דובי זכאי בסדר פסח בקיבוץ

אולי זו החיטה שגבהה, אולי המעיינות ששופעים מים צלולים, אולי אלה הנחלים והכנרת, אולי אלה הנופים שממלאים את האופק בפריחה צבעונית. כל אלה מכריזים שהאביב מתקרב ומכין אותנו לקבל את חג הפסח

אילוסטרציה: Shutterstock
אילוסטרציה: Shutterstock
29 במרץ 2015

זמרת הציפורים עם בוקר, שקיעות השמש המרהיבות בקצה היום, ובלילות הבהירים מיליוני כוכבים זוהרים בשמים. כל היופי הזה מכין אותנו לקבל את חג הפסח. בפסח משפחות רבות נוהגות להתכנס כדי לחגוג יחד סביב שולחן הסדר. הסדר מכנס מכל קצות הארץ (וגם מקצות תבל) את בני המשפחה. רובנו מכירים את הסדר אצל סבא וסבתא, אצל הדודים והדודות. האורחים באים בזה אחר זה ובידיהם סירים ומתנות. אפילו אתם, הילדים, שותפים בלי ידיעתכם לתכונת החג המתקרב. אימא קונה בגד חדש, נעליים חדשות. אם הסדר מתקיים בביתכם אתם מארחים בני דודים שבאו מעיר אחרת, ולעתים מפקיעים מכם את המיטה בשביל סבא. בערב החג, כשתשבו סביב שולחן הסדר, סביבכם כל בני המשפחה מסורקים אחד אחד – כדאי שתדעו שיש מקומות בארץ שבהם יש סדר קצת אחר. הפעם אספר לכם על הסדר הקיבוצי.

אחת לכמה שנים משפחתי מצטרפת לסדר פסח קיבוצי אצל בתי הבכורה. הקיבוץ נטוע אי שם בעמק יזרעאל היפה. בחדר האוכל של הקיבוץ המטופח מתקיים סדר שונה במקצת מזה שרובכם מכירים. אנו מגיעים לקיבוץ בשעות אחר הצהרים ועל הקיבוץ נח ריח של חג. בשעת בין הערביים החברים פוסעים אל חדר האוכל, לבושים בחולצות לבנות, הילדים שערם עוד רטוב מהמקלחת, חלקם מדוושים באופניים אל חדר האוכל, הקטנים יותר רכובים על בימבה.

נכדיי, בתי וחתני נעלמים לחזרות אחרונות או לתורנות מטבח. הקיבוץ בוהק בניקיון, חדר האוכל הגדול במרכז הקיבוץ טובל באורות חג. הסדר מתחיל מוקדם יחסית כדי שגם הקטנטנים יוכלו להשתתף בו לפני שיירדמו. חדר האוכל מקושט בחן, במרכזו נישאת במה גדולה ועליה כבר יושבים הנגנים. חברי הקיבוץ והאורחים יושבים משפחות משפחות סביב שולחנות ארוכים. על השולחנות ערוכות צלחות פסח ובהן מרור, ביצה, כרפס, חזרת, חרוסת וזרוע וכן בקבוקי יין וכוסות. ליד כל משתתף מונחת הגדה. זו לא ההגדה הרגילה שאנו מכירים אלא ההגדה הקיבוצית. תוכנה הוא שילוב של ההגדה המסורתית שמספרת ביציאת מצרים ותוספת של התנועה הקיבוצית הכוללים שירי אביב, סיפורים על טבע האביב, על תנובת הארץ, על הקיבוץ ועל הילדים הרכים. כל אלה כרוכים בחוברת נאה.

הסדר מתחיל בנגינה רכה של חליל צד שמרעיד את הלב ובשירי ארץ ישראל שמספרים על החיטה הנובטת בשדות העמק. אחד מחברי הקיבוץ מנעים בקולו את אחד משירי האביב והחברים מצטרפים אליו, ומדי פעם ההגדה הקיבוצית חוזרת לטקסט מההגדה המקורית. מנהל הסדר מודיע איזו קבוצה צריכה להתכונן לשירה, לריקוד, להקראה ועוד. מפעם לפעם עולה אחד מוותיקי המשק ומספר על הסדר של פעם. בקיבוץ מקפידים מאוד שכל אחד מילדי הקיבוץ (אם ירצה) יופיע על הבמה. ברגעים המרגשים ביותר עולים אב או אם עם ילדם הקטן לשיר ביחד.

באחד מרגעי השיא של הסדר מוצגת “תנובת הילודה השנתית": אימהות עולות עם תינוקות שהשנה נולדו והצטרפו לקיבוץ. אתם ודאי שואלים מה קורה עם האפיקומן. ובכן, מנהל הסדר מודיע שהאפיקומן הוחבא, הילדים מתכנסים במסגרת של כיתות וגנים ויוצאים לחפש אותו. הקבוצה שמוצאת זוכה במתנה שתוצב במועדון שלה, שנקרא “מרחב". הכרזת הקבוצה המנצחת בקרב האפיקומן היא גם האות לתחילת הארוחה. לכל שולחן ארוך יש תורן שניגש להביא את האוכל ולהגישו. תחילה את מרק העוף ואחריו את המנות האחרות. בתום הסדר יוצאים כולם לכר הדשא הגדול. הילדים דוהרים על הבימבות והאופניים והגדולים מדברים.