את סרט האנימה הזה אתם חייבים לראות על מסך גדול. אל תפספסו

כשמעברים סודיים בין עולמות נפתחים בסרטים אמריקאים, מה שלרוב מגיח משם זה פנטזיות אקשן. כשזה קורה בסרטים יפנים, אנחנו מקבלים בנוסף לאקשן גם הגיגים פילוסופיים משוחים בעצב קיומי. סרטו החדש של מאסטר האנימה מאקוטו שינקאי הוא מרקם יפהפה של רגשות ורעיונות שנטוו באקשן, ואיזה יופי שאפשר לאתר אותו בהקרנות מסחריות בבתי קולנוע ברחבי הארץ ולא בהקרנה חד פעמית בפסטיבל.

אלה המעורים בעולם האנימה יודעים ששינקאי הוא הבמאי הכי מצליח אחרי היאו מיאזאקי, וסרטו מ-2016 "השם שלך" רשם מיני שיאים קופתיים. סרטיו מתחילים כסיפורים על אהבות נעורים מפוספסות, ומשתרגים משם לרעיונות גדולים יותר. "סוזומה", או בשמו היפני המלא "סוזומה נועלת דלתות", מספר על יתומה בת 17 המתגוררת עם דודתה במיאזאקי שבאי הדרומי קיושו. זאת עיר אמיתית ליד הים, וגם שמו של גדול במאי האנימה, כך שזו יכולה להיחשב למחווה. בוקר אחד בדרכה לבית הספר רכובה על אופניה, מתגלה למול עיניה של סוזומה עלם יפה תואר ששואל אותה איפה ההריסות ואם יש שם דלתות. היא מכוונת אותו לאתר מעיינות חמים נטוש ומפתחת קראש. בהגיעה לבית הספר היא לא מפסיקה לחשוב עליו. לכן כשהיא רואה אלומת עשן מעל המקום אליו שלחה אותו, ומופתעת לגלות שאף אחד אחר לא מבחין בה, היא יוצאת לשם. מעבר לדלת שלא מחוברת לכלום סוזומה רואה עולם פסטורלי מרהיב שקורא לה להיכנס לתוכו, אך היא אינה מצליחה לעשות זאת (אחר כך העלם, ששמו סותה, יסביר לה שזה "לעולם ועד", שבו זיכרונות עבר ועתיד שוכנים יחדיו). מתוך העולם הזה מגיחה מעין תולעת ענקית שמחוללת רעשי אדמה תדירים, והדרך היחידה לעצור אותה היא לנעול את הדלת באמצעות מפתחות קסומים.

כך מתחיל סיפור מסע בין ערים ודלתות ביפן, שבמהלכו סוזומה רודפת אחרי חתול מדבר בשם דאיג'ין, ונושאת עמה כיסא ילדים בעל שלוש רגליים שאמה המנוחה יצרה עבורה לפני שאיבדה את חייה בצונאמי. סוזומה אינה גיבורת על, אלא נערה אמיצה שליבה רואה מה שאחרים לא רואים. מסעה להציל את יפן מרעידות אדמה הרסניות מונע על ידי אהבתה לסותה, ועל ידי הכאב על מות אמה (משולב ברצון לחמוק מדודתה), והשניים מתמזגים באופן מרגש. גם החתול השובב, שהוא הרבה יותר ממה שנראה לעיני זרים, הוא דמות נוגעת ללב.

שינקאי חשב על הרעיון שמניע את "סוזומה" במהלך מסעות עם סרטיו הקודמים, שבהם הבחין בהרבה מקומות נטושים בשל הירידה בילודה ביפן. באסונות טבע שפוקדים את יפן הוא עסק גם בסרטיו הקודמים (ב"השם שלך" העלילה מונעת על ידי מטאור שמשמיד עיירה כפרית). התסריט שכתב משלב באופן מרתק טראומות יפניות עם נעורים עכשוויים. כך, למשל, האופן שבו סוזומה מצליחה לעקוב אחר מסלול הבריחה של החתול הלבן (או שמא הוא מוביל אותה?) הוא דרך תצלומים שלו שאנשים מעלים לאינסטגרם.

בדרכה, שתביא אותה עד טוקיו, סוזומה חולפת במקומות יישוב שונים ביפן (היא מפספסת את הר פוג'י כי היא מרוכזת בסמרטפון שלה), ופוגשת אנשים שונים שמציעים לה עזרה ומקום להניח את הראש בלילות. היא גם מתבקשת לעזור במטבח של מסעדה ולהשגיח על ילדים קטנים, שזה מבצע מאתגר יותר מאשר למנוע רעידות אדמה. אלה מעין מבחני התבגרות שעוזרים לה לעבד את אובדן אמה.

"סוזומה" לא נועד לילדים קטנים, אלא לקהל בוגר. זה סרט מלא יופי אנושי וחזותי, מתובל בהומור עדין, שמותיר הד רגשי. הנופים מפעימים, מהמרחבים הגדולים, המציאותיים והמדומיינים, ועד השתברות האור בין ענפי עצים. ביפן הוא זכה להצלחה כבירה, ואחרי שהוקרן במסגרת התחרות הראשית בפסטיבל ברלין הוא יצא להפצה עולמית. אל תפספסו את ההזדמנות לראותו על מסך גדול. אם יזכה כאן להצלחה שמגיעה לו אולי יתחילו להביא ארצה עוד פניני אנימה.

4 כוכבים. Suzume בימוי: מאקוטו שינקאי. יפן 2022, 122 דק'