כשבנימין נתניהו שוב ייקח את הבחירות, אל תטרחו להיות מופתעים

ב־2016 פרסם השבועון TIME שער שמסמן את כל מה שהיה ידוע בזמנו על טראמפ. ב־2019 אנחנו יודעים הרבה יותר על נתניהו: שלושה כתבי אישום חמורים, כישלון מדיני וביטחוני מתמשך, אחריות לקריסת התשתיות והסתה נגד אזרחים. איפה כל זה היה בקמפיין של יריביו, איפה היו מתנגדי השלטון כל הזמן הזה? בואו נחסוך לעצמנו את ההלקאה העצמית ביום שאחרי הבחירות. אנחנו יודעים בדיוק איפה טעינו

(צילום: כריסטיאן מרקורדט, Getty Images)
(צילום: כריסטיאן מרקורדט, Getty Images)
3 באפריל 2019

רק לא נתניהו. דווקא נתניהו. הכל נתניהו. בחירות 2019 הן הרגע הזה שבו הפוליטיקה הישראלית הפכה לגרסה פרברטית של "להיות ג'ון מלקוביץ'" עם הנאשם מבלפור בתפקיד הראשי. כל השחקנים הם שיקוף של נתניהו וכל המבטים ממוקדים בו, הוא הסיבה והמסובב, השמש שכל התרחשות אקטואלית מקיפה, המגנט שמסחרר את המדינה כולה. נתניהו אמר. נתניהו הגיב. נתניהו הנחה. נתניהו שקרן. נתניהו גאון. נתניהו ידע. נתניהו יודע הכל ואנחנו יודעים הכל עליו.

במרץ 2016, שמונה חודשים לפני הבחירות לנשיאות ארצות הברית, פרסם השבועון TIME את השער הזה עם הקלוזאפ המוגזם של דונלד טראמפ וסימן את כל מה שהיה ידוע עליו באותו הזמן, הרבה לפני ההסתבכויות שלו בחקירות. המשבצת האחרונה, זו שכתוב בה "הנשיא ה־45 של ארצות הברית", נותרה ריקה ומנבאת רעות. על נתניהו אנחנו יודעים הרבה יותר. שלושה כתבי אישום חמורים, כישלון מדיני וביטחוני מתמשך, אחריות לקריסת התשתיות, הסתה נגד אזרחים וקריעת שסעים בחברה. מעט מאוד מכל זה שימש נגדו במערכת הבחירות המטונפת הזאת.

דונלד טראמפ על שער TIME, 14.3.2016
דונלד טראמפ על שער TIME, 14.3.2016

האמת המסתמנת היא שנתניהו זה בדיוק מה שמגיע לנו. למתנגדי השלטון היו ארבע שנים להתארגן לבחירות האלה מול ברית הימין הקיצוני של נתניהו, ואיכשהו הגענו אליהן מפוצלים וחלשים מתמיד, בלי שותפות יהודית־ערבית כמשקל נגד לשנאה ולגזענות, בלי המרכז שרק ברח לנו יותר ויותר ימינה, בלי הפריפריה שכבר עשור וחצי כולם אומרים שחייבים להתחבר אליה. מעל הכל: לא הצלחנו לייצר אלטרנטיבה פוליטית בקרב על הנהגת המדינה.

שלא יהיו אשליות: מערכת הבחירות הזאת מתחוללת בין הימין־מרכז בהנהגת רמטכ"לים ובין הימין הקיצוני בהנהגת נתניהו. ביום שאחרי 9.4, כשתוצאות האמת יתחילו להצטבר, יתעוררו תושבי תל אביב החופשיים למציאות שבה גוש השמאל הצטמק למשהו כמו 15 מנדטים. גושיש. מבחינת האליטה הדועכת של השמאל התל אביבי, זהו כישלון מר ומפואר בקנה מידה היסטורי, והוא מתרחש באחד מרגעי האמת הגדולים של הדמוקרטיה הישראלית. מפלגת העבודה ואבי גבאי עשו אולי את קמפיין השמאל הטוב ביותר שהיה כאן מאז 1992, אבל הבוחרים עסוקים בשאלה אחת בלבד: נתניהו או לא נתניהו.

בנימין נתניהו על שער Time Out תל אביב, 4.4.2019
בנימין נתניהו על שער Time Out תל אביב, 4.4.2019

זאת כנראה לא השאלה הנכונה, או לפחות לא שאלה שנקבל עליה את התשובה שאנחנו רוצים. מערכת הבחירות כולה הייתה בצלמו ובדמותו: גזענית, מושחתת, משסה ומפלגת, נגררת על ידי נתניהו אל ביבים חסרי תקדים בצחנתם. לקמפיין הגנרלים המנומס שמנגד לא היה סיכוי – ואת מעט הסיכוי שהיה לו הוא החמיץ כשמיעט לתקוף את סוגיות הבריאות, הפקקים, הביטחון, הנכים, יוקר המחיה, יוקר הדיור והאפליה נגד נשים, להט"בים, ערבים וכל מה שזז, ובעיקר את מנגנוני הפצת השנאה של הנאשם מבלפור.

את נתניהו אפשר להבין. הפסד בבחירות סולל את דרכו אל הכלא ואל פח האשפה של ההיסטוריה בבושת פנים. הוא נלחם על חייו ובקרב הזה אין קווים אדומים ודגלים שחורים. אי אפשר להבין את כל אלה העומדים מנגד, את שותפיו חסרי האחריות, את יריביו חסרי האומץ, את מערכות התקשורת והחוק שקורסות מולו. בואו רק נחסוך לעצמנו את טקסי ההלקאה העצמית ביום שאחרי. הריטואל הזה מיצה את עצמו. אנחנו יודעים בדיוק איפה טעינו כי אנחנו מדברים על זה לפחות חמש מערכות בחירות ברציפות וממשיכים לעשות את אותן הטעויות.

ובכל זאת, למרות זאת ובגלל כל זאת ועוד: צאו להצביע בהמוניכם ביום שלישי. לכו לים ולבתי הקפה ותנשמו את החופש שהחיים בתל אביב מאפשרים. חבקו את החברים ואת הילדים שלכם. על זה הבחירות האלה וזה מה שיש לכולנו להפסיד.