חי בין החיים: האיש שמגדל בביתו 14 חתולים, 60 יונים ו-2 כלבות
בבית ביפו מתגורר בני שלזינגר עם כמעט 80 בעלי חיים שונים. תפסנו לשיחה את דוקטור דוליטל של תל אביב, שמודה היום שאולי גם הוא חייב לחיות את חייו ולא רק ההפך
"זו כלבה שחילצתי לפני שלושה חודשים. יש לה גידול במוח", מספר לנו בני שלזינגר (68) בזמן שהוא בנסיעה עם הכלבה שלו לבנה לטיפול הידרותרפי. היא הגיעה אליו במקרה. "הבעלים שלה זרק אותה. פניתי לכל מיני עמותות, אבל בסופו של דבר נאלצתי להציל אותה בעצמי. פרצתי לכמה דירות וחילצתי אותה משם". כשהגיעה לביתו היא ראתה שהיא ממש, ממש לא לבד. חוץ מאת לבנה מחזיק כעת שלזינגר בביתו שביפו 14 חתולים, 60 יונים ועוד כלבה אחת. שם לכם בפרופורציה את שני החתולים והנמלה שאתם מגדלים.
>> חיות הפלא בתל אביב והיכן למצוא אותן
סיפור האהבה של שלזינגר עם בעלי חיים מתחיל בעצם מינקות. לדבריו כבר מגיל 3 הוא גדל סביב כלבים. "בתור ילד הייתי מביא הביתה כל חיה שהייתי רואה – צבים, ציפורים, חרקים. הייתי נתקל בהן ומטפל בהן כמה שיכולתי". ב־1986 שלזינגר החליט למנף את האהבה והדאגה להולכים על ארבע ולמתעופפים וייסד את עמותת "תנו לחיות לחיות", שהפכה מאז לסיפור הצלחה ארצי. הוא כיהן בתפקיד יושב הראש במשך 22 שנים, בהתנדבות מלאה, והקים גם את בית קפה נורדאו, שהוא מכריז בגאווה שהיה העסק הגיי פרנדלי הראשון בתל אביב – הכרזה שלא מנעה, לדבריו, גם מבנימין נתניהו לפקוד את המקום. גם בעלי חיים היו אורחים מוזמנים למקום. "היה לנו תפריט מיוחד לכלבים. היום כשכלב מגיע למקומות הוא יושב לצד השולחן, מביט למעלה, תוהה 'מה איתי?' ובמקרה הטוב מקבל קערת מים. הזכויות שלהם זה דבר בסיסי, מגיע גם להם שנשתף אותם". בתפריט, אם תהיתם, הוצע לבעלים לבחור בין סוגי בונזו וקערת המים הגיעה בלי שהיה צריך לבקש.
"אנשים הגיעו ושמעו על המשוגע שמאכיל את הכלבים. נוצרה קבוצה וכולם התחברו אליי", אומר דוקטור דוליטל המקומי. "מובן שהיו המון מתנגדים. הווטרינר העירוני דאז התנגד, היו עושים לי ביקורות, תבעו אותי. היה באזז מטורף, אני מדבר על 1986, להכניס כלב לבית קפה אז היה בעייתי". בשנת 2000 בית הקפה נסגר. "אורח החיים שלי היה עמוס מאוד והחלטתי לסגור כדי להתעסק בכלבים", הוא מסביר. בשנת 2003 חלה שלזינגר בסרטן. "כבר הודיעו למשפחה שלי שיבואו להגיד לי שלום, כי זה עניין של שעות. הדבר שהחזיק אותי זו הדאגה שלי לחיות. עברתי את הכימותרפיה הכי קשה שאדם יכול לעבור, שבוע שלם של 42 מעלות חום. פחדתי למות ולהשאיר אותם לבד. אמנם אז גרתי עם בן זוג, אבל בסופו של דבר רק אני יודע איזה אוכל הם צריכים וכו'".
שלזינגר הצליח להתמודד בגבורה עם המחלה, והיום הוא מגדל בביתו חתולים, כלבים ויונים שהוא מחלץ. המחשבה והדאגה להם עזרו לו להישאר בחיים. "אני מתפרנס מקצבה שאני מקבל כנכה בעקבות המחלה. ככה אני מממן את הטיפולים ואת האוכל, ואני חייב לציין שיש הרבה גורמים שנותנים עזרה בהתנדבות. התגובות שאני מקבל מדהימות. אני מקדיש את כל החיים שלי לבעלי החיים".
