"סיפורה של שפחה" עונה 3 פרק 1־3: עכשיו זה נשים נגד גברים

זמננו קצר והמלאכה מרובה, אז יאללה, בואו ניגש ישר לעניין. העונה השלישית של "סיפורה של שפחה" נפתחה טוב. שלושת הפרקים הראשונים היו מותחים ומעניינים, עם עלילות ודמויות שמסקרן לראות לאן ימשיכו בפרקים הבאים. הכיוון הכללי ברור – מלחמה מתגבשת בין הנשים לגברים, מלחמה שעשויה לאחד שפחות, מרת'ות ורעיות (פשוטות עם לא חלק מהסיפור, כרגיל). מצד שני, מתגבשת ברית של אהבה־שנאה־אינטרסים בין ג'וזף וג'ון. סבבה? סבבה. עכשיו אפשר להיכנס לפרטים.

הפרק הראשון הוקדש לסגירה זריזה של הקצוות מפרק הסיום של עונה 2. המפקד לורנס נותן לג'ון את האופציה להתחרט ולברוח עם אמילי וניקול התינוקת, אבל היא מסרבת ומתעקשת שייקח אותה אל בית משפחת מקנזי, הזוג שמגדלה את בתה הבכורה האנה. הוא מסכים, משום מה. שומרים תופסים אותה ומחזירים אותה, שוב משום מה, אל הווטרפורדים. רק אחרי שסרינה שורפת את הבית (!) ג'ון נלקחת למרכז האדום כדי לשלם על כך שפרצה לבית המקנזים.

זה פרק קצת מוזר עם רצף התרחשויות לא לחלוטין הגיוני, אבל כל צעד עקום מייצר רגע הכרחי ויעיל מבחינה עלילתית ורגשית. הצילום היפה בפרק שם דגש על אי סדר, עם הרבה שוטים "שבורים" שהיו יכולים להיראות סימטריים ונקיים אם הדמויות היו מתיישרות לפיהן – אבל הן לא, הן תמיד צעד אחד הצידה, או בזווית טיפ־טיפה עקומה. חלק מהשוטים, בעיקר אלה של סרינה ושל גברת מקנזי, האם המאמצת של האנה, מדגישים את ההיעדר עם הצבה מכוונת של הדמויות בצד הפריים, שרובו ריק.

מתוך "סיפורה של שפחה" עונה 3 (צילום: באדיבות HOT)

אחרי שכל העולם כבר התעצבן על כך שהעונה לא נגמרה בעזיבה של ג'ון את גלעד, גם הדמויות בסדרה אומרות אחת־אחת לג'ון שהיא אנוכית או משוגעת. קודם כל לורנס, אחר כך גברת מקנזי שמבקשת ממנה לשחרר מהאנה, פרד שמאשים אותה שכולם ימותו בגללה, סרינה שצורחת עליה שהיא "נתנה את התינוקת לרוצחת" (לא, את) ולבסוף ניק. עם שני האחרונים לג'ון יש כרגע מערכת יחסים סוערת ואפילו דו קוטבית: היחס שלה כלפי שניהם מתחלף ברגע מזעם בוער לרוך אוהב. את פרד היא כבר לא ממש סופרת, כי היא יודעת בדיוק מה הוא חושב ומה הוא מסוגל לעשות בכל רגע, אין הפתעות.

אבל למי אכפת מפרד – אחרי הענישה במרכז האדום הגיבורה מגיעה להצבה חדשה וצפויה, הפעם אצל המפקד ג'וזף לורנס. את הפרק השני ג'ון מעבירה בשני מסעות נפרדים אך קשורים זה בזה – הניסיון להשתלב במחתרת ולהבין את יחסי הכוחות מחד גיסא, בחינת גבולות החופש שהמפקד לורנס מאפשר מאידך גיסא. שוט הסיום של הפרק הראשון היה כל כך אופטימי שאפשר היה לחשוד שאנחנו בדרך ל"סיפורה של שפחה – עונת המסיבות", אבל האמת היא שג'וזף הוא לא המשיח הפמיניסט בסתר שלו פיללנו, אבל הוא גם לא רע רשע ומרושע. בשונה מפרד, לורנס הוא טיפוס לא צפוי ומבלבל, לפחות בשלב הזה. לא מעניין אותו לאסור על נשים לקרוא (או לאנוס את השפחות שלו), אבל הוא גם לא עושה רושם של פמיניסט או הומניסט גדול. אין לו בעיה עם הפעילות החתרנית בביתו, כל עוד זה קורה בשקט ומחוץ לשדה הראייה שלו.

מתוך "סיפורה של שפחה" עונה 3 (צילום: באדיבות HOT)

היחס שלו לג'ון כבר ממש מבלבל – הוא מזהה בה סוג של פוטנציאל אבל גם מזלזל בה ופוסל אותה, לא בגלל שהיא אישה אלא בגלל האישה המסוימת שהיא. אחרי שפעילת מחתרת מתה כי ג'ון סירבה להסגיר אותה לשומרים כדי להציל את חייה, לורנס אומר לה: "נשים כמוך הן כמו ילדות קטנות, מבקשות יותר מדי ולוקחות כל מה שהן רוצות, בלי לחשוב על ההשלכות". זה מבלבל, כי הבחירה שג'ון עשתה דווקא תואמת את הגישה שהוא מטפח – חשיבה אינטרסנטית ששמה את טובת הכלל, במקרה זה טובת המחתרת, מעל הגורם האנושי הבודד.

אולי בגלל זה הוא לא מעיף אותה, אלא משפיל אותה מול המפקדים שמגיעים אליו לפגישה בבית בפרק השלישי. את ההשפלה הוא מלווה באמירות שובניסטיות ברמת תחכום של ילד בן 14 שאומר לאישה ללכת להכין לו סנדוויץ' וחושב שהוא גאון קומי. מצד שני, מאוחר יותר הוא לוקח את ג'ון למחנה פליטות בו כלואות אלף נשים ומטיל עליה לבחור מתוכן חמש שישתלבו בגלעד במקום להיזרק בקולוניות. הסצנה נותנת תחושה כללית של "מה אם אוסקר שינדלר היה דושבג פלספן", אבל החשיבות של ההצעה הזו עצומה בגודלה – הוא נותן לג'ון לקרוא, לחשוב ולבחור בעצמה. על הדרך הוא גם מצטט את פליטת ה"קלסרים מלאים בנשים" של מיט רומני.

צורת החשיבה שמניעה את לורנס איננה דתית, אלא תועלתנית. הוא אולי מזלזל במוסר הדתי של גלעד שקובע שאישה ראויה למות בגלל פריצות או נטייה מינית, אבל יש לו מערכת מוסרית שרירותית משלו שהוא מאמין בה באופן עמוק. בשביל לשרוד או להיות שווה את המאמצים של אנשים אחרים, האדם צריך להפגין יכולות או תכונות שיטיבו עם המין האנושי. גברת מקנזי, לדידו, ראויה יותר להיות אמא של האנה כי היא שלחה חבילות ליתומים באפריקה בזמן שג'ון ערכה ספרים "חסרי חשיבות", ואמילי ראויה לחופש תנועה ופעולה כי היא "אדם חכם בצורה לא טבעית" ולכן עשויה להועיל לאנושות בעתיד. בקיצור, המפקד לורנס הוא #מצביעזהות.

מתוך "סיפורה של שפחה" עונה 3 (צילום: באדיבות HOT)

כמה קטנות

1. גבירותיי ורבותיי, סרינה ג'וי ווטרפורד. היא אומללה, היא מבולבלת והדמות שלה יכולה ללכת לכל כיוון אפשרי העונה. האם תעבור תהליך של גאולה ותהפוך סופית לדמות חיובית? האם תיכנע שוב לאלימות ולניתוק הרגשי? האם תישאר קרועה בין שני הקצוות? האם תשים לפרד, שכמובן מתרגל את ההתנצלות המעיקה שלו עם אחת האיזבליות, רעל במרק? כך או כך, הקשר שלה ושל ג'ון רחוק מלהסתיים למרות שהן כבר לא גרות באותו בית.

2. עלילות אמילי בקנדה נתנו לנו כמה מהסצנות הרגישות והעצובות בתולדות הסדרה, והוסיפו לעלילת הצד הקנדית והחלבית משהו את האדג' שהיה חסר לה. אליסון בלדל הייתה מעולה ב"שפחה" מהרגע הראשון, והיא רק הולכת ומשתפרת. גם ממוירה, לוק וניקול בא לי לראות עוד.

3. אגב ניקול, בסיום הפרק הראשון הייתי מודאגת מפרשת תינוקת המריבה שעלולה להתפתח כתוצאה מהגעת התינוקת לקנדה. מצד אחד, ניקול היא לא קרובת משפחה ישירה של אף אחד בקנדה. לא ברור אם היא נמצאת אצל לוק כי אמילי נתנה לו אותה או כי קנדה נתנה לו אותה, כבעלה של ג'ון. האם והאב הרשמיים של ניקול הם הווטרפורדים, וגם אם הקנדים לא לוקחים אותם בחשבון – ההורים הביולוגיים שלה נמצאים בגלעד. אם אמילי תצהיר שהיא עשתה את זה בעזרתן של ג'ון וסרינה – ייתלו אותן תכף ומיד. אם היא תגיד שהיא פשוט לקחה אותה כדי להציל אותה, ממשל גלעד יוכל לטעון שהיא רוצחת משוגעת שחטפה תינוקת תמימה סתם ככה. כרגע נראה שהסדרה ממש לא מוטרדת מזה, אבל די יפתיע אותי אם פרד אפילו לא ינסה לעשות משהו.

4. ניק קודם לתפקיד בכיר יותר בעיקר כדי להישלח למות בחזית בשיקגו. באסה, אבל אפשר להודות עכשיו שהדמות הזו משעממת כבר לפחות חצי עונה וכבר חייבים לפתח אותו איכשהו? לפני שניק עוזב הוא וג'ון מסתגרים בחדר וכנראה שוכבים. איזה אוקוורד יהיה אם בפרק הבא יתברר שהיא שוב בהריון.

5. בפגישה אצל לורנס המפקדים דנים מה לעשות עם קבוצת נשים גדולה, שהיא כנראה כל כך חוטאת ומזעזעת שאפילו לא שוקלים להפוך אותן לשפחות. מה כבר עשו שם בשיקגו, אורגיות ועיקור קולקטיבי? בכל אופן, בדיון מצוינת פעמיים האופציה לבצע "חילוצים" בלי להסביר מה זה בעצם. חילוץ בגלעדית זה הוצאה להורג פומבית בתלייה. קלאסי.

6. כמו לורנס לג'ון, גם אמא של סרינה מאשימה את הבת שלה שהיא מתנהגת כמו ילדה קטנה. אין מצב שזה במקרה. כמו כן – אמא של סרינה מה זה לא מתרשמת מכל עניין השפחות האלה. אם היו מזמינים אותה ל"לידה" של סרינה היא בטח הייתה צוחקת לה בפנים.

7. דודה לידיה עדיין בסביבה והיא פאקינג כועסת. תתכוננו לבלאגן.

8. את גברת מקנזי משחקת אמי לנדקר, שרה מ"טרנספרנט". שתדעו.

← "סיפורה של שפחה", ימי חמישי בבוקר ב־HOT VOD וב־22:00 ב־HOT HBO

מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?"