כמעט 16 שנה אחרי שירדה מהמסך, בפברואר האחרון עלתה בדיסני פלוס עונת המשך חדשה של "סקראבס". באמריקה קוראים לקאמבק כזה "ריבייבל". החייאה. לקראת החזרה, הפודקאסט של זאק בראף ודונלד פייז'ון עזר ליוצר הסדרה ביל לורנס להבין עד כמה המעריצים עדיין רעבים לעוד "סקראבס". אחרי עונה ראשונה מצוינת של הריבייבל, הסדרה חוזרת לעונה נוספת פחות משנה אחרי שעלתה הראשונה. זה קצב מהיר למדי עבור סדרת טלוויזיה. בתחילת העונה הקודמת חששתי שהסדרה לא תצליח לשחזר את ההומור והלב של סדרת המקור, אבל התבדיתי מהר מאוד. כעת, לעונה החדשה, הגעתי עם חשש אחר – מתסמונת העונה השנייה. לא רק שהתבדיתי, הסדרה אפילו השתפרה.
>> אנחנו צריכים רופא: מה גרם לנו להתאהב כל כך בסקראבס?

בעונה החדשה קוקס הופך למטופל בבית החולים, בעוד ג'יי.די מפתח את מערכת היחסים שלו עם צ'ארלי. מבחינת הקריירה, לעומת זאת, הוא קיבל על עצמו משימה חדשה: למצוא מתמחה שהוא יוכל לשמש לו מנטור, כפי שקוקס היה עבורו. בעונה הקודמת ההתמקדות הייתה בהסתגלות שלו לחיי הגירושים, אבל כעת נדמה שהמיקוד חוזר לקריירה של ג'יי.די, והוא נדרש לקבל החלטות משמעותיות הרבה יותר, החלטות שממש יכולות לסכן את הקריירה שלו. יכול להיות שזה יהפוך למשהו חסר השלכות, אבל גם יכול להיות שזה יחזור אליו כמו בומרנג בהמשך העונה.

יהיה מעניין לראות אם זה יתפתח, אבל מעניינת עוד יותר הביקורת שמסתתרת מתחת לשני הפרקים הראשונים על מערכת הבריאות האמריקאית. זה לא חדש ל"סקראבס", שכבר נגעה בנושא בעבר, אבל הפעם היא מסתכלת עליו מנקודת מבט אחרת ומפנה את השאלה לרופאים שנאלצו לעבוד בתוך המערכת: מה יקרה כשהרופאים, שנאלצו להתאים את הטיפול למגבלות הביטוח של המטופלים, יצטרכו בעצמם טיפול רפואי?

מה שמעניין במקרה הספציפי הזה הוא שהשאלה הזאת מכניסה את ג'יי.די לקונפליקט בין האישי למקצועי. ג'יי.די בבירור נותן טיפול מועדף לד"ר קוקס, וכבר בעונה הקודמת ראינו אותו מתעדף חבר בדירקטוריון של בית החולים. אלא שהפעם זה הרבה יותר אישי. קוקס הוא לא סתם עוד מטופל שג'יי.די מכיר, אלא האיש שלימד אותו להיות רופא. במשך שנים ג'יי.די היה זה שחיפש את האישור שלו, למד ממנו וניסה לעמוד בסטנדרטים שלו, ועכשיו יחסי הכוחות ביניהם מתהפכים: קוקס הוא זה שזקוק לטיפול וג'יי.די הוא זה שצריך לקבל את ההחלטות.

זה נעשה מעניין אפילו יותר במקביל לקו העלילה שבו ג'יי.די מחפש מתמחה שיוכל לשמש לו מנטור. פתאום הוא נמצא בדיוק באמצע השרשרת הזאת: מצד אחד המנטור שלו הופך למטופל שלו ומערער את שיקול הדעת המקצועי שלו, ומהצד השני הוא אמור להיות המבוגר האחראי שילמד רופא צעיר איך לקבל את אותן החלטות בעצמו. במובן הזה, שני קווי העלילה שנראים בהתחלה נפרדים מתחילים להשלים זה את זה. ג'יי.די כבר לא רק צריך להחליט איזה רופא הוא רוצה להיות, אלא גם איזה רופא הוא רוצה ללמד מישהו אחר להיות.

לכן התיעדוף של קוקס מרגיש משמעותי יותר מסתם החלטה בעייתית של ג'יי.די בפרק אחד. הוא דוחף אותו לנקודות קיצון ומעמיד בסימן שאלה את כל מה שהוא אמור להעביר הלאה לדור הבא. על בסיס שני הפרקים שיצאו, זה כבר מרגיש הרבה יותר כמו מגדל קלפים שיתפרק מתישהו מאשר משהו חסר השלכות. כל הדברים האלה, לצד סצנות הפנטזיה המצוינות של ג'יי.די, נותנים לסדרה אפשרות ממשית להתפתח ולא לדשדש במקום, וכך היא חומקת באלגנטיות מתסמונת העונה השנייה.

אם אתם לא מכירים את המושג, מדובר בתופעה מוכרת בעולם הטלוויזיה, שבה סדרה בעונה השנייה מתקשה לשחזר את הצלחתה של העונה הראשונה. זה קורה, בין היתר, כי יש הרבה יותר דברים לעשות במעט מדי זמן. במקרה של "סקראבס", גם הפער בין שתי העונות היה קצר במיוחד – פחות משנה – מה שמעלה עוד יותר את החשש. אבל לא, הסדרה ממשיכה להיות מצחיקה, אמיתית וכנה, ולכן היא גם מצליחה לשמור על סוד הקסם שלה.

עם זאת, סוד הקסם של "סקראבס" תמיד היה העומק, אז איך מעמיקים עוד יותר? מפנים את אותן שאלות לגורמים אחרים. אם בעבר הרופאים היו אלה שנאלצו להתמודד עם האבסורד של מערכת הבריאות האמריקאית, עכשיו הם גם אלה שמשלמים עליו. דווקא החילוף הקטן הזה מאפשר לסדרה לחזור לטריטוריה מוכרת מבלי למחזר את עצמה. אולי זו הדרך הטובה ביותר להימנע מתסמונת העונה השנייה: לא לנסות לשחזר את מה שעבד בעונה הראשונה, אלא לבדוק כמה עמוק יותר אפשר לקחת אותו. כעת יש רק דרך אחת להרוס את שאר העונה – אם יחליטו להפוך את אירועי שני הפרקים האלה לנטולי השלכות. זה, ואולי גם אם יחזירו את אליוט וג'יי.די להיות זוג. יש גבול לכמה שדברים יכולים לחזור על עצמם.

• ביקורת טלוויזיה
• דיסני+