יוצאות קבוע

גרפיטי על הבוקר (עם הילדים) זה אחלה של הרגל

מיכל ואלונה יצאו לסיור גרפיטי ברחובות הקטנים של פלורנטין וגילו השחתת רכוש קסומה שכוללת שירים, ציורים ופסלים שעוד רגע כבר לא יהיו כאן

אלונה בסיור גרפיטי (צילום: מיכל ורשאי־ארלוק)
אלונה בסיור גרפיטי (צילום: מיכל ורשאי־ארלוק)

מיכל היא אימא, תל אביבית מצויה ושוחרת תרבות הספה, ואלונה (9 וחצי) היא בתה הלומדת בכיתה ד' בגבריאלי ומחפשת הרפתקאות. בכל שבוע הן ייצאו יחד לבילוי משותף ברחבי העיר וישתפו בחוויותיהן, כדי שתוכלו לדעת לאן כדאי ללכת ומאיפה אולי שווה להתרחק. והפעם: סיור גרפיטי עצמאי בפלורנטין.

אימא: "ובכן אלונה, לאן הלכנו ביום שישי האחרון?".

אלונה: "לצוד גרפיטי".

אימא: "היינו עם צייד גרפיטי ותיק, חבר שלנו איתי פרוסט. למה הוא קורא לזה לצוד גרפיטי? למה לא לראות או לצלם גרפיטי?".

אלונה: "כי בסופו של דבר גרפיטי נשכח. מוחקים אותו".

אימא: "אז בעצם כשאתה מצלם אותו אתה צד אותו, ואז הוא נשמר איפה שהוא?".

אלונה: "כן".

אימא: "מעניין. ואיפה נערך הצייד?".

אלונה: "בשכונת פלורנטין".

אימא: "ומה גילית?".

אלונה:
"המון סוגי גרפיטי: של פתגמים ואמירות, של ציורים, של שירים ואפילו גרפיטי מפוסל".

הציידת בפעולה (צילום: מיכל ורשאי־ארלוק)
הציידת בפעולה (צילום: מיכל ורשאי־ארלוק)


אימא:
"זה היה כמו להתהלך במוזיאון ענקי. מה את חושבת על זה שאמנות יוצאת לרחוב?".

אלונה:
"שזה ממש יפה".

אימא:
"את יודעת, יש אנשים שיגידו שזה השחתת רכוש".

אלונה:
"לא אכפת לי, בעיניי זה יפה".

אימא:
"מתי אמני הגרפיטי עושים את הגרפיטי שלהם?".

אלונה:
"בלילה, כדי שלא יראו אותם כי זה אסור".

אימא:
"ואז אחרי איזה זמן מוחקים את היצירות שלהם, והם עושים יצירות חדשות. למה את חושבת שהם ממשיכים אפילו שמוחקים אותם שוב ושוב?".

אלונה:
"כי ככה הם אוהבים להביע את עצמם".

אימא:
"ולמה הם לא הולכים להציג את האמנות שלהם במוזיאון?".

אלונה:
"אולי כי הם לא רוצים שאנשים יצטרכו לשלם כסף בשביל לראות את היצירה שלהם, וגם הם רוצים שהיצירה שלהם תישאר טבעית ואמיתית במקום שבו היא באמת נוצרה".

אימא:
"מיהם האמנים האלו? את יודעת?".

אלונה:
"אני יודעת את השמות שהם חותמים איתם, שהם לא השמות האמיתיים שלהם, כדי שלא יגלו אותם. יש את DiDi, אורי לש, Dede ועוד הרבה".

אימא:
"מה הגרפיטי שהכי אהבת? ראית המון".

אלונה:
"את זה עם החד קרן. התחברתי אליו כי אני אוהבת חדי קרן".

אימא:
"איך הגענו לפלורנטין?".

אלונה:
"רכבנו באופניים".

אימא:
"מהבית שלנו שליד כיכר רבין ועד פלורנטין ובחזרה. זה אומר שרכבנו המון. איך היה לרכוב ככה בעיר ביום שישי?".

אלונה:
" ארוך אבל כיפי".

אימא:
"הרגשת כמו ציידת אמיתית?".

אלונה:
"כן".

האמנות במקומה הטבעי (צילום: מיכל ורשאי־ארלוק)
האמנות במקומה הטבעי (צילום: מיכל ורשאי־ארלוק)


אימא:
"ראיתי שצדת המון גרפיטי. לא הפסקת לצלם. היית רוצה לצייר פעם גרפיטי?".

אלונה:
"כן".

אימא:
"איזה גרפיטי היית עושה?".

אלונה:
"לא יודעת. יש לי עוד זמן לחשוב על זה".

אימא:
"נכון. אז בואי נמציא לך בינתיים שם".

אלונה:
"אולי השם שלי בהפוך? הנולא".

אימא:
"אולי קרצ?".

אלונה:
"אימא!".

אימא:
"אני יודעת איזה גרפיטי את יכולה לעשות: משפטים נגד אימהות".

אלונה:
"רעיון טוב".

אימא:
"קדימה, תני דוגמה".

אלונה:
"אימא, די!".

אימא:
"חזק מאוד. אז איזה ציון את נותנת לציד גרפיטי?".

אלונה:
"חמישה כוכבים".

אימא:
"גם אני נותנת חמישה, כי זה היה ממש יפה ומעניין, וכיף כל כך ללכת בתוך רחובות קטנים וסמטאות ולגלות שהם מלאים באמנות. זה מרגש לדעת שאתה מסתכל על יצירה שיכול להיות שמחר כבר תחעלם. ו…".

אלונה:
"אימא, די!".

אימא:
"אוקיי, די".

ציונים

אלונה: 5/5
מיכל: 5/5

← סיור גרפיטי בשכונת פלורנטין, חינם ועצמאי לגמרי