סמוטריץ' צודק: זה הזמן להתחשבן על כסף בין תל אביב למתנחלים

במסגרת המחויבות של קואליציית העבריינים בממשלה לנפק לפחות שלוש אמירות מטומטמות באופן קיצוני מדי יום, הגיעה בשעות הצהריים התורנות של סוכן הכאוס בצלאל סמוטריץ' לפתוח את הפה ולפלוט ממנו זירמה של חרטוטים, שקרים ודברי פילוג ושיסוי. "ישראל השקיעה במטרו בשביל תל אביב", אמר ילד הכאפות של הציונות הדתית, "אז תל אביב צריכה לתת בחזרה למדינה". זהו קשקוש בלתי נתפס שגובל בלקות שכלית, כמובן, והפיתוי להוכיח שמדובר באחד המטומטמים הגדולים בתולדות ישראל עצום. אבל זה הדבר האחרון שצריך לעשות עכשיו.

קל מאוד, קל מדי אפילו, לסתור את הטענה של סמוטריץ'. אבל כמו כל טרול שמזהם את המרחב הציבורי בנוכחותו, גם לסמוטריץ' אין שום כוונה להיכנס לדיון עובדתי וענייני על שום דבר. זה בכלל לא משנה שהמטרו ישרת בעיקר את הפריפריה, לא משנה שהמטרו הוא לא מתנה לתל אביב אלא הכרח תחבורתי במרכז העסקים הראשי של מדינת ישראל, לא משנה שעוד לא באמת התחילו להשקיע בו והוא יחל לפעול רק ב-2040, לא משנה שכך לא עובדים היחסים בין השלטון המרכזי והשלטון המקומי בשום מקום שאינו רפובליקת עולם שלישי שדופקת לעצמה בראש אגוזי קוקוס. כל מה שמעניין את סוכן הכאוס הוא להשתיל בתודעה את השקר, את הצבתן של "תל אביב" ו"המדינה" זו מול זו ואת הביזה כסוג של החזר חובות. כל ויכוח בנושא רק מסייע לו לקדם ולקבע את הנרטיב השקרי.

בוויכוח המטומטם סביב השאלה "האם תל אביב חייבת משהו למדינת ישראל", או בוויכוח המטומטם לא פחות בסוגיית "האם המטרו הוא 'בשביל תל אביב'", אי אפשר לנצח את סמוטריץ'. כי זה ויכוח מטומטם. ויש לו הרבה יותר ניסיון בטמטום. אולי יותר מכל אזרח ישראלי אחר. הרשתות החברתיות כבר מלאות בהדגמות, גרפים, טבלאות ונתונים שמוכיחים עד כמה הטיעון הסמוטריצ'י מגוחך (כמו גם "חוק קרן הארנונה" כולו), אבל הדיון הזה לא מתקיים בארץ העובדות, ממנה התרחקנו מזמן ומאז בתאוצה גוברת. למעשה, זה אינו דיון כלל. זאת מלחמה במעמד צד אחד.

בצלאל סמוטריץ', כמו יתר חבריו לימין המשיחי-קיצוני, מנהל מלחמה בישראליות. מדינת יהודה מסתערת על תל אביב כדי להכניע את מדינת ישראל. הם לא רואים בעיניים ולא סופרים אף מגזר בחברה הישראלית ממטר. הם יורים לכל הכיוונים ומשנאחזו בעוצמת השלטון אין להם כל כוונה לוותר עליו. תוכיחו אלף פעם שהוא טועה – לא יזיז אותו מילימטר. ולכן לא נותר אלא לומר שסמוטריץ' צודק, המדינה אכן השקיעה לא מעט בתל אביב. ואולי באמת הגיע הזמן שמי שהמדינה השקיעה בו יתחיל להחזיר. בואו נעשה פה סוף סוף קצת צדק חלוקתי.

עכשיו צריך לבדוק רק איפה עוד המדינה השקיעה סכומי עתק. נשב עם סמוטריץ' ונבדוק, למשל, בדיוק כמה השקיעה המדינה בהתנחלויות ובתחזוקת הכיבוש שמאפשרת את קיומן. כמה כסף נשרף על כבישים שמובילים למבוי מדיני סתום. כמה כסף נשפך על השליטה הצבאית בפלסטינים. איזה חלק מתקציב המדינה נוגסת ההזיה המשיחית על ארץ ישראל השלמה ב-56 השנים האחרונות. תרשום, סמוטריץ', תרשום. מדינת ישראל ויתרה לאורך עשורים על תקציבי חינוך, רווחה ובריאות והזניחה את עיירות הפיתוח כי השקיעה אותם באבטחת סמוטריצ'ים על גבעות נידחות בין שכם לרמאללה. האם גם הם, תושבי יו"ש, צריכים להחזיר את טריליוני השקלים שעלו למדינה?

זו עשויה להיות מתמטיקה מעט סבוכה, עם חישובים אינפלציוניים ובדיקה מעמיקה של החזר-פר-השקעה, ואי אפשר לצפות מאדם בור ונבער כמו השר להרס האוצר לעשות אותם בעצמו, אז אפשר להתפשר כמו שאנחנו בשמאל אוהבים, ולסכם שבניכוי המטרו, הרק"ל, פרויקט אופנידן והשפד"ן, יוצא שהמתנחלים חייבים להחזיר למדינת ישראל את המפתחות. לא צריך שיחזירו את הכסף. נסתפק בהחזרתם עצמם לתוך גבולות ישראל ובסיומה של הפארסה הטראגית הזאת. בזמן שהציבור החילוני-ליברלי פונה להיאבק בחרדים, הוא מחמיץ את העובדה שהציונות המשיחית היא המנוע שמאחורי ההפיכה המשטרית. כל אמירה כזו של סמוטריץ' נועדה לשרת את ההפיכה ולהניח לה את היסודות. תקשיבו לסמוטריץ' טוב טוב: אדוני הארץ מיהודה ושומרון החליטו לשעבד גם אתכם.