טכניקות מסורתיות ופיקוח של הממשל: הקסם המצמרר של סרטוני הבישול הסיניים

אישה סינית צעירה ויפה שותלת שדה תירס. הסביבה כפרית וירוקה, כלי העבודה שלה פשוטים, וכלביה מלווים את צעדיה. הימים עוברים, התירס גדל, והיא קוטפת אותו אל תוך סל קש גדול על גבה. בעזרת סבתה היא מפרידה את הגרגרים בסבלנות ולאחר מכן מכינה מספר מנות שונות מהתירס, אותן השתיים אוכלות בביתן הצנוע. הכל מתועד על ידי מצלמה ונערך לכדי סרטון בן תשע דקות. הוידיאו האיטי והמשתהה הזה, שעל הנייר היה יכול בקלות להגיע אל האזורים הנדחים של האינטרנט – קיבל יותר מ-9 מיליון צפיות ביוטיוב בלבד, והוא אפילו לא מהסרטונים המצליחים ביותר של לידזי צ'י, יוטיוברית בת מחוז סצ'ואן.

לידזי צ'י לא בודדה בנוף הזה. עם מיליוני עוקבים ברשתות החברתיות, תגובות מתמוגגות וסרטונים שלא יורדים מסף המיליון צפיות – נראה שסרטוני הבישול הסיני המסורתי כובשים את לבבות הצופים האינטרנטיים.

לידזי צ'י יוצרת עבור עשרות מיליוני צופיה – ברשתות החברתיות המערביות והסיניות כאחד – סרטונים המציגים בישול סיני מסורתי, הספציפי למחוז סצ'ואן, כמו גם שלל אומנויות מסורתיות דוגמת רקמה, בנייה בבמבוק, הכנת איפור טבעי ויצירת דפים. הסרטונים לא קצרים לרוב – בין 5-11 דקות – ועשויים בצורה יפהפייה, עם צילום מושקע ומקצועי לגמרי, תלבושות פוטוגניות (ומוגזמות) ומוזיקת רקע אינסטרומנטלית ומרגיעה. עמוד היוטיוב של דיאנס'י ס'יאוגה מציג סרטוני יוטיוב דומים, אך מאופיינים בבישול ספציפי למחוז יונאן, שבו היא מתגוררת עם משפחתה. גם היא צעירה, מרשימה וויראלית להפליא.

הסרטונים של השתיים מגדירים מחדש את המושג "להכין מאפס". כך, למשל, באחד הסרטונים לידזי צ'י מניחה ביצי ברווז מתחת לתרנגולת. אחר כך היא מחכה שהם יבקעו, יגדלו ויטילו ביצים משל עצמם, רק בשביל להכין מהן "מיונז סיני".

אפשר לראות בסרטונים האלה מעין גרסה נשית לסרטונים שרווחים מאוד ביוטיוב בשנים האחרונות, סרטוני הישרדות שנקראים לעתים Primitive Technology, שבהם גברים מדרום-מזרח אסיה, לרוב, מדגימים בנייה של בתים מפוארים עם בריכות שחייה מחומרים שנמצאים בטבע בלבד, כולל מקלות במבוק, בוץ ואבנים.

לעומת סרטוני הבנייה הללו, הסרטונים הסיניים איטיים ומשתהים, ובעוד את הראשונים אפשר להבין, מהותם של האחרונים פחות ברורה. מצד אחד, הקצב האיטי של סרטוני הבישול הסיניים, המחסור בתרגום וחוסר היכולת לממש רבים מהמתכונים לא הופכים את הסרטונים לחומר קלאסי של ויראליות. מצד שני, הם מתובלים בכל מה שנכון באינטרנט – אוכל, ASMR, עשה זאת בעצמך והקסם החמקמק של יחודיות ספציפית.

אך יש מי שרואה בסרטונים האלה יותר מסתם תוכן אינטרנטי מרשים. עמודת התגובות ביוטיוב וכתבות מעריצים הסוקרות את הנושא מלאות ספקות בנוגע לאותנטיות של שתי הנשים. הסרטונים עשויים באופן מרשים – יש שיאמרו מרשים מדי – עבור שתי בנות כפר שיוצרות אותן לבדן. הממשל בסין, כידוע, מפעיל צנזורה שמונעת גישה לכל מדיה חברתית מערבית, כולל יוטיוב. אם מחברים אחד ועוד אחד מקבלים תיאוריה פופולרית שהסרטונים הללו הם למעשה פרופגנדה סינית, שנעשתה במטרה לעודד תיירות למחוזות המוצגים בסרטונים, וכן להראות חיים סינים נאמנים למסורת, ערכיים ויפים. והו, כמה שהם נראים יפים.

הצנזורה בסין מטילה הגבלות חמורות על האינטרנט. סינים בקפה אינטרנט (צילום: Getty Images)

החתירה של סין לנוכחות חיובית באתרים מערביים פופולריים ובתקשורת המערבית היא לא סוד, והניסיון של מדינות לא מערביות להציג עצמן באופן חיובי במערב גם הוא לא חדש. באוגוסט השנה פורסם כי יוטיוב, פייסבוק וטוויטר השביתו מאות חשבונות שהיו חלק מקמפיין של סין נגד תנועת המחאה בהונג קונג. בדצמבר 2018 תיאר הגרדיאן הבריטי כיצד סין מגייסת עיתונאים וכלי תקשורת מערביים ש"יספרו את סיפורה של סין כראוי". הערכים שסרטוני היוטיוב של הנשים מציגים – עבודת כפיים, משפחתיות וחיים צנועים – מתאימים ללא ספק לדימוי שהמדינה רוצה לקדם.

ראיונות עם הנשים כמעט בלתי אפשרי למצוא, מה שתורם לאווירת האגדה העוטפת כל פריים בסרטונים. בריאיון בודד עם לידזי צ'י ובווידאו מאחורי הקלעים שהעלתה דיאנס'י ס'יאוגה מצטייר פרופיל דומה של השתיים – שתיהן בסוף שנות העשרים לחייהן, שתיהן נאלצו לחזור להתגורר עם המשפחה בכפר אחרי תקופה בעיר, ושתיהן נאלצו למצוא לעצמן פרנסה מהבית, ולכן החלו לצלם את חייהן. על פי עמוד הוויקיפדיה שלה, לידזי צ'י התייתמה בגיל צעיר, עבדה כדיג'יי בעיר, וחזרה לגור עם סבתה בכפר לאחר שסבא שלה מת. כל אחת מהן נשבעת בתוקף (עדין וחינני – אך עדיין בתוקף) שהיא יוצרות את הסרטונים לבדה ונעזרת באנשי צוות בודדים, כשהמילה האחרונה היא תמיד שלה.

בין אם מדובר ביוזמה ממשלתית ובין אם בפרטית, סביר להניח שהשלטונות הסינים מעורבים בדבר. סינים רבים משתמשים בעוקפי צנזורה כדי להיחשף לעולם המערבי, כולל בעלי דעת קהל שרוצים לחשוף את עצמם למערב. אפשר להניח ששתי הנשים, שכבר נחשבות לאושיות רשת בסין, יקודמו על ידי הממשל כלפי חוץ, או לפחות לא יעברו תחת הראדר שלהם. כך, בשנה שעברה נבחרה לידזי צ'י לאחת מ-100 סינים שהם מופת למשתמשי רשת, על ידי הוועדה המרכזית של איגוד הנוער הקומוניסטי ומנהל הסייבר של סין.

כך או כך, אפשר להבין את המשיכה לסרטונים הללו. בעולם דיגיטלי שמורכב מסרטונים בני 15 שניות בסטורי, וידאו בהילוך מהיר בטיקטוק וסרטונים שצופים בהם על מיוט תוך גלילה מהיר בפייסבוק, הסרטונים הסיניים מזמנים חווית צפייה אחרת – לא תוכן קצבי שמעודד אותך לקום ולעשות, אלא בהייה שקטה, נעימה, כמעט מדיטטיבית. רק שבייג'ין לא תחטוף אותנו דרך המסך.