"סורי, בייבי": סרט עתיר ניואנסים והומור, זו עוד פנינה מבית A24

אגנס (אווה ויקטור, שכתבה וביימה) היא פרופסורית צעירה המלמדת ספרות בקולג' בניו אינגלנד. היא אהובה על תלמידיה ומעוררת הערכה, וגם קנאה, בקרב קולגות שלה, שחלקם למדו איתה באותו קולג'. אגנס מתגוררת בבית נעים בכפר, ומנהלת מערכת יחסים לא מחייבת עם השכן הנחמד גאווין (לוקאס הדג'ס מ"מנצ'סטר ליד הים"). לכאורה החיים שלה תותים, אבל היא תקועה ומסוגרת בעצמה, כפי שמעירה חברתה הטובה לידי (נעמי אקי מ"סוף הפאקינג עולם" ו"ויטני – I Wanna Dance with Somebody") שמגיעה מניו יורק לבקר אותה.
>> "הרגתי אותך בחלומות שלי" הוא ניצחון קטן של הילד שרציתי להרוג
>> רגיש ומרגש: חנוך דאום נתן לשורדות הזנות את הבמה הראויה להן

הסיבה לתחושת התקיעות של אגנס היא הפעם ההיא, לפני כמה שנים, שהיא הלכה לפגוש את הפרופסור ששימש כמנחה התזה שלה, והוא כפה את עצמו עליה. "סורי, בייבי" לא מראה לנו מה קרה שם באותו ערב, אלא מניח בפנינו סצנות מהדקות, הימים והשנים שאחרי, שבהן ניכר האפקט המתמשך של אותו אירוע. כך, למשל, כשאגנס נקראת למלא את חובתה האזרחית ולשמש כמושבעת במשפט כלשהו, היא מסבירה לפרקליטים מדוע היא לא מועמדת טובה באופן שמגלה לנו עוד כמה פרטים עליה, ועל איך זה לחיות עם תקיפה מינית.

אחרי שזכה בפרס התסריט בפסטיבל סנדאנס והוקרן לצד "כן!" במסגרת שבועיים של במאים בפסטיבל קאן, "סורי, בייבי" הוכתר על ידי מבקרי הקולנוע בארה"ב כאחד הסרטים הטובים של המחצית הראשונה של 2025. אני שמחה להצטרף למהללים. סרטים שעוסקים בנושא חמור שכזה נופלים לא פעם למלכודת של "דרמות נושא", משום שברצונם לסמן את כל המשבצות הרלוונטיות, יוצריהן הופכים אותן למתובנתות ודידקטיות מדי. לא זה המקרה של "סורי, בייבי", שניחן במבנה חופשי ונחווה כאנושי ואורגני. הסרט כבש אותי בהדרגה דרך סדרה של סיטואציות עתירות ניואנסים ומשוחות בהומור, שהתגבשו ליצירה שלמה שחודרת עמוק.

הסרט מתחיל עם ביקורה של לידי, ומבסס את החברות האמיצה בין שתי הנשים שלא התראו זמן רב, לפני שהוא חוזר אחורה לפרק "השנה עם הדבר הרע" (שמות הפרקים מזכירים את "חברים", אבל פרט לכך אין כל דמיון). משם "סורי, בייבי" מתקדם בדילוגים בין תמונות מחיי אגנס, תוך כדי שהוא עוקף את הקלישאות שבדרך. בוקס בבטן שאגנס חוטפת במהלך שיחה לא נעימה עם קולגה מעצבנת מעיף אותה לפגישה מקרית עם איש נחמד (ג'ון קרול לינץ' הוותיק והטוב) שמציע לה סנדוויץ', וקשה להסביר עד כמה הסצנה הזאת יפה ומרגשת. יש גם שיחה עם תינוק שהיא בעלת משמעות סמלית ברורה, ולכן היתה עלולה למעוד לתוך חבית דבש. אבל הסצנה נבנית בתבונה ובשילוב של סימפטיה והומור, והיא מרחיבה את הלב. חובבי החתולים ישמחו לדעת שיש גם גורה מתוקה שמגיעה בדיוק בזמן וזוכה לשם אולגה.

אווה ויקטור בת ה-31 עשויה להיות מוכרת לכם מהעונות המאוחרות של "מיליארדים", שם גילמה את ראיין. לפני כן היא יצרה סרטונים פמיניסטיים/קומיים שהפכו לוויראליים בטוויטר. "סורי, בייבי" הוא סרטה הראשון, ויש בו רעננות וגם בגרות יצירתית. לצד הופעתה השנונה ושובת הלב, היא העניקה תפקידים נהדרים לשאר השחקנים. כולנו רוצות חברה נבונה ומבינה כמו לידי, והסצנות של אגנס עם גאווין כנות, מגומגמות ומנחמות. הסרט הופק על ידי בארי ג'נקינס, הבמאי של "אור ירח" זוכה האוסקר, ומופץ על ידי A24, שמאז הקמתה ב-2012 הפכה לחברה המובילה בתחום הקולנוע העצמאי ("הכל, בכל מקום, בבת אחת", "אזור העניין", "הברוטליסט"). "סורי, בייבי" הוא סרט עדין ועתיר אבחנה על חברות ועל החלמה, והוא מצטרף ל"ליידי בירד" כאחת הפנינים בנזר של A24.
4.5 כוכבים
Sorry, Baby בימוי: אווה ויקטור. עם אווה ויקטור, נעמי אקי, לוקאס הדג'ס. ארה"ב 2025, 103 דק'