סיכום 2021 בקולנוע: אף אחד באמת לא יודע שום דבר

רק יצא וכבר הסרט המרוויח ביותר של 2021. "ספיידרמן: אין דרך הביתה" (צילום: יחסי ציבור)
רק יצא וכבר הסרט המרוויח ביותר של 2021. "ספיידרמן: אין דרך הביתה" (צילום: יחסי ציבור)

סרטים שתוכננו לשבור קופות התרסקו, הדרמות למבוגרים והבמאיות דווקא הפתיעו, המיוזיקלס עלו ונפלו, נטפליקס ופלטפורמות הסטרימינג נכשלו ורק הסינים המשיכו להכניס ערימות של כסף מהמיתולוגיה הלאומית שלהם. 2021 לא הייתה שנה מאוד טובה לקולנוע - אבל לפחות לא היה משעמם

20 בדצמבר 2021

אם הייתם צריכים להמר איזה משני הסרטים של רידלי סקוט שייצאו למסכים ב-2021 יהפוך ללהיט גדול יותר, הייתם שמים את הכסף על אפוס אבירים עתיר תקציב עם אדם דרייבר או על אופרת סבון עם אדם דרייבר? סקירת הסרטים שסקוט ביים במאה הנוכחית מגלה שסרט החרבות ההיסטורי "ממלכת גן עדן" הכניס פי ארבע מ"כל הכסף שבעולם", שגולל סיפור פשע אמיתי על משפחה עשירה ומפורסמת. על בסיס ההיסטוריה הקרובה הזו היה הגיוני לצפות שגם "הדו קרב האחרון" ידפוק קופה, אבל כידוע הסרט היה לאחד הכישלונות המהדהדים של השנה, בעוד "בית גוצ'י" מתגלה כלהיט מפתיע (עד כה הכניס 95 מיליון דולר) ונרשם בעולם כדרמה היחידה בעידן הקורונה שהצליחה להחזיר את הקהל הבוגר לבתי הקולנוע. 

מההתרסקויות הקשות של השנה. יחידת המתאבדים (צילום: יחסי ציבור)
מההתרסקויות הקשות של השנה. יחידת המתאבדים (צילום: יחסי ציבור)

בחודשים שחלפו מאז שבתי הקולנוע חזרו לפעול בסביבות מאי נוצר רושם ברור שהסרטים היחידים שהצלחתם כמעט בטוחה הם סרטי גיבורי-העל (וגם "מהיר ועצבני" וגודזילה נגד ג'יימס בונד), הפונים לקהל צעיר שיכול ללכת לקולנוע לבד, בלי אמא ואבא. דור ההורים, והוריהם, מעדיף את הנוחות והביטחון שמציעים שירותי הסטרימינג בבית. בגלל המגבלות הידועות הם גם לא ממהרים לקחת את הקטנים לסרטים לכל המשפחה – "אנקנטו" של דיסני בקושי כיסה את התקציב שהושקע בו. 

אז למה גוצ'י (המבדר) בכל זאת הצליח בקופות? ולמה סרט האבירים (המעפן) לעידן #me too לא? סקוט, כידוע, האשים את המילניאלס ש"לא רוצים שילמדו אותם כלום אלא אם זה מגיע אליהם דרך מסכי הטלפון הסלולארי". או שאולי אף אחד לא הולך לקולנוע בשביל ללמוד משהו. בכל אופן, בכל שנה יש סרטים שמתרסקים קופתית, אבל נראה שהקורונה תרמה לעוצמת ההתרסקויות. גם הסרטים שנרשמו כהצלחות הקופתיות הכי גדולות של 2021 רשמו הכנסות נמוכות יחסית לשנים קודמות. 

המספרים הגדולים לא גדולים

הסרט שמכר הכי הרבה כרטיסים בארה"ב הוא "שאנג צ'י ואגדת עשר הטבעות" עם הכנסות של 224 מיליון דולר (עד סוף השנה "ספיידרמן: אין דרך הביתה" יעקוף אותו בקלילות). לשם השוואה, ב-2019 הסכום הזה היה ממקם אותו רק במקום העשירי בטבלת הסרטים המכניסים של השנה.

מתוך Shang-Chi and the Legend of the Ten Rings
מתוך Shang-Chi and the Legend of the Ten Rings

בינתיים במקום השלישי מדורגת "האלמנה השחורה" עם הכנסות של 184 מיליון דולר בארה"ב (סה"כ 380 בכל העולם). בסוף יולי פורסם שסקרלט ג'והנסון הגישה תביעה נגד דיסני בטענה שפגמו בהכנסות הקופתיות של הסרט כשהציעו אותו בשירות הסטרימינג שלהם במקביל להקרנות בקולנוע (מה שפגע באחוזים שלה מהרווחים הפוטנציאליים). הכוכבת והאולפן – שדיווח על הכנסות של כ-60 מיליון דולר נוספים ממכירתו בסטרימינג – הגיעו להסדר מחוץ לבית המשפט.  

לא רק דיסני ניסו לקדם את שירות הסטרימינג שלהם על חשבון בתי הקולנוע. כזכור, בדצמבר 2020 אולפני וורנר הודיעו שישחררו את 17 סרטי 2021 שלהם ל-HBO MAX במקביל להפצתם בקולנוע. במבט לאחור, ההחלטה הזאת ככל הנראה פגעה בהכנסות של "יחידת המתאבדים" (שהכניס בבתי הקולנוע בארה"ב חצי ממה שהכניס בשאר העולם) ושל "חולית" (שהכניס בארה"ב שליש מהכנסותיו בשאר העולם). 

ההפצה בסטרימינג פגעה בהכנסות. "חולית" (צילום: יחסי ציבור)
ההפצה בסטרימינג פגעה בהכנסות. "חולית" (צילום: יחסי ציבור)

עם זאת נתוני הצפייה ב-HBO MAX מגלים תואם מסוים בין מכירות הכרטיסים בקולנוע לבין כמות הצפיות הביתיות – סרט שכשל בקולנוע לא זכה להצלחה יתרה בבית. הדוגמה הבולטת היא דרמת האוסקרים "משפחה מנצחת" שלמרות הביקורות הטובות (גם מהצופים) כשל בבתי הקולנוע (14 מיון דולר בארה"ב) ובמקביל צפו בו בסוף השבוע הראשון רק ב-707,000 בתים, שזה הרבה פחות מכמות הצפיות הביתיות שצברו "יחידת המתאבדים" (2.8 מיליון בתים), ו"חולית" (1.9 מיליון). מכאן שהטיעון שדרמות הפונות לקהל בוגר אינן מוציאות אנשים לבתי הקולנוע אך עשויות להצליח יותר בבית, אינו מוכיח את עצמו. מה שכן שב ומוכיח את עצמו הוא המשפט המפורסם שכתב התסריטאי וויליאם גולדמן בספרו על הוליווד מ-1983: "אף אחד לא יודע שום דבר".

בכל אופן, על סמך הניסיון של השנה, אולפני וורנר לא יחזרו על האקספרימנט ב-2022. כלומר, הצופים שירצו לראות את "באטמן" ביום יציאתו ב-4 במרץ יצטרכו לרכוש כרטיסים לקולנוע. לשירותי הסטרימינג הוא יגיע מאוחר יותר, כמו שהיה נהוג לפני הקורונה.

הפריחה הקצרה של המיוזיקלס

מנקודת מבטה של החתומה למעלה אחת התופעות המרנינות של 2021 היתה פריחת המיוזיקלס. אך יחד איתה באה האכזבה מכישלונם הקופתי המוחץ. שלא כמו "לה לה לנד" מ-2016 ו"האמן הגדול מכולם" מ-2017 – מיוזיקלס קולנועיים מקוריים שהצלחתם הגדולה ודאי תרמה לגל הנוכחי – רוב הסרטים שיצאו השנה הם עיבודים למיוזיקלס שזכו להצלחה על הבמה.

מתוך הסרט 'שכונה על הגובה' (צילום: יחסי ציבור)
מתוך הסרט 'שכונה על הגובה' (צילום: יחסי ציבור)

"אוון הנסן היקר", הלהיט הגדול מברודוויי, מיהר להגיע לקולנוע במקביל לריצתו בתאטרון, וזכה לעיבוד קלוקל שהתגלה כשגיאה מכל בחינה (הבולטת שבהן היתה ליהוק השחקן המקורי, בן פלאט, שהיה נפלא על הבמה, אך בגיל 28 כבר היה מבוגר מכדי לגלם תיכוניסט נוירוטי). לעומתו "שכונה על הגובה" ו"סיפור הפרברים" נעשו בהרבה יותר תשומת לב, וזכו לשבחי הביקורת (לסרט של ספילברג אף צופים שלל מועמדויות לאוסקר). עכשיו נכתבות אנטומיות על אי הצלחתם לתקשר עם קהל הצופים, וחלקן מתמקדות במוצאם של הגיבורים והשחקנים. אחת הטענות היא שעם כל הרצון הטוב נעשתה בסרטים האלה השטחה של האתניות הלטינית, שהיא מגוונת הרבה יותר מהחזות האחידה שהוענקה לה (דיוויד אלוורז, המגלם את ברנרדו הפורטוריקני, מדבר במבטא קובני, ויש אנשים שזה מעליב אותם).

במקביל, שירותי הסטרימינג השקיעו בהפקות מינוריות יותר – "כולם מדברים על ג'יימי" (אמזון פריים) ו"טיק, טיק… בום!" (נטפליקס). הסרט המוצלח בכיכובו של אנדרו גרפילד התגלה כסליפר (סרט שצובר אוהדים בהדרגה), וסיכוייו לזכות במועמדות לאוסקר הולכים וגדלים.

אדם דרייבר בסרט "אנט"
אדם דרייבר בסרט "אנט"

ככל הנראה, המיוזיקל היחידי שזכה להצלחה גדולה, במונחים של היום, הוא "סינדרלה". בניגוד לסרטים הנ"ל, שעוסקים בתכנים קשים (גזענות, התאבדות, הומופוביה וכיו"ב), זה גם המיוזיקל היחידי שמציע לצופים אסקפיזם טהור. המחזמר המקורי הזה דילג על המסך הגדול והגיע הישר לאמזון פריים, שם צפו בו ב-1.1 מיליון בתים בארבעת הימים הראשונים. אבל לא נראה שמישהו באמת אהב אותו. לא רק המבקרים קטלו, גם הצופים מתלוננים. 

מנגד, "אנט" האוונגרדי של לאוס קרקס והספארקס פנה מראש לקהל מצומצם (זה מה שקורה כשאתה מלהק בובת עץ לתפקיד הגיבורה). אף שלא הצליח להחזיר את התקציב הלא גדול שהושקע בו, לסרט יש אוהדים נלהבים והוא עשוי בהחלט לזכות במעמד של קאלט. 

הלהיטים האסיאתים

בזמן שבהוליווד סופרים את הרווחים וההפסדים מסרטי השנה, את ראש טבלת ההכנסות העולמית כבשו בכלל שני סרטים סינים, בפער גדול בינם לבין "לא זמן למות" הג'יימס בונדי, שנמצא במקום השלישי עם 771 מיליון דולר.

מתוך "הקרב באגם שאנגז'ין" (צילום: יוטיוב)
מתוך "הקרב באגם שאנגז'ין" (צילום: יוטיוב)

"הקרב באגם שאנגג'ין", המשחזר אירוע ממלחמת קוריאה, הוזמן על ידי משרד התעמולה הסיני. הוא תוקצב ב-200 מיליון דולר, בוים על ידי שלושה במאי צמרת סיניים (צ'ן קאיגה, צואי הארק ודנטה לם), והכניס 902 מיליון דולר (רק 333 אלף מהם בארה"ב). הסרט תואר במערב כטקסט ג'ינגואיסטי שמנצל את הסנטימנט הלאומי שמטפח מנהיג סין שי ג'ינפינג בימים של מתיחות בין ארה"ב לסין. במילים אחרות – הסרט עושה בדיוק מה שהוליווד עשתה במשך שנים. 

במקום השני נמצאת פנטזיה קומית משפחתית סינית בשם "היי, אמא", שהכניסה 822 מיליון דולר. היא מספרת על אישה שקופצת אחורה בזמן, מתיידדת עם אמה המנוחה ומנסה לסדר לה חיים טובים יותר משהיו לה. הצלחת הסרט בסין נקשרה בכך שעקב המגפה אנשים רבים לא נסעו לבקר את הוריהם בראש השנה הסיני, ובמקום זאת צפו בסרט על איחוד משפחתי. 

ההצפה של נטפליקס

בתחילת 2021 נטפליקס הודיעה שתספק למנוייה לא פחות משבעים סרטים חדשים, שזה ממוצע של סרט וחצי בשבוע. זה הספק שאף אולפן היום לא מתקרב אליו. רק בתור הזהב של הוליווד בשנות השלושים היו אולפנים שהוציאו כמות כזו של סרטים בשנה. הקורונה והסגרים שבאו איתה אמנם הגבירה את הרעב לסרטים שאפשר לראות בבית, אבל יש לזכור שרוב הסרטים גם צולמו בזמן המגפה. 

בנדיקט קמברבץ' ב"כוחו של הכלב" (צילום: יחסי ציבור)
בנדיקט קמברבץ' ב"כוחו של הכלב" (צילום: יחסי ציבור)

כמות על חשבון איכות? ברור. הרשימה כוללת את "מלקולם ומרי" שנוצר מהר ובזול בתנאי בידוד (ג'ון דיוויד וושינגטון וזנדאיה בדירה גדולה), לצד "הודעה אדומה" אדיר התקציב שצילומיו נדחו בחצי שנה בגלל הקורונה (גל גדות, דוויין ג'ונסון וריאן ריינולדס הולכים מכות ומריצים בדיחות ב-200 מיליון דולר). אבל רובם הגדול של הסרטים עלו למסך בלי לעורר כל תשומת לב ואני תוהה אם אפילו בהנהלת נטפליקס יש מישהו שראה את כולם. 

את הסרטים עם פוטנציאל האוסקר הם שמרו, כמובן, לסוף השנה, ויש לנטפליקס לפחות סרט אחד עם מועמדויות בטוחות בכל הקטגוריות החשובות, וסיכויים טובים מאוד גם לזכות בפרס הראשי. מדובר ב"כוחו של הכלב" של ג'יין קמפיון, שמעביר אותי לסעיף הבא. 

עוד שנה משופרת לבמאיות

רבים מהמבקרים לא עשו עמו חסד, והיו גם צופים שהתלוננו, אבל בסופו של דבר "הנצחיים", שניסה לקחת את סרטי גיבורי-העל של מארוול למקום חדש, צבר הכנסות לא רעות (הוא מדורג תשיעי בטבלה העולמית). זה מצרף את קלואי ז'או, הבמאית זוכת האוסקר של 2020, לרשימת במאי שוברי-הקופות של 2021. 

מתוך הסרט "טיטאן" (צילום: יחסי ציבור)
מתוך הסרט "טיטאן" (צילום: יחסי ציבור)

השנה אין במאיות נוספות ברשימה הזאת, אבל יש כמה וכמה במאיות ברשימות של זוכות הפרסים הגדולים. בפסטיבל קאן סוף סוף זכה סרט של במאית בדקל הזהב – "טיטאן" של ז'וליה דוקורנו. זה לא קרה מאז 1993, והזוכה של אז, ג'יין קמפיון, בדרכה לזכות באוסקר. גם בפסטיבל ונציה זכה השנה סרט של במאית בפרס הגדול – "Happening" של אודרי דיוואן. 

במאיות נוספות שסרטיהן מסתובבים קרוב לבמה המרכזית הם "קודה" של שון הדר (מועמד לגלובוס הזהב בקטגוריית הסרט הטוב ביותר, לצד "כוחו של הכלב") ו"הבת האפלה" של מגי ג'ילנהול (מועמדת לגלובוס הזהב בקטגוריית הבימוי). ראוי לציין שאלה אינם תוצרים של עידן #me too. הסרטים הנ"ל אינם עוסקים בהטרדה מינית, אלא בוראים עולמות ומספרים סיפורים על נשים וגם על גברים – פשוט קולנוע במיטבו.