אורגזמה קולינרית: מסעדה שהיא רצף בלתי נגמר של ביסים מענגים

מנת הלחם של "סנטי" היא אירוע ששווה פסקת פתיחה. מופע אור קולי של פחמימות. שלושה סוגי לחמים משלוש מאפיות שונות, פוקצ'ה, מחמצת ושיפון, כל אחד יותר מוצלח מהאחר. כל האושר הזה הוא רק הדשא שעליו עולים הכוכבים האמיתיים, שלקרוא להם "מטבלים" זה בגדר הוצאת דיבה. בואו נקרא להם בשם האמיתי שלהם: אורגזמה קולינרית בצלוחית. חמאה עם פיסות עור עוף פריכות. ממרח נקניק חזיר פיקנטי. קרם פרש עם רוטב XO מפוצץ בטעמים של דג ושרימפס. צלחת שמן זית עם רסק עגבניות וחריפים. ומעל הכל – גבינת ריקוטה חמה, תוצרת בית, שאפילו העובדה שיש לה מרקם של קוטג' לא מצליחה להוריד מהאטרקטיביות שלה. מנה כל כך מושלמת שאם הייתם מדמיינים אותה הייתם צריכים לכפכף את עצמכם, כי וואלה הגזמתם.

עכשיו תחשבו. מקום שמשקיע ככה במנת הלחם שלו, כמה מוצלח עומד להיות שאר הערב? ובכן, התשובה היא שעתיים וחצי של אושר. רצף כמעט בלתי נגמר של ביסים אדירים, טעמים שמתפוצצים על הלשון וכאב נעים בשרירי הפנים מרוב חיוכים. אוכל מעולה עטוף בשירות שהוא לחלוטין א-פורמלי אבל לא פחות מפנומנלי.

א-פורמלי ופנומנלי. סנטי (צילום: אסף קרלה)

סליחה, נסחפתי. לחם עושה לי את זה. לא חשוב. תשמעו סיפור: לפני עשרים ויותר מדי שנה גרתי בגורדון. הבית השני מפינת בן יהודה. מטר מהים, דקה מהסופר הגדול שפתוח כל הלילה, מיקום פגז אבל בעייתי קולינרית. שני המקומות הראויים היחידים היו בגורדון 17, הבניין שמעבר לכביש. למעלה במרפסת היה "גורדון אין", שילוב די הזוי במבט לאחור בין חדר אוכל של אכסניה לפאב אירי שכונתי (חצי גינס מסביב לשולחן פורמייקה מתנדנד זה החיים). למטה, ברחוב היה "קפה תם" של ליעם פרנקפורט, שהיה המקום של הברנז'ה. אם רצית לדעת מה קורה, מי רב עם מי, איזה שמועות רצות ואיזה קונספירציות עולות, היית יושב בפינה ומקשיב לשיחות. למעשה, ההייפ סביבו היה כל כך גדול, שהמשפט "כן, הדירה שלי נמצאת בדיוק מול קפה תם" הייתה פיקאפ ליין לגיטימי לחלוטין שאפילו עבד מדי פעם.

ב"גורדון אין" כבר אין פאב שכונתי. "קפה תם" נסגר מזמן. אבל ההייפ חזר לגורדון 17 ובגדול. גיא אריש, השף הצעיר שהגיע למשייה והמציא אותה מחדש, לקח את החלל המיתולוגי של "קפה תם" ופתח שם את "סנטי", ואפילו קולות הרעש מהעבודות בבן יהודה לא יכולים להשתיק את הדיבור מסביב. מה שאפילו יותר מדהים הוא שכל מילה בדיבור הזה מדויקת. זה חדש, זה מיוחד, זה יפה, זה לא דומה לכלום וזה ממש ממש טעים.

הנה למשל הסרטן הנא. מאיפה בכלל מתחילים לדבר על המנה הזו? ישבנו על הבר, כלומר על אי השיש הענק שבמרכז החלל, שחלקו מקומות ישיבה וחלקו מטבח הכנות חיצוני. ראינו את המנה נבנית כמו לגו על הצלחת. כל הפרזנטציה המהממת הייתה רק רקע לעדינות נעימה של בשר סרטנים שנכבש במהירות בלימון, והוגש עם קצת סאקה ועם קציפת לצ'ה דה טיגרה (שזה, אם יורשה לי לגגל עבורכם, המיץ של הסביצ'ה). התוצאה היא ביס מענג שמתחיל לאט והופך לריקוד סוער של טעמים.

החבר החדש הכי טוב שלנו. הסרטן הנא של סנטי (צילום: אסף קרלה)

צלחת הדגים הנאים לידה הייתה דוגמה נהדרת לאופן שבו סנטי תופסת אחרת את חווית האכילה. יש כאן סשימי אינטיאס, סשימי טונה בלו-פין ופרידה בשתי צורות – סשימי וטרטר. מנה מצויינת, אבל לכאורה חסרת כל מעוף שראינו ואכלנו באין ספור מקומות אחרים. אבל בדיוק כמו בלחם היה כאן ערך מוסף, והוא היה ברטבים. רוטב לצ'ה דה טיגרה חמצמץ, רוטב סויה מבוסס חומוס וטבסקו תוצרת בית. כל אחד מהם לקח את הדגים למקום אחר לגמרי. ביחד, זאת הייתה פצצת מצרר שהרעידה את בלוטות הטעם.

האלמנט המפתיע הנוסף היה הקו שליווה את כל הארוחה. בשרימפס קריסטל הנאים שנכבשו בסויה חומוס, למשל, זה היה הראשים שטוגנו. שילוב המרקמים בין השרימפס הרך, לראש המטוגן והקריספי הוא כל כך מופלא עד שהוא כמעט מופרך. זאת מנה שקיבלנו במתנה, על חשבון הבית, ולא נהוג להתלונן על מתנות אבל יש דברים שאי אפשר לעבור עליהם בשתיקה: להגיש לשני אנשים מנה של שלושה שרימפסים, ולתת להם להחליט לבד מי יקבל את ראש השרימפס השלישי, זה מעשה לא הגון ולא מוסרי.

אפילו המנות הצמחוניות מצליחות לתפוס כאן אבק כוכבים. הכרישה, שנצלתה על האש עם חמאה ומי ריקוטה, נמסה על הלשון ומשאירה מאחוריה שובל של נעימות. שיפוד הפטריות משחק לך בראש וגורם לך לדמיין שאתה אוכל טאקו בשר עסיסי, כשמה שבאמת יש כאן זה שלושה סוגי פטריות מטופלים ביד של אומן ומוגשים על עלי כובע נזיר. זאת לגמרי מנה צמחונית. זה לגמרי הביס הכי בשרני שאכלנו כבר הרבה זמן.

אין במנה הזאת שום דבר שהוא לא בול. הפיצ'י של סנטי (צילום: אסף קרלה)

ואז המולים. תרשו לי לעצור שניה כדי להיזכר במולים. איזה אושר. הם היו נהדרים. פתיתי צ'ילי מטוגן נתנו להם קראנץ' נעים, אבל כל זה רק היה רקדן הליווי ליוניקורן האמיתי על הצלחת – רוטב חמאת המיסו. זה רוטב חולני במובן הכי חיובי של המילה. יש רטבים שאתה רק רוצה לאכול אותם עם כפית. את זה ממש ישבנו ואכלנו עם כף. ועוד לא אמרנו מילה על הצ'יפס מתפוחי האדמה המותססים שהגיע עם המולים. חפשו בויקיפדיה תחת הערך "שלמות". שיפוד התמנון היה עוד מפגן מרשים של יכולות. מתחת לבשר התמנון, שהיה צלוי באופן מושלם, היה תמנון שנכבש בכבישה קרה ואם זה לא מספיק, מעל הכל גם היו פיסות קטנות של שומן כבש. יש כאן משחק מרקמים, משחק טעמים ומשחק טמפרטורות שיוצרים ביחד לונה פארק של אושר ועושר.

הקאמה-טאמה פיצ'י התגלתה כאחת ממנות הפסטה הכי מענינות והכי מוצלחות שאכלנו בשנה האחרונה. הפיצ'י, איטריות חלולות טריות, הוגשו עם חלמון חי, עירית, רוטב שום לבן וקוויאר שחור. אין במנה הזאת שום דבר שהוא לא בול. מהפסטה המופלאה שהיא כל מה שאתה יכול לדמיין ועד לרוטב שעטף אותה כמו שמיכה של אהבה שלא רוצה לשחרר. בסוף, כל מה שאתה רוצה זה עוד חתיכת לחם כדי לנגב את הרוטב ואת הדמעות.

קטן אבל ממזר. סנטי (צילום: אסף קרלה)

שיפוד השייטל היה בדיוק מה שהיה צריך כדי להבין את הסיפור. סטייק שייטל עשוי פרפקט, יושב על בריוש שטוגן בחמאה. ביס שבביצוע נכון הוא מושלם בפני עצמו ולא צריך שום תוספת. אבל בסנטי תמיד יש עוד משהו. כאן זה היה פס של קימצ'י על הבשר שבעט את הטעמים לסקאלה חדשה לגמרי של תענוג. אין פה המון אוכל, אבל במחיר של 48 ₪ זאת אחת מהמנות היותר שוות שאפשר למצוא כרגע באזור חיוג 03.

אם היה חשש שהקינוחים לא יצליחו לעמוד בסטנדרט, הגיעה עוגת הגבינה ואמרה "יאללה יאללה". העובדה שבכלל קוראים לזה עוגת גבינה זה קצת לא ראוי. זה כאילו עוגת גבינה יצאה לטיול, פגשה ענן, בילתה איתו לילה סוער וזה פרי האהבה שלהם. זה כל כך מוצלח בטעם וכל כך מופרך במרקם, שאין ברירה אלא להמשיך ולאכול כדי לנסות ולהבין מה קורה פה (או איך קרה שקיבלנו את המנה המופלאה הזו על חשבון הבית). הרי-או-לה, דייסת אורז וניל, הייתה סגירת מעגל מושלמת לארוחה. כמו הלחם שהתחלנו איתו, היא הייתה אדירה בפני עצמה. מרקם חלק ועדין עם טעם עשיר של וניל. כמו בלחם, התוספות היו מה שעשו את ההבדל. היו שם אגוזים מסוכרים, ואורז תפוח וחיטה תפוחה וקראמבל והכל ביחד התחבר למסיבת הסיום שמגיעה לערב שכזה.

לא ראוי לקרוא לפלא הזה עוגת גבינה. סנטי (צילום: אסף קרלה)

יש כמובן דאון סייד לכל האירוע: סנטי עלולה להיות חוויה יקרה. לא כי המנות עצמן יקרות (למעשה הן מתומחרות באופן סביר להפליא), אלא כי הן קטנות יחסית וכל כך מוצלחות. צריך רמות שליטה עצמית של נזיר בודהיסטי כדי לצאת מכאן בזול, וזה לפני שאנחנו מדברים על אלכוהול. מצד שני, בניגוד ללא מעט מקומות, אתה לגמרי מקבל תמורה מלאה לכסף. יש פה אוכל מעולה, יש שירות שמבין עניין ויש חוויה קולינרית שהיא הכי כאן ועכשיו. חוויה כל כך מוצלחת, שמהרגע שאתה יוצא, ברור לך שתחזור.

★★★★☆ 4.5 כוכבים
>> סנטי, גורדון 17, ראשון עד שבת (לא כולל שישי) 23:00-17:00; 073-3861622

מנת לחם 38
סרטן נא 72
צלחת דגים נאים 98
שרימפס נא 64 (לא חויב)
שיפוד פטריות 32
כרישה במי ריקוטה 32
מולים 58
שיפוד תמנון 64
שייטל 48
אטקיות פיצ’י 64
רי-או-לה 42
עוגת גבינה 42 (לא חויב)