עבר מתמשך

לסמיר (טאהר ראהים מ"נביא") ולאשתו סלין יש מכבסה בפרבר של פריז. זה שמונה חודשים שסלין שרויה בתרדמת. המחולל של מצבה הוא כתם אמיתי או מטפורי שדבק בבגד שנמסר לניקוי במכבסה. הרופאים אומרים שהיא לא תתעורר, וסמיר מתכוון להתחתן עם המאהבת שלו מרי (ברניס בז'ו מ"הארטיסט"), אם לשתי בנות. אלא שמרי עדיין נשואה לאחמד (עלי מוספה מ"פרידה"), שעזב אותה וחזר לאירן לפני ארבע שנים. מרי מבקשת מאחמד לשוב לצרפת לחתום על מסמכי גירושים ולדבר עם  לוסי, בתה בת ה־16 שמתנגדת לאיחוד הצפוי עם סמיר.

"העבר" אינו נפרש לעיני הצופים בסדר שבו סיפרתי אותו. המכבסה משתלבת בעלילה רק בשלב מאוחר יחסית, אבל היא מתגלה כסמל המרכזי בסרט שבו כל הדמויות מנסות להיפטר מכתמי העבר – כמו ליידי מקבת הרוחצת את ידיה עוד ועוד בניסיון להעלים כתם דמיוני ("רד כתם מקולל. רד אני אומרת"). שלוחה של הדימוי הזה נוכחת כבר בסצנת הפתיחה: מרי אוספת את אחמד משדה התעופה במכונית של המכבסה, ושמו של הסרט מופיע מבין הבגדים המכובסים התלויים מאחור (המגב שמוחה את הגשם מהשמשה האחורית משתלב בגרפיקה של שם הסרט ומעשיר את הדימוי). סלין, שהיא כל כך מרכזית לדרמה, אינה נוכחת כדמות לאורך הסרט, כמו הפכה בעצמה לכתם.

כמו "פרידה" – סרטו הקודם של אסגר פרהדי האירני שזכה באוסקר לסרט הזר הטוב ביותר – "העבר" הוא דרמת גירושים מרובדת וסוערת בסגנון ריאליסטי (ללא מוזיקה בפסקול), שהולכת ומתעצבת כדרמה בלשית מרתקת כשהדמויות נדרשות לחקור את עברן וחושפות מארג סבוך של סודות וחצאי אמיתות. התסריט המשובח בנוי כמו בצל ששכבותיו מתקלפות בזו אחר זו ובלבו דמעה. כל דמות מקבלת את הרגע שלה ואפשר להבין את מניעיה גם אם מעשיה מעוררים שאלה. ההבדל העיקרי בין הסרטים הוא שב"פרידה" היה רובד נוסף של התנגשות בין תפיסות עולם מנוגדות (חילונית ודתית), בעוד כאן ההבדלים האתניים והתרבותיים בין הנשים לבעליהן נרמזים רק בשמות הדמויות ובליהוק השחקנים ואינם מניבים מתחים נראים לעין. לכן הסודות שנחשפים מטים את הסרט לכיוון מלודרמה, ולפרק זמן מסוים, כשהמתח מרפה, "העבר" מאבד גובה.

עם זאת, פרהדי מוציא הופעות מצוינות מכל שחקניו (בז'ו זכתה על הופעתה בפרס השחקנית הטובה בפסטיבל קאן 2013). מרשים במיוחד הילד אלייס אגיס בבכורתו הקולנועית כפואד, בנו הקטן של סמיר, שחש מאוים על ידי נוכחותו של אחמד בביתו החדש והוא מתריס בעולם בעיניים מלאות כעס ועצב. לעומתו סמיר השלים לכאורה עם העבר והוא הדמות השקטה ביותר בסרט. ודווקא השקט הזה הופך את סצנת הסיום לקודה מהדהדת.

השורה התחתונה דרמת גירושים סוערת כתובה ומשוחקת לעילא