סקר הערים של Time Out מגלה: תל אביב היא עיר נוראית ומדהימה

התל אביבים מתים על העיר שלהם. התל אביבים סובלים מהחיים. סקר הערים הבינלאומי של Time Out מטיל זרקור על הדו קוטביות של החיים התל אביביים: מצד אחד כיף וקרחנה ומסיבות, מצד שני בדידות וחרדה בכל פינה. תסתכלו על הנתונים ותראו אותנו

מצעד הגאווה בתל אביב (צילום: Shutterstock)
מצעד הגאווה בתל אביב (צילום: Shutterstock)

תל אביב היא עיר בפוסט טראומה. "אכול ושתה כי מחר נמות" זה הבוקר טוב שלנו. יוקר מחיה שלא מאפשר לנשום החליף פיגועים שהחליפו סקאדים שהחליפו מלחמות. התוצאה פשוטה: חיים במאניה דפרסיה. אוכל טוב, חיי לילה מעולים, התרחשויות בכל מקום; והצד השני של המטבע: חיים מהיד לפה, בדידות קיצונית וחרדות. כולנו מרגישים את זה, ועכשיו יש לזה תימוכין. סקר הערים הבינלאומי של Time Out מראה שאם יש דבר שתל אביב מצטיינת בו זה סקס, סמים, רוקנ'רול ולחץ. אז הסקס כבר לא אותו סקס והרוקנ'רול התחלף בטכנו, אבל הסמים, ובכן, נשארו סמים. הסקר מאשש את תוצאות סקר הסמים שערכנו בחודש פברואר וקובע שתל אביב היא שיאנית הסמים – 39% מהתל אביבים השתמשו בסמים בשבוע שבו הם נסקרו ו־93% שותים אלכוהול כשהם יוצאים.

אם לוקחים בחשבון שלמעט פריז ומרסיי תל אביב היא העיר שבה הכי הרבה אנשים יוצאים בסופי שבוע, אפשר להבין את כמויות האלכוהול שנמזגות כאן. השילוב הזה מביא את תל אביב למקום השלישי במדד הסקס, אבל זה לא הכל: ל־69% מהתל אביבים יצא לעשות סטוץ (מקום ראשון!) והם גם מתמחים בלצאת עם כמה אנשים במקביל (מקום שלישי!). איך הם מוצאים דייטים? טינדר, כמובן – רק תושבי וושינגטון וברלין משתמשים יותר מאיתנו באפליקציות דייטינג. התל אביבים גם נמצאים בראש טבלת הבילוש העולמית: 63% מהתל אביבים מגגלים ומחפשים בפייסבוק את הדייט העתידי שלהם. אי אפשר לצאת מכל זה נקי, ואכן, התל אביבים מחזיקים בתואר הלא מחמיא של אלופי העולם בבגידות – 57% מהתל אביבים סיפרו שהם בגדו בפרטנר שלהם.

בהתחשב בכך שבתל אביב יש הכי הרבה סיכוי לפגוש מישהו שאתם מכירים ברחוב או באוטובוס, לא נראה שזה ממש מזיז למישהו. כדי להתמודד עם הנוירוזה הזו התל אביבים מתמכרים לקפה וסיגריות. 65% לא יכולים לעבור שבוע בלי קפה (מקום ראשון!) ו־27% יתפוצצו אם הם יצטרכו להעביר שבוע בלי לעשן (מקום שלישי!). הנתון הקשה באמת הוא שיעור המכורים לפייסבוק, שבו התל אביבים מחזיקים בשיא: 73% לא יכולים לדמיין את עצמם מתנתקים לשבוע מהרשתות החברתיות. עם כל ההוללות הזו, השוואה לנתוני השנה שעברה מראים שטרנד הוולנס בשילוב עם יוקר המחייה הביאו לירידה במספר היציאות לברים ובמספר הבקרים עם הנגאובר, ולעלייה במספר האנשים שעושים ספורט.

מצד אחד הנתונים האלה מציבים אותנו כאחת משלוש הערים הכי בודדות בערים שנסקרו, ומצד שני במדד הערים הכיפיות תל אביב מאבדת את הבכורה רק לשיקגו. אז על איזה צד קמתם היום?

| נדב נוימן

34 אלף בני אדם נסקרו ב־48 ערים ברחבי העולם במהלך חודש פברואר 2019 בסקר שנערך בשיתוף עם Tapestry Research. הנסקרים נשאלו שאלות לגבי היבטים שונים של חייהם בעיר, בהם אוכל, שתייה, תרבות, קהילה, יוקר מחיה, אושר ועירוניות, והשאלה שעמדה בבסיס היא "איך החיים בעיר שלכם היום". הסקר דירג את הערים הטובות בעולם בתחומים רבים על בסיס שקלול של הציונים והתשובות שניתנו לשאלות על ההיבטים השונים של החיים בעיר.

חפשו לעצמכם חיים

כשמחפשים זוגיות מוצאים המון דברים נהדרים, אבל אף אחד מהם הוא לא זוגיות | עמית הרשקוביץ

36 אחוז מהעונים על הסקר אמרו שהם רווקים ומחפשים זוגיות. זאת, כמובן, טעות גדולה אם רוצים באמת למצוא אהבה. לפני כמה זמן ישבתי עם חברה מחפשת בבר מדכא, והיא סיפרה לי על כל מיני דברים שהיא עושה כדי למצוא זוגיות. אני, בהתאם לצו התקופה, אמרתי שעדיף לא לחפש. עדיף לשבת בבית שלך ולקרוא, לעשות דברים בשביל לגדול רוחנית וכן הלאה.

שבוע לאחר מכן נפגשנו בבר אחר, והיא אמרה שמה שאמרתי ממש חלחל, עם דברים נוספים שאמרו לה אנשי מקצוע, ולכן עכשיו היא מוודאה שכל יום היא עושה משהו כדי למצוא זוגיות. אמרתי שזה ההפך ממה שייעצתי לה, היא הנהנה בחיוך, טפחה לי על השכם ואמרה לי "תודה" בפרצוף רציני וכן. זאת לא הפעם היחידה ששיחה מהסוג הזה הלכה בדיוק כך. אי אפשר לגרום לאנשים להפסיק לחפש.

מה שכן, החיפוש עצמו לא רע. אם מבינים שהוא הדבר האחרון שיכול לקרב אליך זוגיות, חיפוש הוא תקופה נהדרת שבה מתלבשים יותר טוב, הולכים לקורסים, מכירים אנשים חדשים, משתנים לטובה, מגדלים עציצים, לומדים לבשל, עושים מדיטציה. לכן קשה להבין את ה־14 אחוז שהכריזו שהם רווקים ומתכוונים להישאר ככה. הכי טוב זה לחפש, אבל לא זוגיות. זה פותח הרבה יותר אופציות.

שיכור ולא מיין

התל אביבים רוצים שיחשבו שהם אוהבים יין, אבל בסוף הם שותים בחוץ בירה ולוקחים הביתה שלושה בקבוקים ב־100 ש"ח. אולי זה קשור בכלל לפלסטינים | גלי וולוצקי

שיעור הנשאלים שציינו שיין הוא המשקה המועדף עליהם – 43 אחוז – מוזר מעט בעיר שבה סצנת ברי היין ניסתה כמה פעמים להתרומם ונכשלה פעם אחר פעם, ובמדינה שצריכת היין לנפש שלה עומדת על כשישה ליטרים בשנה (לשם השוואה, בצרפת הצריכה לנפש עומדת על יותר מ־40 ליטר בשנה). גם אשת היין והסומליירית מור ברנשטיין מופתעת, "לא רק בגלל התוצאה הגבוהה של היין אלא גם בגלל התוצאות הנמוכות של הקוקטיילים ושל הבירה", היא אומרת ומסבירה: "תל אביב מוצפת בברי קוקטיילים ויש בה ברי יין אחדים. תלכי לברים של דיזנגוף בשישי בצהריים ותראי בירה על כל השולחנות, כך שזו לא תוצאה שרואים לה ביטוי בשטח".

ברנשטיין מציעה לא לקחת את התוצאות כפשוטן. "אני מנחשת שאנשים מדברים כאן על יין של שלושה בקבוקים ב־100 שקל שהם קונים בסופר ושותים בבית, כלומר לא יין שנצרך ביציאות, ושחלק מהאנשים ענו כך כי רעיונית הם מחבבים יין, או לפחות רוצים להחשיב את עצמם כחובבי יין. זה עדיין לא אומר שזה המשקה שהם צורכים".

ולמה אנחנו לא צורכים יותר יין אף שעקרונית אנחנו מעדיפים אותו על פני משקאות אחרים? זו שאלה שתעשיית היין בארץ מתחבטת בה כבר שנים. לכאורה ההסברים פשוטים: זה יקר (מחירו ההתחלתי של בקבוק יין סביר במסעדה עומד על 150 ש"ח), זה מבלבל (לכי תביני מה להזמין אם לא שיננת בעל פה את אזורי היין לפני שהצצת בתפריט) ויין סובל מתדמית קצת זקנה ומהוגנת מדי לערב של השתכרות בבר.

ואולי את התשובה אפשר למצוא בכלל בסקר של המכון למחקרי ביטחון לאומי שממנו עולה כי 51 אחוז מתושבי ישראל תומכים בהסכם שלום הכולל הקמת מדינה פלסטינית על 95 אחוז משטחי הגדה והרצועה לרבות השכונות הערביות בירושלים, אבל רק 23 אחוז ענו שהם "בהחלט תומכים" בפתרון שתי מדינות לשני עמים. כך תושבי תל אביב ויין: אוהבים רעיונית, אבל כשזה מגיע למעשים הם כבר מסויגים יותר.

איזה צ'יעמום

המסקנה מנתוני ה־FOMO התל אביביים היא שאנחנו צריכים יותר שעמום אמיתי. לא כזה שמוציא אותך מהבית אף שאתה לא רוצה, כזה שיהפוך כל יציאה למעניינת באמת | נעמה רק

ההיילייט של יום חמישי יהיה, כמו כל שבוע, טבעות בצל. כמו בכל שבוע התחלתם מהבר השכונתי. אתם כבר מכירים אותו מספיק טוב כדי שאם יעירו אתכם באמצע הלילה תוכלו לשרטט אותו. הזמנתם בירה, איזה סוג שהיה שם. אמרתם למישהי עם זר של יום הולדת "מזל טוב" וישבתם בצד, בהיתם בטלפון עד שהחבר שקבעתם איתו הגיע. אחר כך עשיתם סיבוב ובסוף החלטתם שלא בא לכם ללכת לברקפסט. בסוף אכלתם המבורגר. אולי בדרך חזרה תעצרו בבר אחר, תפגשו מישהי או מישהו. כנראה לא.

אולי רק 49 אחוז ממשתתפי הסקר הודו שחוו FOMO, חרדת פספוס, אבל 74 אחוז אמרו שהם מכירים מקרוב את הגרסה העכורה והמבאסת שלו – תחושת מחויבות לצאת ולעשות משהו, גם אם אין ממש סיבה. ודאי יש לכם בראש חבר שהוא בליין זומבי, זה שתמיד יושב איפשהו, כל שבוע, כל השבוע, אבל גם בליינים מתונים יותר כבר פגשו את המצב הזה. תחושת לאות עמוקה כל כך שהיא אפילו לא מייאשת, כי ייאוש הוא רגש חזק מדי, לא קולי. פעילות אוטומטית כזאת שמעבירה אותך את הדלת בידיעה ששום דבר מעניין, מיוחד או מרגש באמת לא יקרה הערב. התחושה הזאת שגורמת לך להסתכל בטלפון ולחשוב "אה, יצאתי לפני שלוש שעות? טוב, זה נראה לי מספיק".

אלי ויזל אמר שההפך מאהבה הוא לא שנאה, אלא אדישות. על אותו משקל ההפך מעניין הוא לא שעמום, אלא העמדת פנים אדישה של עניין. שעמום אמיתי הוא מניע לפעולה. הוא יוציא אותך לרחוב, יגרום לך לחפש את הצעד הבא, את המקום החדש שעוד לא ניסית או את המוזיקה שתעורר בך משהו. במקרה כזה, גם אם מקור ה־FOMO שלכם הוא חור בנפש שדורש מילוי מתמשך בפעילות ובעניין, לפחות יש בו לב של אופטימיות, סקרנות וחדוות חיים.