הגנים התלויים של תל אביב: רק שינוי מדיניות יציל את העיר
תל אביב חייבת להוביל מדיניות עירונית שבה גינות ציבוריות ועצים ותיקים אינם טרף קל ומותרים לכל יזם. האינטרס על שמירת העיר ירוקה חייב להיות גם של ראש העיר וחברי המועצה \\ טור דעה
נטיעת עצים רכים בשנים היא מבורכת אבל לעצים ותיקים השפעה על הסביבה שאין להשוותה לזו של עצים צעירים. היחס העירוני לעצים ותיקים צריך להיות לפחות כמו לבניינים לשימור או לחיות בסכנת ציד. כריתת עצים וותיקים היא פשע סביבתי
לפני כמה שבועות הושק בחגיגיות חלק ראשון מפארק המסילה שמתחיל מרחוב הרצל וחותך את נווה צדק לכיוון יפו. בשטח הפארק ניטעו עצים רכים שרק עוד עשרות שנים יעתירו צל ופירות. הכותרת בעיתון "הארץ" התמוגגה מפועלו של ראש העיר תל אביב-יפו וקבעה כי הפארק עוד יתגלה כפרויקט הכי חשוב של רון חולדאי. האם עציו יזכו להגיע לבגרות ואנחנו או ילדינו נזכה ליהנות מצילם ומפירותיהם? ומה יהיה עתיד הגן? לפי קו המדיניות שמוביל חולדאי ביחס לעצים ולגנים ותיקים, עתידו של הפארק הזה מעורפל
לפני 63 שנה נחנך גן הכובשים שנמצא בקצה או בתחילת שוק הכרמל, בין תחנת הכרמלית, מלון דייויד אינטרקונטיננטל ומסגד חסן בק. הגן הוא אחת מהריאות הירוקות של תל אביב המפויחת והרותחת והריאה היחידה באזורו. בשנים הקרובות, הגן עומד להימחות לטובת הקמת תחנת התארגנות זמנית כחלק מפרויקט הרכבת התחתית של תל אביב שהגוף האחראי עליה הוא נת"ע (נתיבי תחבורה עירוניים). 175 עצים משטח הגן מיועדים לכריתה ו-30 מיועדים להעתקה.
העתקה היא לשון נקייה לתהליך טראומטי של העברת עץ ממקום למקום. את מעשה הכריתה וגדיעת העץ והחיים שנוצרו סביבו אין דרך שהשפה יכולה ליפות. בסוף הכריתה וההעתקה לא יישארו עצים ולא יהיה גן. סביר להניח שגם הדוכיפות תתעופפנה משם ונישאר עם עורבים מורעבים ברחובות מבוטנים וחשופים.
בפנטזיה הניתנת להגשמה, תל אביב יכלה להפוך להיות עיר גנים, משופעת בעצי נוי ופרי, גינות, גנים ובוסתנים, עיר ירוקה ונושמת. זה היה החזון שעליו התבססה תוכנית המתאר הראשונה של העיר שתוכננה על ידי סר פטריק גדס. באתר העירייה נכתב כי "תל אביב-יפו, היא העיר הראשונה בישראל שהחלה להיערך לשינויי האקלים… מתוך ניתוח התחזיות והתרחישים, זוהו שתי משימות מפתח לעשור הקרוב: קירור העיר וניהול המים".
אז כתוב. בפברואר השנה נחרץ גורלה של גינת לוינסקי. גם היא ריאה ירוקה יחידה באזורה, וגם היא ליד טרמינל אוטובוסים, התחנה המרכזית. חברי מועצת התכנון בעיריית תל אביב דורון ספיר, מיטל להבי, אופירה יוחנן-וולק, אסף הראל, ליאור שפירא, ראובן לדיאנסקי, חן אריאלי, ציפי ברנד, מאיה נורי וגל שרעבי הצביעו פה אחד על החרבת הגינה ("חולדאי, לכלכת"). ראש העיר כפה משמעת קואליציונית והחברות והחברים התיישרו לפי רוח חולדאי השלטת. מי שהתנגדו למהלך הם שולה קשת, מוריה שלומות, שלי דביר ואלחנן זבולון. הפגנות להצלת הגינה מתקיימות בימים אלה, עדכונים אפשר למצוא בעמוד הפייסבוק "מצילים את גינת לוינסקי".
עצים וגנים ותיקים נכרתים בכל רחבי העיר באופן שיטתי שיש בו כמה פגמים, המתקיימים בצורה גסה גם ברמה הארצית. תל אביב-יפו כעיר שמכריזה על עצמה כראשונה בישראל בתחום שינויי האקלים, אמורה להיות מובילה בתיקונם ולקחת חלק פעיל במדיניות שמגנה על עצים וותיקים. ויש איך לתקן:
1. המידע על כריתתו העתידית של עץ או גן בתל אביב, מוטמן ומוצפן בתוך אתר העירייה, כך שללא חיפוש אקטיבי לא תוכלו לדעת אם הפיקוס, הברוש או הסיגלון שנשקפים אליכם מהחלון עומדים להיכרת. עדכונים על תוכניות כריתה לא אמורים להינתן בהיחבא ובאווירת מחטף ולא כדי לצאת לידי חובה, אלא מתוך חובה מוסרית ואחריות עירונית. הציבו שלט בולט ליד העץ או הגן שמתוכננים להיעלם מהעולם, ושתפו את התושבים בעניין.
2. ההכשר המקצועי לכריתה ניתן בעקבות סקר עצים שנערך על ידי אגרונום שבו ממופים, נמנים ומסווגים העצים שבשטח. מזמין הסקר הוא הגוף או היזם שמתכנן לבנות במקום. סקר מוזמן וממומן על ידי יזם נדל"ן לעולם לא ידאג לרווחת העצים ולמי שנהנים מצילם ומנופם.
3. לאחר הסקר, מי שאמור לחתום על היתר הכריתה הוא פקיד יערות שמועסק על ידי המשרד לחקלאות ולפיתוח הכפר, ולא משרד ההגנה על איכות הסביבה כפי שמורה השכל הישר.
ההגיון בשמירה על שטחי גן ירוקים ועצים ותיקים הוא ברור. הם מספקים חמצן, מצלים ומצננים את הטמפרטורות, מונעים סחף של קרקעות, מחיים את הנפש, אפשר להריח בהם אדמה חשופה, לראות צמרות שנוגעות שמיים, הם משמשים מקום למפגשים אנושיים, למשחק, למנוחה, להתרעננות ולהתאווררות, לקשקוש ולכשכוש, ומספקים לעיר ולתושביה, לכלביה, לציפוריה ולרמשיה פיסת טבע והרגשה שאנחנו חלק מהטבע. כאלה הם כל הגנים, כזה הוא עץ יחיד.
לפני שנה ניסיתי להגן, יחד עם עוד שכנות ושכנים, על עץ בן 70 שנה שגדל בחצר בניין ברחוב פרץ חיות. בעלי התפקידים בעיריית תל אביב – מאגרונום העיר, דרך מנהל מכון הרישוי העירוני, מנכ"ל העירייה, ועד מנהלי עמוד הפייסבוק של העיריה קיבלו את דין הכריתה כאילו היה דין שמיים ולא החלטה שהעידה על סדרי העדיפויות הבעייתיים של העירייה. במקום העץ, מגדלור ירוק שנופו נראה לגבהים ולמרחקים, אמור היה להיבנות חניון לבעלי הדירות בבניין המיועד לתמ"א.
בעיר שכמות הבניינים הגבוהים בה עולה בקצב מסחרר, איכות החיים תידרדר בהתאמה בעזרת מחלות גוף ונפש שמתפשטות בעקבות צפיפות אוכלוסין ואוויר מזוהם ובגלל מדיניות עירונית שרואה בעצים ובגנים לא יותר ממכשולי נדל"ן.
יתכן וראש עיריית תל אביב-יפו וחברי מועצת העיר המתייצבים לצידו כבר צפו בדוקו המדכא של דייויד אטנבורו בנטפליקס, "על פני האדמה", והבינו שהאחריות העיקרית על חורבן כדור הארץ, כמו גם על ההזדמנות לשקמו היא בעיקר של גופים גדולים ורבי עוצמה, ולא של האדם הקטן הממחזר את קרטוניו. הגוף שעתידו של גן הכובשים תלוי בו הוא נת"ע. נתיבי תחבורה עירוניים, חברה ממשלתית עם מלא כסף.
ללא שינוי מדיניות העירייה, המאבק על גן הכובשים הוא בעל סיכויי הצלחה נמוכים. האינטרס על שמירת העיר ירוקה חייב להיות של ראש העיר וחברי המועצה. גם הם חלק מגוף גדול, בעל עוצמה ויכולת השפעה. הם אמורים להוביל מדיניות עירונית שבה עצים ותיקים, בכל רחבי העיר, אינם טרף קל ומותרים לכל יזם או קבלן.
היום זה גן הכובשים וגינת לוינסקי, שלשום הדר יוסף, לפני שבוע יפו, מחר יד אליהו, מחרתיים העץ שליד הבית שלכם. נטיעת עצים רכים בשנים היא מבורכת אבל לעצים ותיקים השפעה על הסביבה שאין להשוותה לזו של עצים צעירים. היחס העירוני לעצים ותיקים צריך להיות לפחות כמו לבניינים לשימור או לחיות בסכנת ציד. כריתת עצים וותיקים היא פשע סביבתי. זה בדיוק הזמן לעצור אותו.
אפרת שהם היא פעילה במאבק להגנת גן הכובשים ("מצילים את גן הכובשים")