורי לבניין מקשיש באזור שגוסס בקיפאון של עבודות הרכבת. חשבתי שאולי טעיתי בניווט, הסתובבתי באזור כדי למצוא כל רמז לצבעוניות המקסיקנית, אולי איזה שלד מאויר, פירורי נאצ'וס מפוזרים, צנצנות חלפיניו ריקות. כלום. ואז שמתי לב לדבר אחד, דף מודפס על קיר בבניין שליד עם המילים: "שליחים של WOLT שימו לב. אופנוע שיכנס לשביל יקבל דוח לבית. המקום מצולם 24/7. הנהלת הבניין".
רק אחר שקלטתי את הדף, ראיתי מתחתיו מדבקה עם הלוגו של וולט, ומתחתיו דף נוסף, עליו כתובה פקודה לאנשי הוולט: "שליחים יקרים, מכאן בבקשה! למסעדת JARA". אוקי, זו לא המסעדה שחיפשתי, אבל זו התחלה. לא הכרתי את ג'ארה, אבל בדיקה קטנה בוולט מצאה לי מקום שמגיש טורטיות בסגנון ים תיכוני, ומתואר כמטבח משלוחים (או בשם המפחיד יותר, מטבח רפאים). הו, הפלונטר מתחיל להיפרם. חזרתי לעמוד של "ניו מקסיקו", שאמנם לא מסומן כמטבח משלוחים, אבל כן פתר לי את הכל עם ארבעה שורות: "מקסיקנית חדשה מבית ג'ערה". טוב, לפחות למדתי משהו, שמח שהסיבוב הזה לא היה לשווא.
הזמנתי משלוח. אפילו לא טרחתי לנסות להעמיק במורד השביל למטבח של ג'ערה – מסעדה שכאמור לא באמת קיימת, למעט המטבח – כדי לאסוף בעצמי. יאללה נו, שהשליח יזהר מהדוח לבית. הספקתי להקדים אותו ברבע שעה, וסוף סוף פתחתי את האוכל. בפני התגלה משלוח פשוט להפליא: שלושה בוריטו'ס, קסדייה אחת ונאצ'וס עם תוספות וגבינה שצריך להמיס ל-3 דקות בתנור, לצד כמה חתיכות חלפיניו, שני סוגי סלסה ושמנת חמוצה. מכיוון שבוריטו הוא המנה העיקרית, והנאצ'וס נזרקו לתנור, התחלתי ממנת הקסדייה ברבקואה (47 ש"ח) – גבינה, אסאדו מפורק עם רוטב צ'יפוטלה, פרוסות חלפיניו וסלסה. פייר, זה לא היה נראה טוב. הטורטייה נסגרה באופן שלא מתאים לקסדייה – מגולגלת כמו בוריטו מעוך, מוכתמת בשמן ולא הכי מפתה. אבל אז לקחתי ביס.
הטעם של הקסדייה היה היפוך מושלם לנראות שלה, וכך גם הרכב המנה. לרוב אני רגיל לקסדיה דקיקה עם כמות בשר חביבה במקרה הטוב, וסמלית במקרה הרע. לא זה היה המקרה – כמות הבשר של הקסדייה הזו חוצה את זו של רוב הבוריטו והקסדיות שבעיר, וכנראה גם מהמנה שאמא שלכם נותנת בשישי. זה היה ביס עסיסי לאללה, מעקצץ ברוטב צ'יפוטלה ומרוח בשפע של גבינה. אם הייתי יודע הייתי מזמין מראש עוד, איזה תענוג. ולפתע התמלאתי אופטימיות בנוגע להמשך המשלוח, כי מעבר לכמות המרשימה, זה גם היה טעים. למעשה, זה היה פשוט מאוד וטעים ממש – בדיוק מה שאני מחפש באוכל רחוב מקסיקני.
המשכתי עם הבוריטו, שאמנם המשיך את המגמה החיובית, אבל כן איזן לי את הציפיות בכל הנוגע לכמויות. הבוריטו היה מגולגל באופן מושלם (זה נשמע מובן מאליו, אבל זה ממש לא), אבל הביס גילה שאני לא יכול לצפות לאותה כמות בשר בו. וחבל, כי הבשר היה כל כך טעים. זה לא ששאר הרכיבים – אורז ירוק, שעועית, פיקו דה גאיו, סלסה רוחו, חסה ושמנת חמוצה – לא טעימים. הם היו בדיוק מה שצריך מאוכל כזה: טריים, עשויים היטב, ובמידה מאוזנת (אולי עם קצת יתרון לשעועית). אבל הבשר – וזה היה נכון לשלושת סוגי הבשר שהזמנתי – לא היה נוכח באותה הדומיננטיות של הקסדייה. במילוי הברבקואה (אסאדו מפורק מהעצם בבישול ארוך עם צ'יפוטלה) כבר התאהבתי בקסדייה, אבל גם הצ'ילי קון קרנה (תבשיל בשר טחון עם עגבניות) היה טעים באופן מרשים, והשתבץ בבוריטו כמו חלום. מנת הקרניטס פויו (עוף מפורק במרינדת עגבניות) היתה פחות מרשימה, בעיקר כי העוף נבלע בתוספות – אבל כשמצאתי אותו, הוא היה רך וטעים.
אז כן, חבל לי שלא היה יותר בשר בכל בוריטו, אבל בהתחשב במחיר הבוריטו (45-6 ש"ח), מדובר במנה די משתלמת, בצד הזול של הבוריטו. לצד הקאסדייה הכי שווה בעיר, זה בהחלט מציאה מעניינת מאוד. הנאצ'וס, אם כן, חתם את ההחלטה – אמנם טעו במנה והביאו לי נאצ'וס עם ברבקואה במקום צ'ילי קון קרנה, אבל למי לעזאזל אכפת עם בשר כזה? הם קוראים לזה Chilaquiles, אבל זה נאצ'וס מקמח תירס עם הבשר (49 ש"ח) וגבינה ושמנת וסלסות. אז הסלסות לא היו כאלה מרשימות (קחו את הסלסה ורדה, היא החריפה באמת), אבל המכלול היה טעים, הגבינה היתה מושלמת, הנאצ'וס עצמם פריכים בדיוק במידה ואלוהים אדירים, איזה כיף של בשר (שגם כאן הגיע בכמות נאה).