עלה לו החום: ברבאבא גרם לכם להחליף וויסקי בשנות ה-90

דווקא החום משך אותו החוצה, כאילו אומר לעצמו: כל הקיץ לפניך, חביבי, מוטב שתתרגל. תקראו לו סנוב, אבל אין בו חיבה יתרה לשפת הים של תל אביב בשבת. הוא אמנם אוהב מאוד לשבת באחד מאותם מקומות עם הבירה הבינונית והשירות הגרוע ולבהות באיזו ברבאימא פוטנציאלית, אבל כמו שמסורתיים כותבים במודעות – “לא בשבת״.

חום פיזי הוא עוד יכול לשאת, אבל החום הנפשי קצת גדול עליו. בצר לו הוא נוטש את התוכנית לשתות בירה של בוקר בלה לה לנד ואחר כך עוד אחת, עד שיגיע זמן למזגן, ועולה לכיוון יאכט קלאב החדש יחסית שנעשה חביב עליו מאוד. האם מישהי מהנשים הצעירות שעל הבר תתרשם מהעובדה שהוא עוד זוכר שכאן שכן פעם פיקאסו? אולי רק אם יש לה תסביך ברבאבא הוא עונה לעצמו, וממשיך במעלה בוגרשוב.

התור בכניסה לבית תאילנדי גורם לו לפזול באלכסון לעבר בראנץ׳ השיכורים בסרווסריה, אבל לפתע מכה בו החום בעוצמה רבה כל כך, עד שמתחשק לו רק ג׳יימסון עם קרח. אמנם הקיץ התל אביבי אינו אקלים לוויסקי, אבל לג׳יימסון יש לו קשר עמוק: בשנות ה־90, עת היה ברמן, היה לוותיקים הוויסקי שלהם: זהבי שתה רק ג׳וני אדום, שניידר ועזרא שתו בלנטיינ׳ס, והוא וחבריו – שרצו דרינק “משלהם״ – הכניסו את הג׳יימסון למשחק. במשך תקופה ארוכה לא יצא צ׳ייסר עם נוזל אחר בתוכו, עד שכל העיר עברה למצב דבלינאי. היבואן התרשם כל כך, עד שלקח אותם לסיבוב באי הירוק שבו מזג האוויר זועף אבל האנשים מסבירי פנים. מאז הוא בג׳יימסון, מחלל כל נוהג שתייה אפשרי כשהוא ממלא כוס גבוהה עד לשוליה בקרח ומכסה בוויסקי.

החום החל לעלות מן המדרכות וגרם לו לנוס הביתה: מזג לו אירלנד מלוא הכוס, הפעיל את המזגן מוקדם משתכנן ושקע בהרהורים על אודות השנים שבהן די היה בשניים־שלושה ברמנים נלהבים כדי להעביר את כל העיר ללגום משקה אחד.

בשיתוף עם סנהדרינק