סולן קייס צ'ויס עדיין לא התרגל לעובדה שהוא טרנסג'נדר. ריאיון מיוחד

"הרבה מוזיקאים לא אוהבים את השיר הכי מצליח שלהם, אבל אני כן, זה נחמד שהרבה אנשים אוהבים אותו", אומר סאם בטנס, סולן וגיטריסט קייס צ'ויס, על "Everything for Free" שהפך לקלאסיקה. "זה היה שילוב של אינטרו שקל לזהות, מילים אינטנסיביות שדיברו להרבה אנשים ומלודיה שלא יוצאת מהראש. הלוואי שידעתי מה הסוד, הייתי עושה עוד אחד כזה", הוא צוחק. בחודש הבא (שני, 16.12) תחזור הלהקה הבלגית להופעה בישראל בפעם המי יודע כמה. ההערצה חסרת הגבולות אליהם היא אחת התופעות המעניינות ביותר במיתולוגיה של אוהבי המוזיקה המקומיים, שנהנים מהביקורים הקבועים של קייס צ'ויס בישראל עוד מהניינטיז. אלא שההופעה הזאת תהיה מיוחדת: זה יהיה הביקור הראשון של הלהקה כאן מאז המעבר המגדרי של בטנס, שיצא מהארון כגבר טרנסג'נדר במאי האחרון.

צמד האחים הבלגים סאם וגרט בטנס, שמובילים את קייס צ'ויס מאז שנוסדה ב־1993, היה מזוהה בעיקר עם המראה האנדורגני והלסבי של בטנס, שכלל מבט אדיש ומתריס קלות, גופיות גבריות וקול חרוך ואניגמטי. הטקסטים דיברו על התמכרות, שגעון ואחרות מאד גדולה, תחושה של חוסר שייכות שפוגעת היישר בלבבות טינאייג'רים רכים. היום סאם בטנס מדבר על המילים שכתב בניינטיז, וכיצד הן מנבאות בדיעבד את יציאתו מהארון כטרנסג'נדר. בווידיאו מאוקטובר האחרון הוא מקריא למצלמה את המילים לשירי הלהקה ומפרש אותם מחדש. הקליפ הזה הוא אחד מהסרטונים המקסימים בסדרת הווידיאו בלוגז של בטנס, אותה התחיל לצלם לפני כחצי שנה. ביומני הווידיאו הקצרים הוא מתעד את השינויים האישים והפיזיים שהוא עובר, בהם ניתוח עליון.

סאם בטנס.  (צילום:Frank Clauwers)

"יש אנשים שאומרים שהם שומעים משהו נמוך יותר בקול שלי, אבל אני מרגיש שאני נשמע בדיוק אותו הדבר. אני פשוט חייב להיות סבלן לגבי זה"

הדבר הבולט ביותר בקטעי הווידאו האלה הוא החיוך הרחב והתמידי של בטנס בן ה־47. הוא משתף עם הצופים את שגרת הכושר שלו, מצלם את עצי הדקל שמקיפים את הבית שלו בקליפורניה בו הוא חי עם אשתו, שני ילדיו המאומצים ושני ילדיו החורגים (אותם הוא אוהב להנציח בהאשטאג proudstepdad#). מהבלוג עולה דמות של גבר בריא ושמח, אב מעורב ואיש מתון וזהיר, שלא מעשן או שותה, אוהב את העבודה שלו כמוזיקאי אבל לא מאמץ את סגנון החיים שמצופה מכוכבי רוק.

אתה עובר תקופה מורכבת מאד, מאיפה מגיעה השמחה?
"אני באמת שמח. אשתי אמרה לי לאחרונה שכל האתגרים שקורים הם עדיין בתוך מסגרת שמחה מאד. אני לא נכנע כשקשה ולא נכנס לדאון, גם כשאני לא רואה תשובה באופק. הרגעים הקשים הם רק רגעים בתוך חיים מאד שמחים. המשפחה שלי חיובית והשינוי המגדרי מקובל על האנשים שסביבי. גם אם זה לא קורה מהר כמו שהייתי רוצה, ועדיין טועים בהבנת המגדר שלי, חשוב להוציא חיוביות מהסיטואציה. אני בבסיסי אדם חיובי ושמח".

בגלל היעדר הדימויים החיוביים של טרנסים במדיה, לבטנס חשוב לשנות את הסטריאוטיפ. "ישנה הרבה שליליות. כשטרנסים מגיעים לחדשות זה בגלל אלימות שמופעלת כלפיהם. כמובן שחשוב לדווח על זה, אבל גם חשוב שייראו שאנחנו נורמלים וחיים חיים שמחים. גם אנשים עם ראש פתוח לא מבינים לפעמים, וחשוב שיראו שזה לא סוף העולם".

הקול בראש

הגישה המאוזנת והבריאה כל כך של בטנס קצת מפתיעה. הציפיה המובנית שלנו מכוכבי רוק היא להשמיד את עצמם בגיל 27, והרי המילים של קייס צ'ויס תמיד נראו כהתגלמות העצב על פני האדמה. היום מאשימים את בילי אייליש בכך שהיא הופכת את הדכאון לסקסי וגורמת לאובדנות בבני נוער, אבל בניינטיז אף אחד לא דיבר על איך שקייס צ'ויס מנרמלים דיכאון. כאמור, זו הייתה להקה של אאוטסיידרים עבור אאוטסיידרים. שיתופי הפעולה של קייס צ'ויס עם יוצרים כמו סקין (סקאנק אננסי), אגדה בפני עצמה, העמיקו את מעמד הקאלט שלהם. מאז הניינטיז הם לא הצליחו להגיע להצלחה ביקורתית או מסחרית כמו בתקופת השיא שלהם, אבל נראה שהם לא מעוניינים לשחזר אותה. עם השנים הם הפכו ללהקה שהולכת על בטוח, וכך גם הלהקה החדשה של סאם, Rex Rebel, שאמנם הוציאה רק סינגל אחד, אבל לא נשמעת כמי שמנסה להתבלט באופן מיוחד.

גם אם המוזיקה בינונית, הדמות של סאם מרתקת, נגישה ואמיתית, וגורמת לך לרצות גם להיות הגרסא הכי טובה של עצמך שיש. הקבלה העצמית שהוא מפגין מעוררת השראה דווקא בגלל הישירות והכנות המוחלטת, שבה הוא חולק גם את הרגעים הקשים יותר. "זה היה תהליך להפנים את זה שאני טרנס, וזה עדיין תהליך", אומר בטנס. "אני מרגיש באופן חזק שאני טרנס, אבל לקח לי זמן לקבל את הזהות שלי, לקבל את מי שאני. ועכשיו אני חווה את הכל, בכל שבוע אני מרגיש אחר. בסך הכל אני מאד שמח ואסיר תודה שזה הולך טוב ושהעולם סביבי הגיב בצורה כל כך טובה, אבל זה עדיין דבר גדול בעולם שלי שאני צריך לעבד".

קייס צ'ויס (צילום: יח"צ)

"יש עדיין רגעים אוקוורד שאני צריך לנווט ביניהם. למשל, אולי אני לא אלך לשירותים עם הגיס שלי, אלא אחכה עד שהוא יסיים כי אחרת זה יהיה מביך"

האתגר הגדול ביותר עבור סאם הוא השינויים הצפויים בקול שלו, וכרגע היעדרם. "תמיד חשבו שאני בן", הוא ממשיך. "עכשיו אפילו יותר, כי אין שום דבר נשי במה שאני לובש. הקול שלי גורם להם לשנות את דעתם. יש אנשים שאומרים שהם שומעים משהו נמוך יותר בקול שלי, אבל אני מרגיש שאני נשמע בדיוק אותו הדבר. אני פשוט חייב להיות סבלן לגבי זה. דיברתי עם מישהו שגם ביצע מעבר מגדרי בגיל מבוגר, והוא אמר לי שהרבה שינויים קורים בין השנה הראשונה לשנייה. זה איטי יותר ככל שמתרחקים מגיל ההתבגרות. זה נותן לי תקווה שזה עוד יקרה. בינתיים אני אעזר בטיפול בדיבור כדי להבין איך לשנות את האינטונציה שלי, כדי להמנע מהטעות בזיהוי המגדרי שלי. אם הקול שלי לא ישתנה, אני אתמקד בזה", הוא אומר בטון חדור מטרה.

אתגר נוסף הוא ההתמודדות של הקהל עם השינוי של בטנס. לצד התגובות המחזקות, הייתה גם ביקורת לפיה סאם השתמש בזהות הלסבית כ"תחנת מעבר" בדרך אל המטרה הסופית, שהיא היותו טרנסג'נדר. "אני לא מרגיש שלמעריצי קייס צ'ויס, וספציפית למעריצות הלסביות, יש שליליות כלשהי כלפיי. אבל היו כמה יוצאי דופן והרגשתי שאני צריך להבהיר את זה", הוא אומר בהתייחסו לקטע הווידאו ששחרר תחת הכותרת "הסיפור שלי הוא לא הסיפור שלך", ומרחיב: "היו אנשים שזה היה קשה להם אישית, כי הם השוו את עצמם אליי. לאורך כל התהליך שלי אני מטיף לאינדיבידואלית ואותנטיות. אין קופסאות, ולחשוב שאנשים רוצים שאהיה בקופסא אחת בלבד, זה הולך נגד כל מה שאני רוצה לעשות ולהיות. זה מאבק, והתאכזבתי שבקהילה הקווירית אנשים לא הבינו את זה".

אתה חושב שהטקסטים האישיים שלך הם הסיבה לתגובה הרגשית החזקה?
"כן, יש לנו מערכת יחסים טובה עם המעריצים שלנו. הרבה אנשים מדברים איתי אחרי ההופעות, הם מאד מושקעים רגשית בלהקה. הם חשים קרבה כי הם רואים במילים דברים שהם חוו. אני מבין את זה, יש אמנים שאני מקשיב להם שגורמים לי לחשוב שיש לנו קשר כי הם מתארים בדיוק את איך שאני מרגיש. ואכן יש קשר – אני מקליט את המוזיקה והם מקשיבים לה, וזה מקשר בינינו. אני חושב שזה יפהפה. אבל אנחנו לא אותו האדם, והדרכים שלנו לא חייבות ללכת באותם הכיוונים. זה שאני לא הולך בדרך שלהם, זה לא מבטל את הזהות שלהם. זה אבסורד. העובדה שהבנתי שאני טרנסג'נדר אינה קשור לוולידציה של נשים גבריות או לסביות, או איך שאנשים רוצים להזדהות. זה היופי, שאין חוקים. כמה משעמם העולם היה אם היינו כולנו אותו הדבר?".

שגרה חדשה

בקליפים של בטנס אפשר לראות את הסטודיו שלו, שאת קירותיו מעטרות תמונות ישנות של הלהקה. את המפגש עם צילומים מלפני שנים בטנס חווה ברגשות מעורבים. "כנראה שבהמשך אני אוריד את התמונות שלי בבית בהן אני נראה נשי, ויהיה לי יותר נוח עם התמונות שבהן אני נראה גברי יותר. אני גאה במה שעשיתי עם קייס צ'ויס ואני גאה במה שעשיתי כאישה, והמידע הזה ציבורי אז אין לי שליטה עליו. זה בחוץ, זה מה שזה. אין לי ברירה. אבל יש בי הרבה גאווה – אני מסתכל על התמונות אחרת מאיך שראיתי אותן לפני שנה".

האתגרים מהעולם שבחוץ מצטרפים אל שגרת היום יום שמשתנה. ניכר שלבטנס חשוב להסביר בפירוט סיטואציות יום יומיות פשוטות כדי להעביר חלק מהחוויה שלו כגבר טרנס. חשוב לו שהסיפורים האלו יהיו מיוצגים ויישמעו. "יש עדיין רגעים אוקוורד שאני צריך לנווט ביניהם, או רגעים שאני נמנע מהם. למשל, אולי אני לא אלך לשירותים עם הגיס שלי, אלא אחכה עד שהוא יסיים כדי שהוא לא יעמוד במשתנה בזמן שאני רוצה ללכת לתא, כי זה יהיה מאד מביך. בכל יום יש רגעים כאלו וזה יכול להיות מתיש. הלוואי שלא הייתי צריך לחשוב על זה ופשוט ללכת לשירותים כמו כל אחד, אבל אני מניח שזה ימשיך לקרות".

למרות שבטנס יצא מהארון כבר במאי, הוא מיעט להתראיין לתקשורת בנושא. "החלטתי לעשות רק ראיון אחד כשיצאתי מהארון, עם עיתונאית מעיתון מכובד בבלגיה שהיא חברה. לא רציתי להיות סנסציה, רציתי להיות בשליטה על האינפורמציה. לא רציתי שזה ייראה כמו תעלול יח"צ. עכשיו כשזה בחוץ אני מדבר על זה בחופשיות ואני שמח לעשות את זה. זה ביג דיל, אבל הרגשתי שאני לא רוצה לעשות מזה ביג דיל".

← קייס צ'ויס, האנגר 11 תל אביב, שני (16.12), 220־280 ש"ח