לראות באוזניים: טריפ אורבני ברחובות תל אביב

ככל שההומו-ספיאן האורבני מתבגר מתחוורת לו באופן בהיר יותר ויותר אמת אחת עירומה – אין מה לעשות בחיים. הישיבות בבתי הקפה והפאבים חוזרות על עצמן, החברים הישנים משעממים, קשה להכיר חברים חדשים, המסיבות רועשות, הרשתות החברתיות מנוונות, הסדרות דוגמטיות, והסמים, ובכן, הם כבר לא עובדים, כפי שאמרו חכמים מאיתנו.

רבים פונים בשלב זה לייצור ילדים, אך מה יעשו אלה שעוד טרם הבשילו לכך, או גרוע מכך – הבינו שאין ברצונם לשפוך תועפות של כסף על עוללים כפויי טובה? כאן נכנסות לתמונה מיני פעילויות למבוגרים שהפכו אופנתיות בשנים האחרונות ונועדו להפיג את השממון הקיומי שהוא מנת חלקינו. הפעלות ׳חפש את המטמון׳ המוניות, משחקי ׳מי עשה את זה׳ בחבורות סגורות, וגם סיורי אודיו אשר פופולריים מאוד בניו-יורק, לונדון, וארצות ניכר אחרות – וכעת הגיעו גם ארצה באיחור מתבקש.

אלכסה לרנר ואור מצא – זוג צעיר המורכב משחקנית ומוזיקאי שהכירו עוד בימי בית הספר העליזים בגימנסיה הרצליה – ביקשו להמיר את אהבתם הגדולה לעיר בה גדלו לשיטוט רדיופוני בן כשלושים דקות, ואף הצליחו לגרום למוזיאון בית ביאליק ולעירייה לפרוס עליו חסות.

יש משהו נפלא בלהניח למישהו עלום שם ופנים להוביל אותך בשבילים מוכרים. אור מצא ואלכסה לרנר (צילום: ניל משען)

המשתתפים מוזמנים להגיע למבנה היפה שברחוב ביאליק, לשאול נגן MP3 ואוזניות או להשתמש בטלפון הנייד האישי שלהם, ולעקוב אחר קולה של אלכסה עצמה, שתורה להם לאן לפנות על פי מטרונום הצעדים שנשמע לאורך ההקלטה ומכתיב את קצב ההליכה הרצוי. עד מהרה ימצאו את עצמם פוסעים ברחובות מרכז העיר, ומאזינים לבליל מעט סבוך של תעלומה בלשית, רצף תודעה אישי, וכמה פרטים היסטורים שמתובלים בשירים וסיפורים שמוקראים בקולם של דורון תבורי, יגאל שדה, יוסי גרבר, שרי רז ועוד.

הליווי הקולי מעניק לאירוע היומיומי הזו מימד של הזרה מרעננת, כמו לשאת סוד פרטי שהעוברים ושבים אינם מודעים לקיומו. ניכר שהיוצרים שאפו לייצר מתח בין מה ששומעים בהקלטה לבין מה שניבט אל מול עיניהם – מה שלעתים עובד נפלא ומטלטל לשבריר שניה את כל חווית הקיום

על אף ערפול ובלבול מסוימים ששורים על הטקסט ומקשים מעט על ההבנה, וכמה קשיים טכנים קלים שנובעים ממיקומו של קובץ השמע באתר בלתי מותאם ולא באפליקציה ייעודית, חווית הסיור נעימה וייחודית. כולנו הלכנו עשרות אם לא מאות פעמים לאורך אלנבי, קינג ג׳ורג׳, שוק בצלאל וגן מאיר, אך אין ספק שהליווי הקולי מעניק לאירוע היומיומי הזו מימד של הזרה מרעננת, כמו לשאת סוד פרטי שהעוברים ושבים אינם מודעים לקיומו. ניכר שהיוצרים שאפו לייצר מתח בין מה ששומעים המסיירים בהקלטה לבין מה שניבט אל מול עיניהם – מה שלעתים עובד נפלא ומטלטל לשבריר שניה את כל חווית הקיום (איך ייתכן שעבר מולי גבר בחולצה שחורה, בדיוק כמו זה שתיארה באותו הרגע בת הקול שבאוזניי?) ולעתים פחות (לא הבחנתי בלבבות שצוירו על קירות הבניינים, אותם מונה הדוברת פעם אחר פעם).

כך או כך – במציאות בה עלינו לבחור מדי יום מה נלבש, מה נשמע, מה נראה ועוד כהנה וכהנה הכרעות מעייפות, יש משהו נפלא בלהניח למישהו עלום שם ופנים להוביל אותך באופן פסיבי בשבילים מוכרים. חצי שעה מבורכת של שיוט חסר מטרה מוגדרת, תעייה מכוונת במרחב, התמסרות למשהו מעט אחר.

בתום הסיור, לצלילי השיר החותם (שמזוהה עם הסדרה המאוסה ׳בנות גילמור׳), נשאו אותי רגלי מבלי משים לתוך בית הקברות בטרומפלדור. הרהרתי לי בחיים ובמתים, עיני נעוצות בשלכת העלים שנשרו על הקרקע, וכשהרמתי את מבטי מצאתי את עצמי ניצבת לפתע מול מצבתו הגדולה של המשורר הלאומי. הצדעתי לו ולמאניה שלו (האישה, לא המחלה), ויצאתי לרחוב, שנראה פתאום שונה ממה שזכרתי. וכפי שכתב ביאליק עצמו – מַסֶּכֶת פְּלָאַיִךְ, תֵּל-אָבִיב.

>> סיור האודיו זמין בבית ביאליק בימים ב'-ה' בין 9:00-17:00 ובימים ו'-ש' בין 10:00-14:00, 40 ש"ח