סשה ברון כהן מחזיר לחיים את דמות הוויגר הדביל שלו לסרט חדש (ומוקומנטרי!), ושוב מעורר מחלוקת כמו שרק הוא יודע. רק שהפעם הכיוון של מי שמתעצבן התהפך, והדמות מואשמת בהיותה פוגענית, גזענית ואפילו אנטי-מוסלמית. ביג אפ יורסלבז
"ההיסטוריה אולי לא חוזרת על עצמה, אבל היא בהחלט מתחרזת" היא אימרה שנהוג לייחס למארק טוויין. "בויאקשה", לעומת זאת, היא אימרה שמיוחסת למלומדנו אליסטר לזלי גרהאם, הידוע גם בתור עלי ג'י – שם שמעביר צמרמורות בגב מילניאלים רבים, וכנראה לא ממש מוכר למי שנולד אחרי שנת 2000. ובכן, ג'ן זי הולכים לקבל חתיכת שוק כשיפגשו את הדמות שקדמה לבוראט וברונו, הראשון להפוך את סשה ברון כהן מליצן בריטי לכוכב בינלאומי. ועל פי סוף השבוע האחרון – זו לא הולכת להיות היכרות נעימה לאף אחד מהצדדים.
>>"קיוטי נגד אקמי" הוא משבר קיומי במסווה של סרט ילדים קורע מצחוק
קצת לפני סוף השבוע האחרון, אמזון-MGM פרסמו את הטריילר הראשון לסרט "Ali G: Who Iz I?", שיחזיר את הדמות מפרישה אחרי יותר מ-20 שנים על המדף (למעט הופעות קצרצרות בטקסי פרסים וטוק שואו'ז), וכ-28 שנים מאז שנולד באטמוספרה אחרת לגמרי. מקורה בלונדון של שנות ה-90, סביבה רב תרבותית שמנקזת לתוכה תרבות אורבנית מרחבי העולם (בעיקרה היפ הופ מארה"ב, ראגיי ודאנסהול מג'מייקה), ומפגישה אותם עם סצינות רייב המתפתחות של אנגליה – ג'אנגל ודראם אנד בייס. ברון כהן, אז בן עשרים פלוס שהגיע מבית מהמעמד הבינוני-גבוה, שם לב שלא מעט מחבריו הבריטים הלבנים מתחילים לאמץ את הסטייל, האטיטוד והשפה שמפתחת מהתרבויות האלו, ושלפעמים זה נראה מביך.
את הדמות שהוא הוליד מתוך האבחנה הזו הוא ביסס, לפחות באופן חלקי, על טים ווסטווד – די.ג'יי שנחשב לאחד מהאנשים שקידמו את הראפ הבריטי למיינסטרים, סוג של לירון תאני בריטי, רק לבן יותר. ווסטווד אימץ באופן מלא את אותו ניב ייחודי – מה שנקרא דאז "שפה אורבנית לונדונית", מיקס בין פאטווה ג'מייקנית, סלנג ראפרי ותרבות מהגרים – למרות שהגיע מאותו רקע של סשה ברון כהן. דרך הדמות של עלי ג'י, הקומיקאי הבריטי לעג לאותם לבנים מושפעים שניסו לדמות את עצמם לגנגסטרים, על בסיס אימוץ מוגזם של תרבות זרה (מה שקוראים אותו היום, ניחוס תרבותי), והעמדת פנים קשוחה של תרבות שחורה (מה שנקרא דאז, וויגר).
את הדמות הוא הציג לראשונה ב"תוכנית של 11 בלילה" של צ'אנל 4, שהיתה בית להופעות מוקדמות של קומיקאים כמו ריקי ג'ארווייס וג'ימי קאר. הפינה שהגיש, בתור "קול הנוער" של התוכנית, הוא פיתח את הסגנון הייחודי של הקומדיה שהפכה אותו למפורסם וריאיין אנשים נכבדים שלא ידעו שעלי ג'י, הליצן המוגזם והעילג שישב לפניהם, הוא בכלל דמות. הדיסוננס בין איך שהמרואיינים תפסו אותו לבין חוסר המודעות שלהם לבדיחה הפכה את הקטעים איתו ללהיט, מה שהוביל את הרשת להעניק לו תוכנית משלו ("דה עלי ג'י שואו"), שם המשיך לפתח גם את הדמויות של בוראט וברונו.
הסרט החדש, שצפוי להגיע לבתי הקולנוע באוקטובר הקרוב, אמנם יהיה הסרט השני של הדמות (קדם לו "עלי ג'י: הסרט" העלילתי מ-2002), אך יהיה הראשון שמצולם בסגנון מוקומנטרי עם "קורבנות" אמיתיים, בדומה לסרטי בוראט וברונו. האמת היא שהרבה זמן עבר מאז שהיתה לנו שערוריית סשה ברון כהן טובה – בעבר, בכל שחרור סרט מוקומנטרי של הקומיקאי היתה אוכלוסיה כזו או אחרת שפשוט זעמה: ב"בוראט" היו אלו האוזבקים, ב"ברונו" מי שכעסו זה גדודי חללי אל-אקצא (בחיי!), ובאופן כללי לאורך השנים, גורמים מהימין השמרני – הקבוצה שספגה ממנו הכי הרבה לעג – כעסו, הפגינו וניסו למנוע את הפצת סרטיו. אך הפעם, לכבוד הסרט החדש, יש היפוך מעניין: מי שמנסה למנוע מהסרט להגיע לקהל הם קבוצת שמאל ושחורים בריטים, שטוענים שהדמות פוגענית.
ליבו של הקמפיין נגד הסרט נעוץ בגוף ביקורת התקשורת העצמאי NewsCord, שמנסה לגייס אנשים להתנגד לשחרור הסרט דרך הודעות אימייל לבתי קולנוע ומאמרי דעה שמתנגחים בברון כהן. לטענתם, רשת בתי קולנוע אחת כבר הסכימה להימנע מלהקרין את הסרט, אבל על פי דיווח של מגזין ויראייטי (האמין בהרבה), מדובר בטענה שקרית. לפחות בטוויטר זה עובד להם יותר – שם במהלך הסופ"ש נראו לא מעט ציוצים פופולרים שקוראים לדמות גזענית – חלק טוענים שנגד שחורים, חלק שנגד ג'מייקנים וחלק, שנתלים בשם "עלי ג'י" ובנראות שלו, טוענים אפילו שזו דמות אנטי-מוסלמית. כך, למשל, טוען מאמר סאבסטאק של הכותבת הבריטית אפוא הירש: "אנשים שחורים לא מתלבשים ככה יותר. אפילו אנשים לבנים שמחקים אנשים שחורים לא מדברים ככה יותר. לחפצן נשים שחורות וללעוג לנשים ממעמד הפועלים לא מקובל יותר. ה'הומור', כביכול, של ברון כהן הוא תרכובת גסה של כל הדברים האלו".
חרף האירוניה של התהפכות הזייטגייסט התרבותי עליו, לא נראה שסשה ברון כהן מתרגש יותר מדי. מעבר לניסיון הרב שלו בשערוריות, זה די ברור שהוא ציפה לרעש, לפחות על פי הציוץ איתו פרסם את הטריילר, בו כתב: "בעידן בו קריירה של כל קומיקאי יכולה להסתיים בגלל בדיחה לא פוליטקלי קורקטית אחת, חשבתי לשחק על בטוח ולהחזיר את הבחור הזה". כך או כך, כמו שלמדנו בעידן הפרובוקציה, כנראה שהרעש רק יעזור לברון-כהן להפיץ את הסרט, וכל שערוריה שעוד תבוא (ועוד תבוא) תהיה רק עוד סיבה ללכת ולראות את האדיוט הזה לועג לאנשים. ההיסטוריה אולי לא חוזרת על עצמה, אבל היא בהחלט מתחרזת – אז שים לי ביט יא מאסיב.