מי בכלל צריך עצרת רבין: מחזירים את הזיכרון ליום הנכון

בדרך כלל אין דבר יותר קשה מלהיפרד מהרגל רע. כמו, למשל, חוסר היכולת לתאם את עצרת הזכרון ליצחק רבין במשך יותר מחצי יובל בתאריך בו האיש נרצח. הרגל מגונה כמעט, שרבים מאיתנו שחשוב להם לזכור כמובן שיתפו עמו פעולה, למרות שלא ברור איך שוב ושוב פעלו כוחות שונים להזיז את העצרת בדיוק מהיום שקל לכולנו לזכור. הרי זה היום שאי אפשר לשכח. 

בעצם תמיד היו מי שהגיעו לכיכר בתאריך הזה. גם אני נמניתי על אלו שעברו שם, לפחות לכמה דקות, מדי שנה ב-4.11 ואני מעיד שהשיחות ליד האנדרטה תמיד כללו את ההבנה שמסע ההשכחה של הרצח התחיל כמעט מיום השנה הראשון, ומסמוס התאריך שבו זוכרים – היה סעיף הכרחי כדי שדבר שכזה יקרה.

לפעמים קצת נסיבות וקצת קארמה טובה הכרחיים כדי לשנות הרגל, ולהחזיר את היום הזה לכל אחד ואחת מאיתנו. קארמה, כי כשקבענו מפגש ראשון בין כמה חברים שהמשותף לנו זה שכולנו יצרנו מחאות עוד לפני מחאת בלפור, עוד לא פורסם שלא תהיה עצרת זיכרון השנה. ההלם הראשוני כשגילינו שאין עצרת ארך בקושי דקה, כי כמעט מיד ראינו בזה הזדמנות. והנסיבות: כי לכאורה העצרת שתוכננה כרגיל ליום אחר כלשהו, לא הצליחה לגייס את הכסף לכל מה שכולנו הורגלנו לראות שם.

החלטנו שנסביר לחברים שלנו, כל אחד לחבריו, ש"אין עצרת השנה, ולכן אני בא לכיכר ב-4.11 ואשמח שתבוא/י גם, נעשה מפגש זכרון לרבין בלי כל המסכת"

אכן, הגברה, מופעים, מסכי ענק, מפיקים ודוברות עולים כסף, אבל קיומו של מיקרופון בהיכל תמיד פיתה רבים וטובים לבקש בו חלק. כך נשארנו שם תמיד בקהל, אזרחים שבאו לזכור ומנסים להתנתק לא אחת מהסחות הדעת שעל הבמה. לכן זו בעצם הזדמנות מדהימה: החלטנו שנלך על הכי צנוע שלנו. החלטנו שנסביר לחברים שלנו, כל אחד לחבריו, ש"אין עצרת השנה, ולכן אני בא לכיכר ואשמח שתבוא/י גם, נעשה מפגש זכרון לרבין בלי כל המסכת". גם על שאלת ה"מתי" היה קל לענות, כי העצרת הזו תתקיים סופסוף בארבעה בנובמבר השנה ואם נצליח, אז גם בכל שנה אחרת בעתיד. 

ההזדמנות להתחיל מסורת חדשה בכיכר הזו עשויה לכלול קשיים. חלקם כבר החלו. לא כולם מבינים איך עושים מפגש זכרון בלי נאומים, ובלי שירי עצבות ובלי בלונים של מפלגות. אה כן, מפלגות יקרות, בבקשה תשאירו את המרצ'נדייז בבית. זה ערב של האזרחים. זה ערב של פרטים רבים בקהל ואף אחד מהם לא מגיע כדי להתפקד למפלגה. ולכל אחד אחר אנחנו אומרים: שכל אחד יזכור בדרכו.

אנחנו בטוחים שיש על מה לדבר בכיכר רבין ביום הזה בדיוק, כשאתה יודע ששותפים לדעתך, שהזכרון הזה חשוב גם להם, יגיעו גם כן. תרצו לקרא לזה מעגלי שיח? בסדר, נחיה עם זה בשלום. אם מישהו חייב להביא מהבית כלי נגינה, גם זה בסדר. אבל אל תצפו לבמה. תצפו לראות שם את הפרצופים של כולנו, אנשים שכנראה רואים קשר בין הרצח הפוליטי שקרה כאן לכל דבר לא דמוקרטי אחר שהתחולל במדינה שלנו מאז.

זהו יום שבו האג'נדה היא הרגשה פנימית ולא שילוב כלשהו של "מסרים", עם "איזון", ו"תודה ל…". פשוט תודה לכל אחד שיגיע. ואת זה תגידו בעצמכם כבר, שם בכיכר, באין-עצרת של כולנו. מתי אין עצרת? בארבעה לנובמבר בשבע בערב. איפה אין עצרת? בכיכר רבין. אתם זוכרים איך ולמה רצחו אותו. לא צריך יותר מזה.