עם כל חוסר הכבוד להנחיות פיקוד העורף, אנחנו עדיין צפונים בביתנו בין אזעקה לאזעקה. כן, הרחובות חזרו לחיים (בערך) ותל אביב כתל אביב, נוע תנוע – אבל קשה לומר שאנחנו מרגישים בנוח לצאת בכל יום ולהינות מבילוי כמו שצריך. לכן, כמו בכל עת צרה, נחזור למשלוחים. חדי העין ישימו לב שכאן בטיים אאוט הורדנו משמעותית את סיקור המשלוחים, בין היתר כי הרגשנו שזה כבר לא משתלם להזמין מוולט ודומיה, אבל כמו שבמלחמה חוזרים לעשן, כך גם חוזרים להזמין. ואם כבר, אז אלו המנות ששוות את הכסף שלכם במשלוח.

1. שניצל מקפה נואר

קפה נוארהוא הגו טו הקבוע לשניצל מושלם, זהוב ופריך ועסיסי בגודל שתופס כמעט את כל הצלחת, עם פירה מושלם לא פחות (יש עוד סוגי תוספות אבל בקלאסיקה לא נוגעים). מגיע בגרסת עוף (78 ש"ח) ובגרסת שניצל עגל נהדרת למתקדמים (93 ש"ח).

2. המבורגר מהדסון

ביס הראשון בקציצה שלהדסוןשולח אדוות של טעם בשרי עמוק, שמתפשט בכל הגוף כמו קרני שמש מחממות. ניחוח בשר צלוי מכה באף והחך מתמסר לעסיסיות ב-220 גרם של עונג קרניבורי צרוף (88 ש"ח). תמורת סכום נוסף אפשר להוסיף בייקון, צ'דר ועוד טופינגז, אבל באמת שאין צורך כי כל תוספת רק תפריע לדיאלוג המושלם בין המרכיבים.

3. סושי מ-TYO

הקנקן הזה דווקא כן מעיד על תוכנו, כי בקופסאות המעוצבות שלTYO, היפנית הוותיקה משבזי, מסתתרים רולים פנטסטיים מדגים טריים, אורז ואצות, שמטופלים במיומנות (בכל זאת השף יפני). אם מתרחקים מכבד אווז ושאר חומרי גלם יוקרתיים, אפשר גם להישאר בגבולות תקציב הגיוני (מ-46 ש"ח לרול).

4. מרק טום יאם מבית תאילנדי

כשהחופשה שתכננו מתרחקת, מה נותר חוץ מאשר לחפש נחמה בצלחת?בית תאילנדימחבר בין הגעגוע לחופי קופנגן למציאות התל אביבית, במנות שנושאות עמן טעמים וניחוחות מחופים לבנים עם ים כחול ותפאורת עצי קוקוס. מרק טום יאם צלול עם עוף וירקות (86 ש"ח) מחמם את הגוף והלב גם כשמזג האוויר בחוץ מזכיר את מוסקבה יותר מאשר את צ'וואנג.

5. פיצה בייקון ומייפל מפיצה לילה

כל מה שיש בתפריט שלפיצה לילה, במיוחד פיצה בייקון ומייפל (94 ש"ח). השילוב בין מתוק לחריף בתוספת זיתי טאסוס, פלפל חריף, דבש, מוצרלה פרסקה ופרמז'ן מנחם גם כשמסביב עפים טילים.

6. קריספי צ'יקן האני באטר מאהרוני'ס פרייד צ'יקן

צריך גאון כמו אהרוני בקונספט שלאהרוני'ס פרייד צי'קןכדי להמציא מנת פרגית מטוגנת בזיגוג דבש וחמאה בתוך לחמנייה רכה עם חמוצים אסיאתיים, חסה ואיולי סריראצ'ה. פצצת פריכות ואוממי שמזכירה בין אזעקה לאזעקה את טעם החיים (66 ש"ח).

7. פיתה קבב מפיתה לוינסקי

עוד גאון שכבר שנים משגע את העיר עם הפיתות המושלמות שלו הוא שף חמודי אבולעפיה, שהתמקם בחזית של מה-פאו. מן הסתם המלחמה צמצמה את התור מול החלון אבל במשלוח מפיתה לוינסקיתוכלו לקבל עד הבית את הקבב המופלא, קפיצי ועסיסי ומתוגבר בסלטים בועטים ממש כמו במקום (50 ש"ח).

8. אושפלוב מסמרקנד

בחנן מרגילן אין משלוחים אז נתנחם בסקנד בסט, האושפלוב שלסמרקנד– קערית גדושה אורז רך ומתמסר משובץ נתחי בקר וגזר בבישול ארוך (60 ש"ח). רק אל תרדו איתו למקלט שהשכנים לא יתבאסו.

9. מרק עוף וקניידלעך מלילוש

גרסה חמה ומחממת של הפניצלין היהודי תמצאו בלילוש– מרק עוף שבתוכו שטים קניידלעך רכים וירקות ממש כמו בבית של סבתא (44 ש"ח). אין צורך להיות חולים, מערכה כלל־אזורית זו לגמרי סיבה טובה להזמין.

10. פנקייק יפני מקוקו נקו

בימים שבהם הנפש מחפשת עוגן של שקט, הפנקייקים האווריריים שלקוקו נקונוחתים בפתח הדלת כענן מתוק וצבעוני. מרקם קטיפתי ולוק kawaii מזכירים שבנסיבות הנוכחיות מותר לוותר על ספירת קלוריות וסתם להתגעגע ללכת לאיבוד בטוקיו (54 ש"ח).

• אוכלים שותים
• משלוח
• פיצה לילה
• בית תאילנדי
• חמודי אבולעפיה

לפעמים חרם צרכנים זה פיתרון קל. כך היה, למשל, אחרי שרמי לוי סירב לשווק את הדיסקיות של משפחות החטופים, ומכר במקומן דיסקיות מתחרות שהדהדו את מסרי הניצחון המוחלט של מכונת הרעל. אפילו מבלי להתעמק אז בפרשה, פשוט החלטתי שאני לא נכנסת יותר לסופר של הביביסט המיליארדר, שכנראה יסתדר גם בלעדיי. ושלא תבינו לא נכון, בקרן הרחוב שליד ביתי עומד סניף "רמי לוי בשכונה", פחות משתי דקות הליכה מביתי – אבל כבר החלטתי שאיני איתו גמרתי. ובאמת, מאז אותו אירוע לא נכנסתי לסניף.

>>תל אביב פיצה סיטי: 3 פיצות מיוחדות ומעולות שכדאי לנסות היום

כך גם היה המקרה לאחר שנחשף כי רשת שופרסל מחזיקה ברשת המיועדת לחרדים, עם מוצרים נגישים בפחות מחצי המחיר ביחס לציבור נושאי הנטל. לסניף השופרסל הקרוב לביתי אני ממעטת להיכנס, כי אני ממש לא רוצה לשתף פעולה עם מי שעושה הון על גבי. גם זו הייתה הקרבה סבירה ביותר, ביחס להפסד. מה הבעיה? פשוט קונים במקום אחר. אבל אז נחתההידיעה על השינויים בוולט: העלאת דמי התפעול, תיעדוף מנויים ושאר גזרות על חשבון הלקוחות – אנחנו, העצלנים. והפעם זה היה שונה.

הרשת געשה ורחשה עם אינספור הכרזות שהגיע הזמן להחרים את וולט, ואנשים שצילמו את מחיקת האפליקציה. אני מודה, גם אני חשבתי שהגיע הזמן לשים סוף לרומן הארוך שלי עם וולט – אנחנו ביחד פחות או יותר מאז היום בו אופנועים תכלכלים החלו להסתובב בעירנו, מכורה מפרוסת העוגה הראשונה של מגזינו עד לפתח הבית.אבל הנה הרגע שחרם צרכנים הופך לדבר קשה – כשאשכרה צריך לוותר על משהו שאוהבים. כשהראש מתחיל לתרץ, עם מחשבות בסגנון ״אבל מה זה כבר יעשה אם רק אני אוותר? אני רק בנאדם אחד״.אלא שההיגיון העקום הזה, שמבטל את ההשפעה של עצמנו בהמון, קופץ בהרבה מקרים שדורשים מאיתנו לעשות משהו, למרות שלא בא לנו – ללכת להפגנה, לעבור לצמחונות, אפילו להצביע בבחירות.

האמת הפשוטה והמבאסת היא שפשוט לא באמת בא לי. לא בא ללכת לסופר, לא בא לסחוב שקיות מהירקן, לא בא לבשל לעצמי כשממש אין לי כח. ניסיתי לוותר על וולט, אבל אז נכנסתי ברגע של חולשה לאפליקציה, וראיתי שאם אני מזמינה עם המנוי החדש "וולט+", יש הנחה מסוימת ואין דמי משלוח. בחודש הראשון המנוי עוד חינם, ופתאום אני מתחילה לגלות עוד הנחות שלא התעמקתי בלהבין. בתור לקוחה שמזמינה מצרכי סופר בוולט, ביטול דמי המשלוח אשכרה יכול לחסוך לי כסף, וזה הופך מפתה מדי מכדי להחרים.

אז נכון, לא העמקתי בחישובים ושלל תתי סעיפים, ואני מבינה שסביר להניח שבטווח הארוך הם בהחלט יעשו עלי קופה – אבל מדובר במלחמה שאין לי כח להילחם. גם ככה הכל כל-כך קשה פה, והמאבק מתפרס על כל כך הרבה זירות. אז אני רוצה גלידה עד הבית, ואני רוצה לדעת בדיוק בעוד כמה זמן היא מגיעה, וששירות הלקוחות יענה לי באותו רגע אם היא במקרה מתעכבת וחלילה תימס. ואני מוכנה לשלם על זה, וגם מבינה את הפריבילגיה שלי – אבל האם זה באמת כזה נורא?

שלא תבינו לא נכון, אני אשמח מאוד אםתחרימו את וולט. הלוואי שתתעמקו בסעיפים המייקרים, תביאו למצב שיש יותר אופציות משתלמות ושהתחרות תתחזק מספיק כדי להפיל את האחיזה המונופוליסטית בשוק המשלוחים בעיר, ושהעלויות למסעדות יפחתו. אני מאוד אשמח שתעשו זאת, זו פשוט לא יכולה להיות אני. לא הצלחתי להתעלות על זה ועל עצמי, ונכנעתי לתאגיד. זה פאקינג נוח מדי. אז אני מצביעה בבחירות, והולכת להפגנות, ולא קונה אצל רמי לוי ושופרסל, אבל גם מזמינה בוולט. מה לעשות – לפעמים צריך לבחור את המלחמות שלך. ועכשיו אני בדיוק צריכה להילחם כדי לגלות למה פרוסת המגזינו שלי מאחרת. נו, איפה השליח?!

• טור אישי
• אוכלים שותים
• וולט WOLT
• משלוח