השבר הסורי

"הפול סגר עד להודעה חדשה!!! אין לנו מושג קלוש מתי ואיפה יפתח. נא לא לשאול שאלות! ברור?", כך נכתב על המודעה התלויה סמוך לישראל של המרקים, המקום שבו עד לפני שלושה שבועות הסורי עוד הוציא את מנות הקומפלט המפורסמות שלו. בפברואר האחרון שחרר עודד כרמלי הודעה מרגיעה לתושבי תל אביב ודיווח שחומוס הסורי אינו מתכוון לסגור לתמיד ויצא רק לפגרת שיפוצים, ובינתיים הוא מוציא מנות אצל ישראל של המרקים. היום – יותר מחודשיים לאחר שהבטיח לפתוח את המקום מחדש – אין זכר לקיומו. שום דבר לא השתנה במבנה המקורי של החומוסייה ("מרהטים מחדש" עאלק), וברחובות כרם התימנים שוררת אווירה מוזרה, כאילו האנשים מכסים על סוד עסיסי ואפל הרבה יותר ממה שהיה נדמה לנו בהתחלה.

שיחת הטלפון שקיימתי עם אבי משעניה, בנו של זכי (הלוא הוא "הסורי"), רק חיזקה את החשדות.

תגיד אבי, מה קורה עם החומוסייה?

"בעזרת השם השיפוצים יסתיימו עוד חודש, אבל אני לא יודע באיזה הרכב נחזור".

מה זאת אומרת, אתה ואבא שלך כבר לא תעבדו עם אלי (אח של זכי, שעבד איתם במשך שנים)?

"שמע, להגיד לך את האמת, כרמלי הזה עשה לי בלגן עם הכתבה שלו, אז אני נזהר שלא לשחרר לך סקופים. אבל אל תדאג, נעשה מסיבת עיתונאים ונודיע הכל".

ברור?! המודעה שתלויה בסמוך לישראל של המרקים

שמתי פעמיי לעבר כרם התימנים כדי להמשיך ולחקור מהמקום שבו הפסיק כרמלי (כנראה כי הוא אשכנזי). אני – ששמינית משורשיי בצנעא שבתימן, שפסקול ילדותי מורכב מלהיטיהם של צלילי העוּד ואהובה עוזרי – מרגיש בכרם כמו דג במרק רגל. אבל בניגוד לציפיות, גם אחרי כמה ניסיונות עיקשים לא הצלחתי לשבור את קשר השתיקה ההדוק שעליו שומרים בעלי העסקים בשכונה. כששאלתי אצל נחמה אם הסורי סגר בגלל סכסוך משפחתי, המלצר, פטפטן לא קטן בדרך כלל, השיב ש"הוא לא מתעסק ברכילות". בחומוס של שלמה ודורון, המרוויחים העיקריים מהיעלמותו של הסורי, הביטו בי בחשדנות ואמרו שהם לא יודעים כלום, שמבחינתם הוא עדיין בשיפוצים. ככל שניסיתי לחקור ולשאול יותר, כך בעלי העסקים בכרם נהיו סבלנים פחות כלפיי. עוברי אורח החלו לנעוץ בי מבטים. במקום שבו הייתי אמור להרגיש בבית, התחלתי להרגיש אי נוחות, שלא לומר סכנה. הזדרזתי לעלות ברחוב מל"ן בחזרה לשוק. רציתי להשליך את עצמי אל חיקם הבטוח והפריבילגי של היאפים שעשו את דרכם בחזרה לשינקין עם שקיות של ירקות אורגניים, אך לפתע הבחנתי בקבוצה של ותיקי השכונה יושבים על כיסאות פלסטיק והחלטתי לנסות את מזלי בפעם האחרונה.

תגידו, אתם יודעים מה קרה לסורי מהפול?

"כבר לא רואים אותו בשכונה, הוא ברח".

ברח ממה?

"עדיף לך לא לשאול יותר מדי שאלות, שלא יתחילו לחשוד גם בך".

לחשוד בי במה?

"עזוב אותך, באמת".

עם זאת, אחרי שמצליבים כמה מהעדויות שנמסרו לי אפשר לבסס השערה: זכי ואלי הסתכסכו, אלי ירד למחתרת (אולי מסיבות שמסוכן מדי להיכנס אליהן כאן), זכי ואבי מתכוונים לפתוח מחדש את הסורי בלעדיו, וזה ככל הנראה לא יקרה בקרוב (אבל כשזה יקרה, הם חייבים לנו מסיבת עיתונאים).

עדכון 18.6, 12:20: לאחר פרסום הכתבה פנה אליי גורם מהימן המקורב לחומוסיה ונידב מידע מעניין מאוד על הפרשה. לדבריו, זכי ואלי אכן הסתכסכו, ואלי החל לעבוד בחומוסיות אחרות בכרם ומחוצה לו. הסקופ המעניין באמת הוא ששוטף הכלים שעבד בעבר אצל הסורי, כעת עובד בחומוס הכרם החדש שנפתח בסמטת בית הבד – וכנראה מכר להם כמה מהסודות, מאחר והמנה שיוצאת שם מזכירה מאוד את המנה של הסורי ואף מתעלה עליה.