"עץ האגס הפראי": שלוש שעות ששוות כל תחנה בדרך

זה 15 שנה שנורי בילגה ג'יילן הוא בן בית בפסטיבל קאן, שם גרף את כל הפרסים החשובים. רוב סרטיו נטועים באזורי הכפר של טורקיה, אך נושמים את אוויר הפסגות הקולנועיות של טרקובסקי ואנטוניוני. הבעיה, ונשים אותה על השולחן כבר בהתחלה, היא שככל שההערכה אליו גדלה, סרטיו הולכים ומתארכים. אחרי ש"שנת חורף" (שלוש ורבע שעות) זכה בדקל הזהב, השנה הוא חזר לקאן עם סרט ארוך עוד יותר, ומספרים לי שמנהלי הפסטיבל דרשו ממנו לקצר אותו. הוא נכנע והוריד שני סיקוונסים שחסרונם מורגש בעלילה. גם כך זה סרט ארוך מאוד, שלפרקים דורש מהצופים ריכוז גבוה, כמו בדיון תאולוגי מתמשך בין שני אימאמים צעירים וגיבור הסרט, שתפס אותם קוטפים תפוחים מעץ על אם הדרך. אבל אם אתם מוכנים לצאת למרתון, "עץ האגס הפראי" יספק לכם הרבה נקודות למחשבה לאורך הדרך, והוא מעניין ומספק יותר מבחינה רגשית מ"שנת חורף".

מרכז הכובד של הסרט הוא מערכת היחסים בין סינאן (הסטנדאפיסט דוגו דמירקול), שחוזר לבית הוריו בכפר אחרי שסיים את לימודיו, לבין אביו אידריס (מוראט סמסיר הנאה והכריזמטי), מורה בבית ספר יסודי שמבזבז את כספו בהימורים על סוסים. עוד לפני הגעתו הביתה, אנשים תופסים את סינאן ברחוב ואומרים לו שאביו חייב להם כסף. סינאן מוצא את אביו וסבו חופרים באר במקום שבו כולם טוענים שאין סיכוי למצוא מים, אבל אידריס מתעקש. הבאר היבשה תהפוך לדימוי פורה לחלומות שמניעים בני אדם, ולקשר בין האב לבנו. גם לסינאן יש חלום שעל שמו נקרא הסרט – הוא כתב ספר בשם "עץ האגס הפראי", והוא זקוק למימון כדי להוציאו לאור. משום שהספר צומח מהנוף המקומי, הוא פונה לראש העיר בתקווה שיעזור לו, אך בסופו של דבר נאלץ למצוא דרכים אחרות להשיג את הכסף. בהמשך הבאר והספר יישזרו יחדיו כמו אניצי חבל – דימוי טעון שמופיע בסרט בוואריאציות שונות.

רוחו של צ'כוב שורה על הסרט היפה הזה. כמו במחזותיו הנוגים על אינטלקטואלים כפריים העורגים לחיים אחרים מאלה שיש להם, גיבורי "עץ האגס הפראי" נבחנים על פי חלומותיהם וניסיונותיהם להגשימם, ולא על פי מידת הצלחתם. באחת הסצנות אמו של סינאן, שרוב הזמן נמצאת בשולי הדרמה וממוקדת בצרכים היומיומיים – כמו להספיק לשלם את חשבון החשמל לפני שבעלה יבזבז את משכורתו – מספרת לבנה מדוע בחרה להינשא לאביו. אילו ידעה שהאיש, שחיזר אחריה במילים כה יפות, יפסיד את ביתו בהימורים, היא אומרת, היא היתה עושה הכל אותו דבר. אישה אחרת, מושא תשוקתם של צעירי הכפר שהסרט מקדיש לה סצנה רומנטית חלומית, מייצגת בחירה שונה לגבי החיים, ככל הנראה מבוססת על שיקולים מעשיים בלבד. וכך הסרט, עם היותו בעל טקסטורה עשירה של דרמה כפרית, הוא גם מעין מחזה מוסר.

לג'יילן יש קריירה מקבילה כצלם סטילס והוא אף צילם את שלושת סרטיו הראשונים. האסתטיקה של סרטיו נענית לאור ולרוח והם תמיד יפים, אך לא מיופייפים. הוא ויוקאן טיריאקי, צלמו הקבוע מאז "אקלימים", לוכדים את הנוף המשתנה עם עונות השנה, והופכים אותו לחלק מהקצב של הדרמה האנושית. אלוזיה ספרותית בדמותו של הסוס הטרויאני המופיע בסצנת הזיה של סינאן, משמשת באופן אירוני גם כרפרנס לחלום הקולנוע ההוליוודי – ג'יילן השתמש בשריד מהתפאורה של אפוס האקשן ההיסטורי "טרויה" בכיכובו של בראד פיט שנותר מאחור.

סרט על: סופר צעיר חוזר לבית הוריו בכפר ומתמודד עם אביו המהמר

ללכת? כן. תביאו מימיה כי זה הולך להיות ארוך, אבל התחנות בדרך ובעיקר המראה הנשקף בסיום מצדיקים את המסע

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון | להורדה לאנדרואיד