אפקט "הסנדק 2": סרטי המשך שהתעלו על המקור

על פניו, המושג ״סרט המשך״ נשמע כמנוגד לעולם היצירה האמנותית וככזה שמקושר לתחום המסחרי-כלכלי. ואכן, כשבאים לבחון את סרטי ההמשך הגדולים והמוערכים בכל הזמנים, נתקלים כמעט רק בסרטים הוליוודיים שהם חלק מסדרת סרטי מיינסטרים מצליחה, או בעיבודים לסדרות ספרים (כמו סרטי ״הארי פוטר״ המעולים, לדוגמה), שבהן המקור מכיל סיפורי המשך מלכתחילה. הסיבה לכך היא שהגישה של הקולנוע כתעשייה, שהוליווד היא המייצגת המרכזית שלה מאז ומעולם, היא הקרקע היחידה שעליה סרטי המשך יכולים לפרוח ולהצליח (ולכן לא נראה המשכונים לסרטי דרמה אירופאים שמטרתם הבסיסית אינה מסחרית). אולם, גם אם הם מעטים באופן יחסי, סרטי המשך שהערך האמנותי שלהם גדול מהמקור הם תופעה קיימת ונדירה פחות ממה שנדמה תחילה. אם בוחנים אותה ניתן להבין בקלות את הסיבות והנסיבות הכמעט קבועות שמאפשרות את קיומה: מותגים קולנועיים כמו ״מלחמת הכוכבים״ למשל, שבתחילת הדרך איש לא האמין ביכולתם להצליח, מפתיעים בהצלחתם עם יציאת הסרט הראשון ומאפשרים ליוצריהם, בסרטי ההמשך, לקחת יותר סיכונים וגם לשכלל את החזון האמנותי המקורי שלהם.

ברשימה שהרכבתי הפעם החלטתי להתמקד בסרטים שלא בהכרח הצליחו מסחרית יותר מהמקור או הביאו יותר צופים אל בתי הקולנוע, אלא בסרטים שערכם האמנותי גבוה יותר בעיניי (ולעיתים – הרבה יותר) מהמקור, שיצא כמה שנים לפניהם. בכך אנסה להציל, ולו במעט, את כבודם האבוד של סרטי ההמשך, ולנתק אותם מהשם הרע שיצרו להם המשכונים סתמיים ומרושלים לאורך השנים (וכל מילה על סרטי ההמשך למטריקס היא מיותרת).

הסנדק – חלק שני, 1974, פרנסיס פורד קופולה

 

רצף הסרטים שביים פרנסיס פורד קופולה החל מתחילת שנות ה-70, הכולל את הסנדק, השיחה, הסנדק II ו-אפוקליפסה עכשיו, הוא בעיניי הרצף האיכותי ביותר של יוצר קולנוע בכל הזמנים. סדרת הסרטים של קופולה על משפחת הפשע של דון קורליאונה היא ההוכחה לכך שלא רק סרטי מדע בדיוני וגיבורי על יכולים להפוך לסדרות סרטים, אלא שבמקרה הזה פרק ההמשך נחשב בעיני רבים לאיכותי יותר מהראשון. הסרט מציג בחלקים נרחבים מתוכו את ההיסטוריה של המשפחה, שאותה הכרנו בסרט הראשון, ומצרף אל הקאסט שלו את רוברט דה נירו הצעיר, שנותן כאן את אחת מהופעותיו הטובות והזכורות ביותר. מדובר ביצירת מופת שהיא סרט המשך ליצירת מופת.

מלחמת הכוכבים – האימפריה מכה שנית, 1980, ארווין קשנר (הפקה – ג׳ורג׳ לוקאס)

 

החלק השני בטרילוגיה המקורית בהפקת ג׳ורג׳ לוקאס, אשר שינתה את הוליווד לנצח והגדירה מחדש את המושג שובר-קופות, הוא האהוב והמוערך ביותר מתוכה ומתוך סדרת הסרטים בכלל. הוא מכיל עשרות סצנות בלתי נשכחות, ולמעשה רוב הרגעים הזכורים ביותר בסדרה כולה מתרחשים בו, כשבראשם סצנת העימות המפורסמת בין דארת׳ ויידר ולוק סקייווקר. העובדה שעד היום יוצאים סרטי המשך לסדרת ״מלחמת הכוכבים״ ומוכיחים שוב ושוב שהיא אחד המותגים החזקים ביותר בקולנוע ובתרבות האמריקאית של ימינו, חייבת את ההצלחה שלה בין היתר לסרט השני בסדרה, שהזניק אותה לגבהים חדשים, מסחרית ואמנותית.

שר הטבעות – שני הצריחים, 2002, פיטר ג׳קסון

 

בהמשך ישיר לסדרת ״מלחמת הכוכבים״, אי אפשר שלא להתייחס לטרילוגיה היחידה שהתקרבה להישגים, להצלחה הקופתית ולהשפעה התרבותית שלה: טרילוגיית סרטי ״שר הטבעות״ בבימויו של פיטר ג׳קסון. החלק השני בטרילוגיה, המבוססת על ספריו של ג׳.ר.ר טולקין, הוא בעיניי המוצלח ביותר בסדרה, ונדמה לי כנטול החסרונות (המעטים ממילא) של הסרט שהגיע לפניו והסרט שהגיע אחריו. בעוד שהסרט הראשון בטרילוגיה כולל אקספוזיציה של כשעה, והסרט האחרון כולל סיום נמתח ונמרח, הסרט השני מכיל בתוכו את המיטב ש״שר הטבעות״ יכול להציע, מסצנות הקרב המרשימות ביותר ועד סצנות קומיות מוצלחות ומדויקות. מדובר בשילוב המושלם בין קלילות לפאתוס, ובין קולנוע מסחרי במיטבו ליצירת אמנות איכותית ומחושבת, המתכתבת בכבוד ובגובה העיניים עם הטקסט הספרותי הענק של טולקין. אמנם הטרילוגיה כולה צולמה בבת אחת, וסרט ההמשך תוכנן מלכתחילה, אך מבחינתי זהו המשכון לכל דבר, ודוגמה מייצגת לסרט המשך שמפתח את המקור, והופך לעשיר ומורכב יותר מבחינה קולנועית-אמנותית. הסרט האחרון בסדרה הוא זה שזכה במסה של פרסי אוסקר (ונכנס להיסטוריה כסרט שזכה במספר הרב ביותר של פרסים), אולם שני הצריחים הוא זה שממצב את סדרת הסרטים הזו כאירוע הקולנועי הגדול של שנות האלפיים, וכפסגת ז׳אנר הפנטזיה בקולנוע בכל הזמנים.

מקס הלוחם בדרכים, 1981, ג׳ורג׳ מילר

 

סרטו האוסטרלי של ג׳ורג׳ מילר, שלאחרונה ביים גם את הגרסה המחודשת שלו (אשר הצליחה קופתית, גרפה אוסקרים וסחטה ביקורות מהללות), הוא השני בסדרת הסרטים שהכירה לקהל את מל גיבסון והפכה אותו לאחד מגיבורי הפעולה הגדולים ביותר בעולם. סדרת ״מקס הזועם״, שאליה הוא משתייך, מתארת עולם עתידני-אפוקליפטי עזוב ומדברי, שבו המשאב הנדיר ביותר הוא דלק, ועליו נלחמים בני האדם על מנת לשרוד. הסגנון הויזואלי של הסרט היווה השראה כמעט לכל סרט מדע בדיוני אפוקליפטי שבא אחריו (ובראשם לסרט עולם המים בכיכוב קווין קוסטנר), ובעיקר ידוע בכך שהצליח – ביקורתית וקופתית – יותר מקודמו, עד כדי כך שרבים מהצופים לא מודעים בכלל לקיומו של הסרט הראשון (והממש לא מוצלח) בסדרה.

ראלף שובר את האינטרנט, 2018, ריץ׳ מור ופיל ג׳ונסטון

 

הסרט האחרון והחדש ביותר ברשימה – חדש מאוד – הוא הסרט השני של אולפני דיסני על הענק הרגיש ראלף, דמות האיש הרע במשחק וידאו ישן ומצליח. אחרי סרט ראשון סביר למדי, ״ראלף 2״ הגיע משום מקום מבחינתי והותיר אותי המום. מדובר בעיניי בסרט ההמשך הטוב ביותר של דיסני בכל הזמנים ובאחד מסרטי האנימציה הכי טובים של האולפן ב-20 השנים האחרונות.

הסרט מתאר את מסעם של ראלף וחברתו ונלופי אל תוך האינטרנט – המוצג בסרט כשטח עירוני דמוי מנהטן עתידנית – על מנת למצוא בו מקום לקנות חלק חילוף שיציל את המשחק שבו היא חיה. מעבר לדיון האקטואלי והמורכב שלו על אודות העולם הגלובלי של הרשתות החברתיות ושל גוגל, על יתרונותיו וחסרונותיו הרבים, הסרט כולו הוא ביטוי של העצמה נשית באופן שמעמיד סרטי דיסני אחרים שעד כה נחשבו ל״פמיניסטיים יחסית״, כמו לשבור את הקרח או מואנה, הרחק מאחור. חברת דיסני, שיצרה את עולם הנסיכות בקולנוע והשפיעה במשך דורות על התפיסה המגדרית והדימוי העצמי של ילדות וילדים מסביב לעולם, מייצרת סאטירה נוקבת ומפרקת בסרט הזה את ההגדרות התרבותיות והמושגים שהיא עצמה הביאה לעולם. הסצנות המבריקות והטובות ביותר בסרט, בהן מופיעות הנסיכות מסרטי דיסני השונים, הן לא רק מצחיקות ומתוחכמות אלא גם נראות כהתנצלות של החברה על העבר, וכמבט קדימה אל העתיד השוויוני יותר.

הסרט הזה הוא דוגמה מצוינת לא רק לסרט המשך שמתעלה על המקור, אלא לכזה שמכיל מורכבות ואיכויות אמנותיות בפני עצמו, על אף שהוא גם סרט מסחרי לחלוטין ומיועד לכל המשפחה.

אם כן, מבט הבוחן מחדש את תופעת סרטי ההמשך של התרבות הפופולרית לאורך העשורים האחרונים חושף כי גם אם ישנם כאלה אשר גרמו לקהל המעריצים שלהם אכזבות ומפחי נפש מדי פעם, אסור לשכוח שסרטים כמו אלה שהזכרתי כאן מוכיחים לנו שאפשר גם אחרת.