פריים, תנועה, זמן: לרקוד ולרפא את המרחב ב"אוהבים אמנות"

עם כל השוני ביניהם, וידאו ומחול הם מדיומים החולקים שני יסודות משותפים ומהותיים עד מאוד – תנועה וזמן. בתוך הפריים של המסך, התנועה נלכדת בלופ נצחי שמצד אחד פותחת חלון אל מרחבים רחוקים ומצד שני מייצרת מסגרת התייחסות קבועה ומסוימת. התערוכה "נעים בין מסכים" צמחה מתוך נקודות מחשבה אלה והיחס שלהן למצבי הסגר של התקופה האחרונה: הפריים כמסגרת וכגבול, התנועה כמערכת יחסים.

בכל אחת מעשר העבודות שיוצגו בסוף השבוע הקרוב בחצר האחורית של מרכז סוזן דלל, הבית של המחול בישראל, יוכלו הצופים להציץ אל תוך מצבי צבירה גופניים ונפשיים איתם מנסות להתמודד דמויות שונות הנעות במרחב, בין אם מדובר ברקדנים מקצועיים או בזאב מאולף.

בבואנו לאצור את התערוכה היה לנו חשוב להציג מנעד רחב של נקודות מבט – לכן חצי מהאמנים הם בינלאומיים וחצי מקומיים. כמו כן, חלק מהאמנים הינם מבוססים, כמו מיגל אנחל ריוס, שהוא מהאמנים הקונספטואלים החשובים שיצאו מארגנטינה ועבודותיו הוצגו במרבית המוזיאונים החשובים בעולם, וחלקם צעירים ופורצים, כמו פרנסואה פיסאפיה בן השלושים או תאיר אוריה שממש עכשיו סיימה את לימודיה בשנקר.

מתוך "לילה בגן הבונקר" של פרנסואה פיסאפיה

הספקטרום הזה אינו מנסה לסכם את האפשרויות לתנועה במרחב, כי אם להצביע על רוחב היריעה דרכה אפשר לחשוב על מושגי התנועה והכוריאוגרפיה. על כן, לצד עבודות שנוצרו על ידי כוריאוגרפים ובהשתתפות רקדנים מקצועיים, התערוכה מציגה עבודות של אמנים הבאים מתחומים שונים ועימן פרספקטיבות שונות על תנועה ועל זמן. 

מתוך העבודה "טקסי!" של סליה רוסון-הול

בעבודתו של יונאס ברינקר, למשל, זאב מאולף מנוהל כמריונטה בסט צילומים שכולו מסך ירוק. התנועה הלא–רצונית, ניתן לומר, של הזאב מעוררת מחשבות על כוריאוגרפיה של שליטה. האמנית סיבלי קאבלי באסטוס (הן/טרנס*) מציגות עבודות בה הן מכסות את עצמן בשכבות על גבי שכבות של בדים ובגדים. תנועות הגוף שלהן והתנוחות אותן הן תופסות מזכירות לנו שגם האופן בו אנחנו הולכים, מתלבשים ומתנהלים במרחב נובע לא פעם מכוריאוגרפיה חברתית המושלכת עלינו מלמעלה. 

התקופה האחרונה בארץ ובעולם מאופיינת על ידי סגרים ומחנק. בקופרודוקציה הישראלית–יפנית של ענבל פינטו ואתגר קרת, שנולדה לפני כשנה, בשיא תקופת הקורונה, התחושות האישיות המורכבות והאווירה הכללית השורה על עולמנו בחיים תחת מגפה מקבלים ביטוי תנועתי וצילומי. בעבודה של אור שרייבר ובובי ג׳ין סמית׳, הפרימה בלרינה של הניו יורק סיטי בלט נכנסת לנעליה של יוליה השייקספירית ומבטאת בגופה את התשוקות המציפות את הנאהבת הצעירה במונולוג שלא פעם זוכה להתעלמות בביצועים המודרניים של המחזה.

מתוך "בחוץ" של ענבל פינטו ואתגר קרת

ללא כל רקע במחול, האמן אורן פישר יוצא אל מרחבים בירוקרטיים ציבוריים ומתפרץ דרכם בתנועות שמטרתן לרפא את המרחבים האלה מהאווירה האפרורית והמתסכלת בה הם לוקים. לתנועה בכלל ולריקוד בפרט יש כוחות ריפוי מאוד חזקים, בעיקר בתקופה כזו שמאופיינת בסטאטיות והגבלות. אנחנו מזמינים אתכם לבוא לנוע איתנו בחצר של סוזן דלל ולהיחשף לעבודות היפות והמרגשות של ענבל פינטו, אתגר קרת, אורן פישר, זואי פולנסקי, מיגל אנחל ריוס, תאיר אוריה, בובי ג'ין סמית', אור שרייבר, סיבלי קאבלי באסטוס, סליה רולסון–הול, פרנסואה פיסאפיה ויונאס ברינקר.

>> תערוכת "נעים בין מסכים" ברחבה הציבורית של סוזן דלל, בין התאריכים 14-16/10 במסגרת אירועי "אוהבים אמנות. עושים אמנות.". הכניסה חופשית